oliv
זה סיפור המשך לסיפור הקודם שלי ידידיי . קרעים, קרעים מן המעשייה שלהם, אני מניחה. מישהו שאני לא זוכרת אמר שזה מעניין. בבייקקווררתת

איפה היית?

oliv 20/06/2017 798 צפיות 12 תגובות
זה סיפור המשך לסיפור הקודם שלי ידידיי . קרעים, קרעים מן המעשייה שלהם, אני מניחה. מישהו שאני לא זוכרת אמר שזה מעניין. בבייקקווררתת

"איפה היית?"

"איפה הייתי בתחילת הקשר? רציתי אותך. לא אהבתי."

"ואז?" הוספתי, מתייפחת.

"אהבתי אותך. אהבתי."

"ואז?"

הדמעות מציפות לי את העיניים אבל הריסים הרטובות שלי יוצרות מעין בריכה.
הוא בכלל לא עונה על מה שאני שואלת ואני חושבת שהוא יודע.
"פחדתי ממך. אבל עדיין אהבתי."

"איפה היית." בכיתי כשהקול שלי רועד.
"כשאכלתי קורנפלקס, זה היה כאילו היית בחדר. ודמיינתי אותך לידי כשהייתי לומד ל… את תמיד היית לידי."
"איפה היית?" אני מוסיפה לשאול.
"איפה היית איתה?"
הגב שלו התקשה, בכוח, כמו דורבן המקשה את קוציו.

"הייתי איתה, בחדר." הוא לוחש.

"איפה היית?" עכשיו יותר בכיתי, המילים נפלטו כמעט בזעקה.
הוא לא הבין שזו הייתה זעקה, כמו אמירה, אני לא שואלת אותו.
"לא אתך." הוא השפיל מבט, קולו נשמע נמוך ושפל.
הוא הזכיר לי מעין פנתר צללים רגוע, שעשוי בתאוריה כל רגע לתקוף.
"איפה היית?" לחשתי, קולי סדוק כאילו ממלח של דמעות.
"אני לא הייתי אתך. אני לא הייתי אתך." הוא עונה לי, יותר לעצמו. אי אפשר לראות עכשיו את עיניו.
"איפה היית?" אני שואלת.
"לא בלב שלך. הלכתי. לא הייתי שם…" נדמה לי שאני שומעת חרטה.
"איפה היית?" אני שואלת, אבלה.
"הייתי במקום אחר. הלכתי." אי אפשר להבין מקולו רמז לאיך שהוא מרגיש.
בעיניים מתוסכלות, מלאות סבל, אני מרימה מבט. ההיסטוריה של כל הקשר שלנו כאילו נפרסת לפני.
אני מרגישה את הכוח שמרגישים אנשים שעושים החלטות היסטוריות. זה מרגיש כמעט אכזרי, אבל נחוץ, כמו איך שמרגיש שופט. הוא עושה עבודה מלוכלכת, שמצילה את הכל.
"איפה היית כשהייתי צריכה?" אני מנסחת מחדש, נותנת לו להבין שאין תשובה ראויה לזה. זו האשמה. האשמה בלבד. הוא הלך לשניה. רק לשניה אחת. "איפה היית?" אני מרימה את הקול, מסובבת את הראש ממנו ומטר של דמעות קסומות עפות מן עיניי בתנופה. מרגישה לבד. השיער שלי אסוף לעגבניה על ראשי, כמו ליום עבודה, כדי לא יתלכלכו.
עיניי, רגע לפני שנפנו ממנו, נראו מאשימות.
הוא אשם, אבל לא בללכת. הוא לא אשם בזה שהוא פיזית הלך. הוא אשם בזה שהוא פער חור בלב שלי, ויצא ממנו. הוא יכל ללכת ולהשאר בלב שלי. הוא הלך לי מהלב, משאיר בית עם אח שלא עובדת. אין לה את מי לחמם יותר שם. הוא השאיר שם פסנתר שבוכה. הוא השאיר שם כוס ספל עם תה קר.

"איפה היית?" אני שואלת.
אני שואלת כשאתה עומד בפתח הבית, של הלב שלי, לב שאליו לא תחזור. וכשאני שואלת את זה, הבית שמאחורי מתרחב ומתנפח, ואז מרפה, כמו לב שחווה ייסורים, לב שנפגע.

כי כשהרוק שלה על השפתיים שלך, אני לא יכולה להכניס אותך פנימה. אתה לא תשקה את הפרחים של האגרטל, בבית שלי. אתה לובש את הבגדים שלך הפוך. אתה הבגידה. לא, אני הבוגדת.


תגובות (12)

מאוד רגשי. הכתיבה בסדר, אבל יש גם ככה קשיי הבנה ולכן התוכן המעורפל עשה את זה קשה לשים בקונטקסט

20/06/2017 11:10

אין קונטקסט. זה הקטע. מה זה אומר מאוד רגשי?

20/06/2017 14:49

ביחס לקטע הקודם זה כבר יותר סיפור. לא שיר, ואני חושב שלכ"ל צדק כשהוא אמר שזה מאוד רגשי: בסיפור את לא באמת מספרת אירועים ומעשים שקרו (לדוגמה: הוא הלך לישון, הוא אכל פיצה, הוא הפעיל מזגן), את מספרת רגשות, וזה די מגניב, לספר רגשות עם עלילה.
לא חשבתי שאפשר לעשות את זה בלי להיות חפרני להוריד. חח ואפשר! עובדה

20/06/2017 18:47

חחחחח אתם לא אומרים אם זה קטע טוב, אבל תודה על התגובה (:

20/06/2017 20:27

כבר אמרתי לך. הקטע כתוב טוב לדעתי, והוא גם אסתטי (whatever that means…). הוא לא הפייבוריט שלי כי אני פחות מתחבר לנושא, שעכשיו קצת יותר ברור, אבל עדיין קשה לי להכיל.

20/06/2017 23:03

מעניין למה

20/06/2017 23:43

זה ההמשך לסיפור רחב ידיים?! אוי אני מתחננת בפנייך – בבקשה לא.
זה קטע טוב, כי הוא מכיל את המורכבות שיש בסיטואציות כאלה. את העובה שלמרות שאפשר להכריז על שחור ולבן ולהאשים ולצרוח, יש גם הרבה מעבר לזה. כל אחד שם מרגיש וחושב ושווע הרבה יותר מזה, וזה מרשים.
ובכל זאת, בבקשה לא כהמשך לסיפור רחב ידיים. זה יהרוס לי אותו לגמרי.

21/06/2017 12:26

זה ההמשך לסיפור רחב ידיים?! אוי אני מתחננת בפנייך – בבקשה לא.
זה קטע טוב, כי הוא מכיל את המורכבות שיש בסיטואציות כאלה. את העובדה שלמרות שאפשר להכריז על שחור ולבן ולהאשים ולצרוח, יש גם הרבה מעבר לזה. כל אחד שם מרגיש וחושב ושווע הרבה יותר מזה, וזה מרשים.
ובכל זאת, בבקשה לא כהמשך לסיפור רחב ידיים. זה יהרוס לי אותו לגמרי.

21/06/2017 12:26

וברור שזה העלה את התגובה פעמיים בכל מקרה…
*מרגיש וחושב ומשווע, אם כבר
אריאל לא הבנתי כל כך את מה שאמרת על מה מספרים בסיפור, רגשות ועלילה וכו. care to explain?

21/06/2017 12:28

חחחחחחח מההההה למה זה יהרוס לך, תסבירי!

21/06/2017 22:46

משום מה זה הזכיר לי את השיר ״כשצלצלת רעד קולך״ של נתן זך. אולי כי הוא אבל והיא אבלה וכולם אבלים.
זה מאוד סוער רגשית מבחינתי, אפילו דרמטי. בהחלט מזכיר את הרגש שהיה קיים בחלקים מסויימים של ״סיפור רחב ידיים״, אבל שם הוא לא הציף את כל הקטע לגמרי. (בפרקים הבאים: ״האם נהנית שם בלעדיי?״)

22/06/2017 01:59

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ואני מאוהבת בשיר של נתן. תודה גורן (:

27/06/2017 18:33
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך