נשמות מותאמות ~פרק 3~

אני ושאר הבנות רצות במעגלים בספורט מזיעות כמו חבורת חמורים וזה,זה הזמן שטום חושב שהכי מתאים לדבר איתי.
הוא נשען על העץ ליד מעגל הריצה ופשוט מתבונן.
עכשיו אני לא ילדה תמימה,ישלי חזה יותר גדול מכל הבנות בשכבה ובואו נגיד שרוב הבנים שסתם ״נשענים״ על העצים ליד המגרש,שם לסיבה מסוימת.
אני מיד נעצרת ומבקשת מהמורה הפסקה של חמש דקות. המורה אוהבת אותי אז היא נותנת לי.
אני הולכת מהר לטום הבוהה וסוגרת את ידי על חזי.
״די לבהות.״ אני אומרת,בחוסר רגש. לא נראלי שאכפת לו
״מי אמר שאני בוהה בך מריים?״ הוא עונה לי בקול הגברי שלו ואני טיפה מסמיקה.
אולי הגזמתי טיפה? אולי אני סתם עפה על עצמי? טוב לא,רק ראיתי אותו מסתכל עלי.
״בולשיט.״ ישלי חשק לירוק לו בפרצוף,אבל אני מחזיקה את עצמי.
״מריים,תאמיני לי שאת הבת האחרונה שמעניינת אותי כרגע-״ הוא בוהה למעבר גבי ואני תופסת את מבטו על המאחורה המאוד גדול של יובל.
הוא מחייך חיוך סקסי שאני תופסת אותו וקורץ לי.
״ישלי את הציצי הכי גדול בשכבה.״ אני פולטת ומרגישה מובכת. אבל לא כי אמרתי את מה שאמרתי,כי זאת רק האמת,אילה כי עיניו מהר יורדות לידי שמכסות את חזי.
״שמתי לב.״ הוא נושם עמוק,כאילו בהתאפקות.
״אתה חושב שאני סתם באתי לפה בכדי לקבל ממך צומת לב טום? אני פשוט רציתי שתפסיק להטריד את הבנות ברחבה.״ אני באה להסתובב וללכת אבל הוא תופס לי את היד מהר.
הפרצוף שלי מיד מתכווץ ואני יוצאת מחוזק ידיו.
״אל תגע בי!״ אני צורחת.
לפי הפרצוף המופתע שלו אני מבינה שצרחתי יותר חזק ממה שחשבתי.
אני שמה לב שעוד אנשים סביבינו עצרו כדי להתבונן במופע החופשי כנראה.
טום סורק את פרצופי ונעמד מהעץ.
״מחר שיעור בול אחרי בית ספר,תפגשי אותי בספרייה. אה,ותביאי חטיפים,תמיד יותר כיף ללמוד עם חטיפים.״ הוא אומר לי בקול הכי רגוע בחיים ופשוט הולך,בכאילו שכלום לא קרה.
אני אפילו לא מספיקה להיתנגד לפני שהוא כבר עושה את דרכו ליובל עם התחת המדהים.
אני מרגישה מוזר. אני מרגישה שהוא הבין בדיוק מה שעברתי שצעקתי עליו.
לא היו לו שיפוט בעיניים אילה הרגשה של הבנה.
האם לטום יש יותר עומק ממה שחשבתי?