Hubabuba57
מה טום יודע? מה חשבתם :)

נשמות מותאמות ~פרק 4~

Hubabuba57 02/10/2016 744 צפיות 2 תגובות
מה טום יודע? מה חשבתם :)

כמה כיף! לשבת בשיעור אזרחות על בוקר של שישי,נפלא.
המורה כבר חופרת לי חורים בראש על זכויות האנשים במהפכה הצרפתית.
״תקראי את זה.״ שלי חברתי, מצביעה על הדף המקופל שהיא הניחה על שולחנינו.
אני פותחת אותו וקוראת:
שווה לך להקשיב מריים,או שאת תפוצצי את המבחן שלי היום.
נ.ב- יפה לך פרצוף משועמם.
נ.ב.ב- :)

אני מיד מקפלת את הדף,קמה וזורקת אותו לפח.
בדרך אני עוברת את פרצופו הזוהר של טום,מקסים.
בדיוק כשאני באה להתיישב בחזרה במקומי,נשמע הצלצול.
תודה לאל,השיעור הנורא הזה נגמר.
אני אוספת את דברי ומביטה לעבר טום.
הוא מדבר עם יובל ומלטף את גבה.
הוא כותב לכל ילדה בשכבה הזאת שהיא יפה? אפילו אם כן,לא אכפת לי. לא אכפת לי מאף אחד.
״למה את מביטה עליו כאילו הוא הסטן?״ שלי שואלת אותי,מבודרת.
״עזבי.״ אני מרימה את תיקי ויוצאת מהכיתה.
״תגידי לי מה הוא כתב לך בפתק!״ שלי צועקת בהתרגשות בזמן שאני פותחת את הלוקר.
״כלום,סתם ילד סתום״ אני פותחת את הלוקר ומכניסה את דברי.
״מירי,הפרצוף שלך הראה שזה היה הרבה יותר מכלום,קרה בינכם משהו?״
שלי שואלת ונשענת על הלוקרים.
אני מאוד אוהבת את שלי,אפילו לא הכי מבינה למה היא חברה שלי,אבל אני שונאת אותה שהיא ככה.
שתיינו בדיוק ההיפך אחת מן השנייה. היא שמחה,קולנית,מקובלת,יפה,גבוהה ורזה אני..אני סגורה. הדבר האחרון שתוכל להגיד עלי שאני יפה או מקבולת. מצחיק אותי אפילו לחשוב על זה.
״כלום לא קרה בינינו של׳צוק. אני יודעת שאת אוהבת לפנטז שאני אצה איתך ועם שון לדבל דייט,אבל זה לא אקרה.״ אני סוגרת את הלוקר ושלי נאנחת.
״מירי,זה לא רע להיפתח למישהו.״ היא מלטפת את שיערי עם מבט של אני-מרגישה-רע-בישבילך.
״תגידו לי אם אני נדחף בזמן איכות של חברות״ הקול המעצבן של טום אומר.
שלי קופצת אחורה וכמעט מפילה את טום.
״טום! לא מפחידים אנשים ככה! מה הבעיות שלך?!״ היא מחזיקה את ידה על ליבה,מפוחדת.
טום רק עומד שם עם פרצוף משועשע ומעצבן אותי אפילו יותר.
״מה טום?״ אין לי כוח אליו עכשיו,או יותר נכון אף פעם.
״בוקר טוב גם לך מריים,רק רציתי חיבוק.״ הוא אומר ואני מיד לוקחת צעד אחורה.
אני לא מתחבקת עם אף אחד,אפילו שלי.
אני רואה איך שלי מחייכת,נהנת מהסיטואציה הלא נעימה.
הוא מתקרב אלי ופותח את ידיו.
אני מוצאת את עצמי עומדת במקום,לא מעיזה לזוז.
ריחו הנעים מציף את אפי וחזו הרחב חם מתחת ללכי שלי.
הוא מלטף לי את הגב ולוחש לי לתוך האוזן ״את יכולה לסמוך עלי מירי,אני בחיים לא אפגע בך.״ המילים האילו יוצרים בי רעש פנימי.
הוא יודע.


תגובות (2)

'״תקראי את זה.״ [אומרת] שלי חברתי(,) [ו]מצביעה על הדף המקופל (שהיא הניחה) [המונח] על שולחנ(י)נו.' – האם היא ראתה שהיא מניחה דף מקופל על השולחן? אם כן זה קרה לפני ולכן צריך לבוא בשורה שלפני השורה הזו.
"אני מיד מקפלת את הדף,קמה וזורקת אותו לפח." – קמה מהשולחן בכיתה והולכת לזרוק את הפתק לפח (יש כאן הרבה רגש שאת לא מתארת… איפה המורה בכיתה? טום מסתכל בזמן שהיא הולכת עם הפתק שלו לפח?)

בהצלחה :)

04/10/2016 21:35

מצויין

31/10/2016 13:19
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך