אהובתי

רגע!
עצרי רק לרגע!
בבקשה ממך!
המון זמן שלא התראינו, וזה הרגע אשר חיכיתי לו יותר מכל.
לראות שוב את עינייך הבוהקות, להריח שוב את ריח גופך השובה, להרגיש שוב את חום גופך, להרגיש שוב את שפתייך, לנשק אותך, לחבק אותך, לאהוב אותך.
רגע!
עצרי רק לרגע!
בבקשה ממך!
עברו שנים מאז ליטפתי את ידך הקטנה, עברו שנים מאז שכבתי לצידך בלילות.
עברו שנים מאז העברתי את אצבעותי בשערך החלק והגולש.
עברו שנים.
למה אינך זזה? למה אינך מדברת?
מספיק כבר עם השתיקה הזאת!
שנים שלא שמעתי את קולך!
דברי קצת!
למה אינך מחייכת אליי?
למה אינך מנשקת אותי?
התגעגעתי אלייך, יותר מדי זמן.
דברי איתי, ספרי לי למה עזבת.
ספרי לי לאן נעלמת באותו לילה נורא.
ספרי לי.
אמרי משהו, לא משנה מה, רק אמרי.
אוי, אשתי האהובה.
אהבתנו הייתה אמורה להימשך עד אין סוף, אך זה לא התממש.
למה עזבת בלי לומר מילה?
למה?
עברו שנים, והנה את, כאן לידי, אך את שותקת.
שוכבת לך על המיטה, מכוסה בסדין לבן עד צווארך.
ואת שותקת.
למה שלא תקומי מעט?
התגעגעתי לשיחות בינינו.
אולי תתפלאי אך התגעגעתי גם לריבים בינינו.
אני אוהב אותך.
זה הדדי?
תעני לי!
אני מבקש ממך!
איפה היית בכל הזמן הזה?
איפה הסתובבת?
תעני לי, בבקשה!
אני מתחנן!
אהובתי, את לא מדברת!
את זוכרת מה אמרו לי אחרי החתונה?
שאהבה כמו שיש בינינו אין בשום מקום!
אמרו שלא ניפרד לעולם!
נשבענו אחד לשנייה.
נשבענו ואת הפרת את השבועה!
לילה אחד התעוררתי מחלום רע, ולא היית לצידי יותר!
חיפשתי אותך בכל מקום, ולא מצאתי.
איפה היית?
ולמה את שותקת?
למה פנייך כבויות?
למה את קפואה במקומך?
תזוזי קצת.
כמה שהתגעגעתי אלייך, אהובתי.