אתה הבטחת
זה היה סתם עוד סיפור ידידים, אולי מבחינתך, אבל מבחינתי לא.
תמיד אהבתי אותך, מהנשיקה התמימה שהדבקת לי על הלחי בכיתה א׳, מאז לא ירדתי ממנה, היו לילות שהייתי חושבת עליך ומחייכת לעצמי, מלטפת את הלחי ומתפללת שאוכל להחזיר את הזמן לאחור בכדי להרגיש את השפתיים הקטנות שלך על הלחי שלי שוב.
השנים חלפו, אתה התבגרת, מילד יפה ששבה את לבי הפכת לגבר חסון ונאה שהלב שלי היה שייך לו מזמן, הפכתי לידידה הכי טובה שלך ואתה לשלי, אבל חלק קטן ממני תמיד ידע שאתה הרבה יותר מזה.
במשך כל השנים האלו זכיתי לשמוע את הצחוק הממכר שלך, לראות את העיניים הירוקות החודרות והמהפנטות שלך, לבכות בין הידיים המנחמות שלך וליהנות מהשנינות שלך, במשך כל השנים האלו לא היה לי את האומץ להתוודות על אהבתי.
כמובן שהרבה בנות לא נשארו אדישות ליופי ולאופי שלך, הייתה לך היסטוריה ארוכה של בחורות, כל אחת הייתה יותר יפה וחכמה מהשנייה, ממש ידעת לבחור אותן, הרגשתי לידן נחותה, הן באמת היו ברמה שלך ובכמה רמות גבוהות ממני, זאת אומרת שאני לא הייתי ברמה שלך.
תמיד התייעצת איתי בקניית המתנות בשבילן לאיזה אירוע שמציין זמן מיוחד או יום הולדת, תמיד התייעצת איתי בנוגע לבחורות בלי ידיעה שהדבר הזה כואב,כואב מאלף סכינים שננעצות במקומות שונים בגוף.
היו פעמים שרציתי לצעוק עלייך שאני פשוט אוהבת אותך אבל כל פעם מחדש הראש או הלשון פשוט עצרו אותי, והמילים פשוט נבלעו.
פשוט שכנעתי את עצמי עם אותו המשפט, ״העיקר שאתה מאושר.״
היו לי כמה גברים בחיים, אף קשר לא נחל הצלחה, תמיד השוויתי אותם אליך, את היופי שלך לשלהם, את החכמה ואת השנינות, כנראה שבאמת חיכיתי לדבר האמתי, נשארתי אופטימית.
סיימנו את התיכון, בנשף הסיום היית נראה כמו שחקן הוליוודי, עם חיוך של מליון דולר שגרם לי להתאהב בך מחדש וג׳ל שמשך את שיערך לאחור בבלורית משגעת, החליפה שעזרתי לך לבחור כאילו נתפרה בשבילך, את העניבה שאני קשרתי בעצמי נתנה לך מראה אלגנטי.
זה לילה שאני לא אשכח, שנינו עזבנו את בני הזוג שלנו לנשף מאחור ורקדנו את הסלואו הרומנטי, לחשת לי באוזן כמה שאני נראית טוב הערב ואני לא יכולתי לומר כלום חוץ מלחייך, להניח את ראשי על החזה שלך ולנוע לפי קצב המנגינה השקטה.
אני זוכרת שמכיתה א׳ חלמת על לשרת בגולני, לאחוז באקדח ולהגן על המדינה שלך, איך שהיית משחק בהפסקות עם האקדח צעצוע ורודף אחרי החבר הכי טוב שלך בעודי בוהה בך בהערצה ובובת הברבי המושלמת שלי בין ידיי.
החלום הפך למציאות, התקבלת לגולני, זכית להגן על המדינה שלך.
החלום הפך למציאות אבל המציאות הפכה לסיוט, המבצע בעזה החל והודעת לי שאתה נכנס לשם, בהתחלה התנגדתי בכל תוקף, פחדתי על המחשבה שתיכנס למקום העוין הזה, אבל הבטחת שתצא משם, שיהיה בסדר, האמנתי לך, לא יכולתי לסרב לך, למרות שרציתי.
נכנסת, כמו גיבור חיל, שלחת לי הודעה לפני שנכנסת, כתבת שאתה נכנס לשם בשבילי, בשביל להגן עליי ועל המשפחה שלך, ברגעים אלו נשברתי.
לא היה יום שלא קפצתי לבקר את ההורים שלך שהיו מודאגים בדיוק כמוני, לא היה יום שלא נרדמתי עם דמעות שמרטיבות את לחיי ואת הכרית.
היו ימים שלא נרדמתי והייתי מרותקת לחדשות, מכאיבה לעצמי עוד יותר עם הידיעות הנוראיות שהוקרנו שם.
כל יום הודיעו על עוד הרוג, על עוד נשמה שעלתה השמימה, על עוד פרח שנקטף.
עם כל הרוג הלב שלי צנח, חיכיתי לשיחה שלך, להודעה הקטנה שתודיע לי שאתה בסדר, הרי, הבטחת.
עבר עוד יום ועוד יום, הרוג ועוד הרוג, פצוע ועוד פצוע, דמעה ועוד דמעה.
צלצול הטלפון נשמע ולבי קפץ, אחזתי אותו בידיים רועדות, מקווה שזו שיחה ממך, אך לא זו הייתה אימא שלך, השיחה הזו מוטטה את עולמי.
אני כבר לא אזכה להצהיר על אהבתי אליך, הסוד הזה ילך איתי לקבר, תמיד תישאר הפרח שלי, הגיבור שלי, האהוב שלי.
אני אוהבת אותך וכועסת עליך בו זמנית, הרי, אתה הבטחת.
תגובות (20)
פאק,
הלוואי והייתי יכולה לשלב אהבה ומוות ביחד.
לא מספיק מה שעובר עלי ואת מפילה עלי את זה.
לא הייתי צריכה לקרוא.
[אבא מוקפץ לצבא, הרבה עצבים, בכי לכרית, קטע שובר.]
מדרגת 5.
בא לי לבכות (אני רצינית)
אני רצינית, אני בוכה פה את חיי. אוי אלוהים… כמה ריגשת אותי (או שזה היה השיר בקישור. יש לך טעם מעולה- אני מתה על אבריל♥).
אני דווקא כן חושבת שכתבת את זה טוב, יותר מטוב- מעולה. העברת את זה בפלאשבקים, במחשבות ובהרבה רגש.
את מדהימה!
[נ.ב: אני מעולם לא בכיתי ככה מקטע]
אל תבכי זה לא אמור לגרום לך לבכות, ותודה כיף לשמוע שהעברתי את זה בצורה שרציתי <3
אהבתי !
אני חולה על הסיפורים שלך !!!!!!
חייכתי עד שהזכרת את גולני. מטעמי שעות לא הפעלתי את השיר.
עצוב. ולי אין קרוב משפחה בגולני. או בקרבי בכללי.
מתה על הסיפורים שלך (לא המילה הנכונה, כנראה).
המפ. אני חוששת שאין לי רגשות, כי כולן כתבו שהן בכו ולמען האמת, אני לא. הכתיבה שלך יפה, כרגיל והסיפור חמוד אבל אותי הוא לא ריגש, כי אני רובוט חסר רגשות. (מספר 46- להיות רובוט)
עד לפני שעתיים גם אני חשבתי שאני חסרת רגשות (ברצינות!) ואז קראתי את זה (ואת אשמת הכוכבים אבל מהספר כולם בכו אז זה לא נחשב) ונשברתי. ובכיתי.
ואם את לא בכית מעולם את כנראה חסרת רגשות (אני כן בוכה. פשוט בלי סיבה. אין לי סיבה ואני בוכה. פה כן הייתה לי לעומת זאת).
אני שונאת רובוטים חוץ מאלא שמכינים את השיעורי בית (וגם אם לא קיימים כאלו למטרות השיעור בבצפר- אל תהרסו לי את כל התקווה שלי מהילדות!)
היייי, אני בכיתי כי אבא הוקפץץץ
אבל הוא חזר עכשיו.
חיחיחי.
לי יש רגשות, אבל לא בכיתי מהקטע הזה… ואני חושבת שאני יודעת למה, הרי זה היה כל- כך צפוי שהוא ימות, הייתי כל- כך בטוחה בזה שזה אפילו לא ריגש אותי.
אבל דווקא מדברים אחרים אני בוכה. אבל לא מזה.
בכל מקרה, בלי כל קשר לדמעות, זה מדהים, באמת. ♥
לעזאזל אני יושבת עם דמעות בעיניים.
תודה לך.
אהבתי נורא את הקטע, הכתיבה הלכה נורא חלק וזה היה מרגש. באמת (אני עם דמעות לעזאזל!)
אהבתי את השיר, זה נורא תמך באווירה העצובה שניסיתי להעביר (אבריל<3)
בקיצור, מדהים.
זה מדהים, תקשיבי. אני לא בכיתי, הדמעות בתוך עיניי.
אבל את יותר גרועה מג'ון גרין, כולי צמרמורות. את לא יודעת כמה חזקות, אחד הסיפורים היותר יפים שקראתי. נשבעת בכל מה שתרצי, לייף ☆
פשוט מושלם. זה כתוב בצורה מרגשת עד דמעות! באמת שבמציאות הזו כתיבה זו הדרך הכי טובה להתמודד עם הכאב ולפרוק לו במעט את מה שכולנו מרגישים. הרבה זמן שאני מנסה לפרוק את הכאב והמועקה הזו בכתיבה .. לא יכולת.לכתוב את זה טוב יותר!3>
את ממש מפגרת עם את יושבת שהכתיבה שלך לא יצא טוב!!
זה היה פשוט מושלם ומרגש זה אחד הדברים הכי טובים שכתבת מבחינתי
דאממ אני פשוט בוכה פהה זה ממש מרגש אני בדרך כלל לא קוראת את הקטעים האלה אבל ראיתי שאת כתבת את זה אז חשבתי לעצמי למה לא, ננסה ותאמת אני מתחרטת כי אני ילדה רגישה ופחדנית אני עצמי מפחדת מכל הדבר הזה זה אחד הסיבות למה אני לא רואה חדשות זה פשוט ריגש אותי והזכיר לי כמה מסוכן המצב ואת בחייל שנעדר/חטפו אותו ואני פשוט לא אוהבת לשמוע על הדברים האלה למרות שמהאזעקות אני רגילה כבר (אני גרה בדרום) אני פוחדת על החיילים שבעזה ורק מודה לה' שאף אחד מהמשפחה שלי לא שם אז בקיצור מאוד ריגש אותי הקטע!
הכתיבה שלך הולכת ומשתפרת בכל יום שעובר!
אני מחזיקה את האייפון ומקלידה והיד שלי לא מפסיקה לרעוד.
יוב, אני בוכה.
זה נושא שמאוד קרוב אליי, אני נמצאת בתוכו עכשיו. אני מזדהה איתו.
את מרגשת ברמות ואני לא סתם אומרת.
גולני זה משפחה.
גם אני כתבתי קטע בנוגע למצב הנוכחי, אמנם הוא לא כתוב טוב כמוך אבל אם תוכלי, תקראי אותו. הוא נקרא 'אח שלי'… שם זה נגמר אחרת וטוב שכך
גאדד ריגשת אותי מאוד! קראתי את זה ופשוט הייתי עם דמעות בעיניים.
אם את חושבת שאת לא טובה בכתיבת קטעים כאלו אז אני אגיד לך שאת כן! את ילדה מוכשרת מאוד!
מאודדד מרגש אהבתי +++++
היי! אין לזלזל ברובוטים חסרי הרגשות!
למרות ש"רובוט" זה מאיזו מילה בשפה מסוימת (לא זוכרת) שפירושה "לשרת" או "עבד" או משהו, אבל נזרום.
שלוש הערות:
1. הקטע "זאת אומרת שאני לא הייתי ברמה שלך." היה קצת… לא יודעת. הוא הרגיש לי קצת מסבך ולא מתאים. אולי משהו כמו "אני אפילו לא הייתי ברמה שלך." או "ואני לא הייתי בכלל ברמה שלך." או משהו כזה.
2. היה לך מקום שלא היה רווח אחרי הפסיק.
3. הסוף באמת היה צפוי, ובגלל זה זה באמת הפחית מהרגש.
אבל, בלי קשר לרגש, אני רובוטית. אז התגובה שלי לבחורה הייתה "אז בפעם הבאה תתוודי ותעזבי אותי בשקט." וזהו.
הכתיבה הייתה יפה, זה לא שהיא לא. פשוט… אני לא מסוג האנשים שיכולים להתרגש במובן של בכי או עצב ממשהו כתוב, וזה לא רק בנוגע אלייך. בנוסף, דברים משונים מאוד מעוררים את הבכי שלי, אז בגלל זה קטעי עצב-שגרתי (מוות, מוות, ועוד מוות) לא ממש נוגעים בי. זה לא באשמתך או בגלל שהכתיבה שלך לא בסדר :)
אומיגאד
אני לא יכולה לתאר את הצמרמורת הענקית שקיבלתי בסוף
אני עדיין צריכה לציין שאת אחת הכותבות הטובות באתר(?)