סייבורג-פרק 18

קייל המשיך לנהוג ישר אל תוך העיר.
הם כבר היו רחוקים בהרבה ממקום הפיצוץ.
איימי הוסיפה לחוש ברע.היא נעשה חולה יותר ויותר עם כל רגע שעבר.
היא החווירה כל כך ודם החל לרדת לה מאף.
"קייל..היא נאנחה,"קייל.."
"אני כאן איתך…"הוא אמר,מביט בה במין מעין חוסר אונים.
הוא לא ידע מה לעשות.
העיניים שלו נראו נואשות,עצובות.
הוא עצמו ידע שאין מה לעשות.
זה כואב.
הם הגיעו לבית חולים מקומי.
איימי אושפזה.
מצבה הלך והתדרדר.היא חלשה מאוד.
מדממת מכל כיוון אפשרי.
"מה מצבה ד"ר?"שאל קייל,נטול תקווה לגביה.
"יש לה מחלת קרינה,חמורה."אמר הרופא.."צר לי.לא נותר מה לעשות.היא גוססת.."
"לא.."נאנח קייל,"זה בטח חלום בלהות,זה לא יכול להיות.."
"אני יודע שזה קשה לך.אני מבין.אבל במקרים האלו,אין מה לעשות,"אמר לא הרופא.
קייל ידע שנותרו לה רק עוד כמה שעות.
קייל נותר ליד המיטה שלה.אוחז לה את היד,שהייתה מחוברת לעירוי נוזלים.
איימי נראתה חיוורת כסיד.מדממת.
כאובה.
"קייל,"היא אמרה בפניו,"אני מאושרת שהיה לי העונג לבלות כל רגע איתך."
"אל תפרדי ממני.."אמר קייל בלב דואב.
"אתה כועס עליי?"היא שאלה.
"לא."הוא ענה בפנייה,מלטף את פנייה.."למה שאכעס..?"
שניהם שתקו,מביטים זה בזו.
קייל הביט בה בעיניים דומעות,כשהיא מלטפת את פניו.היה לו מבט מאוד רציני בעיניים.
כאב.היה לו המון כאב בעיניים.
כשהוא מנסה לעצור את הדמעות שלו.לכבוש את הכאב.
הוא ידע כי גם החיים שלו,עומדים להסתיים.
גם אם עוד רגע הצבא ישים עליו את היד.
כשהוא לוקח את כף ידה ומניח אותה על החזה שלו..
"..את מרגישה את זה?"הוא שאל,כשהיא חשה בליבו ההולם.."את מרגישה את הלב שלי?
הוא מדמם בפנים.."
"קייל,"היא ענתה,דומעת.
"..אני אוהב אותך.."הוא אמר בלב שבור.