נקודת האל-חזור – פרק 2

פרק 2:
״טוב יא חתיכת פרצוף עקום, אתה בא סיבוב הכירות עם הבית החדש שלך?״ חן שאל ולבש על עצמו גופיית סבא שהבליטה את השרירים שלו, וזה מזכיר לי, אני חייב להתחיל להתאמן. שנה וחצי ונעשיתי גוש שומן.
״יש פה חדר כושר במקרה? גם שק איגרוף יהיה אחלה,״ שאלתי ויצאתי אחריו, הוא התחיל ללכת לאורך המסדרון, שהסוף שלו היה נראה שיגיע בעוד שנות אור.
״אה אתה בקטע של זה? חשבתי כבר אתה אחד של בן וג׳ריס וקצת דמעות מול כמעט מלאכים.״ הוא צחק ורץ במעלה המדרגות כשאני אחריו, מחזיק את הזעם ואת הרצון העז להשמיד את הפנים שלו.
״אני נראה לך אחד כזה יא חתיכת מטומטם?!״ צעקתי והטחתי את ידי בקיר. לעזאזל, פעם הבאה תחשוב עוז.
״לא, אתה נראה אחלה גבר.״ יופי, ביזבזתי יופי של אגרוף על מטומטם.

״זה המטבח! שושי כפרה עלייך תכיני כאן איזה שניצל טוב לגבר!״ הוא צעק לאישה שהייתה מאחורי הדלפק ולאחר מכן נכנס לבפנים.
״בצל? מלפפון? עגבניות? חריף? מבטיח לך שטעים.״ הוא צחק והתחיל להכניס לבגט את הירקות, אם חשבתי שהאוכל בכלא משמין… לא ידעתי מה הולך כאן.
״הנה השניצל ישר מהמחבת. חדש כאן?״ היא שאלה והניחה פרוסות של שניצל חם בבגט.
״כן, אני עוז, נעים להכיר.״ הושטתי את ידי בנימוס והיא משכה אותי לחיבוק מוזר מעל הדלפק.
״רואה נשמה שלי? ככה צריך להתנהג!״ היא טפחה על שכמו של חן, שהחניק צחוק וסינן כמה קללות מבעד לשפם הטורקי שלו. ״אגב, אני שושי. נקווה שתאהב את האוכל שלי לא כמו התינוקות שכאן.״ היא צחקקה וחן גלגל עיניים.
״אם תפסיקי להכניס חריף לכל גרגיר אולי יאהבו את זה.״ הוא צחק והשחיל את הבגט לשקית.
״תזהר לא להחנק בטעות.״ הוא הגיש לי אותו ושניהם נעצו בי עיניים, חיכו לביס הראשון. נגסתי, בלסתי, טחנתי, פירקתי מה שזה לא יהיה וחייכתי. וואלה טעים.
״יש לך כאן שף מתחת לאף.״ צחקתי וחן הניף את ידיו באוויר כמנצח.

״תבוא היום בערב!״ שושי צעקה כשעמדנו ביציאה מהמטבח.
״עכשיו איפה מורידים את כל מה שאכלתי?״ שאלתי וחיכיתי לתשובתו של חן שהיה מרוכז בבהיה בכפית ובסידור השפם שלו.
״בשירותים, בדרך כלל.״
צחקתי, ״התכוונתי לאיך אני מפתח את השרירים שלי,״ הסברתי את עצמי והוא זרק את הכפית באוויר.
״אה נו למה לא אמרת! יש חדר כושר בקומת קרקע ימינה שמאלה חדר ראשון,״ הוא מלמל בלי הפסקה והתקרב אל המעלית שהייתה בקומה.
״עכשיו תיקח אותי עד לשם.״ נכנסו אל המעלית.

״מה הקטע ש׳ך עם המקום הזה? האנשים המובחרים ביותר גרים כאן!״
״כן… רואים עלייך.״ צחקתי והנפתי את המשקולות באוויר.
״מה כמה זמן לא הרמת משקולת, הא יא קציצה?״ הוא שאל והחליף את המשקולת שלי באחת פחות כבדה.
״מתחילים מלמטה.״ הוא טפח על שכמי וסגר את כפפות האיגרוף על ידיו.
״דו קרב?״ שאל לאחר שסיים להתחמם, חבשתי את הכפפות על ידי והתאמנתי קצת על החבטות.
״גם להרביץ אתה לא יודע?״ חן גלגל את עיניו וצחק, מיד חבטתי בפניו.
״דבר יפה!״ צעקתי והוא חזר לעצמו והתפתחה בנינו מריבה קטנה. כמה אגרופים פה ושם, קצת דם יבש. שטויות.
״זהו אחי מספיק. אין לי אוויר!״ הוא נשכב על המזרון הכחול והוריד את הכפפות הענקיות והרכות.
״ואני כוסית, הא?״