בין שירה לפרוזה

יהודית גבע בת ה- 21 הייתה משוררת בתחילת דרכה.

היא כתבה שירים כבר בגיל 9 ואהבה מאוד את שיעורי החיבור,

הדקדוק והספרות בבית הספר היסודי ובתיכון.

אמה זהבה הייתה פרופסורית לבלשנות וספרות באוניברסיטת

בר-אילן וטיפחה את כישרונה של יהודית בעידוד ובהדרכה.

בביתן בסלון המרחף בבאר שבע היו מאות ספרים.

יהודית אהבה מאד את ספריו של "שלום עליכם"

ואת מחזותיו של שקספיר.

אביה האגרונום הגיע בערבים עייף מעבודתו כמדריך לגידול כבשים.

הוא יעץ לה לכנס 33 שירים מובחרים ולהוציא לאור ספר שירה.

וכך היא החלה לעשות.

בינתיים שחף זיידלר מחיפה שכתב כבר מגיל 7 סיפורים קצרים

שאל את אימו ורדינה מורה לספרות "האם אביו מדריך טיולים

יסכים לממן לו ספר של סיפורים קצרים? "

בביתם היו גיליונות של המגזין "נשיונל ג'אוגרפיק" ותצלומי נוף.

המשפחה אהבה לטייל מידי שבת ברחבי הארץ,

ופעם בשנה נסעו לניו- זילנד לאי הדרומי לצפות בכלבי הים, פילי הים

ובנוף הקסום, כשמידי פעם ליוויתן מגיח מהמים. שחף למד

באוניברסיטת חיפה היסטוריה של ציוויליזציות ימיות ואביו הסכים

לממן לו את הוצאתם לאור של סיפוריו הקצרים.

יהודית ושחף לא הכירו מעולם, אך היא והוא חיפשו במרץ הוצאה לאור

שתפרסם את סיפרם הראשון. לאחר משא-ומתן עם 5 הוצאות לאור של

ספרים היא והוא החליטו לבחור בהוצאת "עיתון 77". שם נסגר בית

ההוצאה לאור בשעה 00. 14 בקירוב ושניהם קבעו להגיע ב- 15/ 9/ 6

בין 00. 13– 00. 14 ולהיפגש עם העורכים עמית ומיכה. בתאריך החגיגי

יהודית לקחה מונית מביתה עד להוצאה לאור, וגם שחף עשה כמותה.

נהג המונית שאל את שחף במה הוא עוסק ושחף השיב "כותב

סיפורים קצרים על אהבה". נהג המונית שאל אותו "על איזו אהבה

אתה מדבר? ". שחף שאל את נהג המונית "אין אהבה בעולם ?" והנהג

השיב "האהבה בימינו מתה". ליבו של שחף נחמץ בקרבו, אבל יותר

מהספר הטרידה אותו המלחמה בסוריה.

כל הדרך מבאר שבע יהודית התרגשה מאד, ואז שאל אותה נהג

המונית כשבידו האחת המבורגר בלחמנייה ובידו השנייה ההגה "מה

את עושה ?" והיא ענתה "כותבת שירים". הוא אמר "אני הבנתי

שבחיים האלה יש טורפים ונטרפים והחלטתי להיות טורף. שירים זה

כלום, אף אחד לא קורה שירים". יהודית לא ענתה לו והרהרה מה

יהיה בהוצאה לאור, מה סיכויי ההצלחה של סיפרה, והאם יזכה

לביקורות טובות, כי היא פחדה להתאכזב.

בדרך יהודית ושחף ראו היא קיפוד והוא ארנבת מרחבים של שדות,

שמי טורקיז עם ענני כבשים, ואפילו פה ושם עצי תפוח זהב. כששתי

המוניות הגיעו לתל-אביב, כמעט ליד ההוצאה לאור, אמר נהג המונית

של שחף "אני ממהר, ועל האהבה תחשוב פעמים ", בשעה שנהג

המונית של יהודית אמר לה "עכשיו אני עובר ברמזור, לא משנה

הצבע". תוך 5 שניות שתי המוניות התנגשו חזיתית בתוך הצומת ליד

ההוצאה לאור. שני האמבולנסים שהוזעקו למקום פינו את שני

הנהגים למחלקת הטראומה באיכילוב, ואת יהודית ושחף לחדר המיון

ומשם למחלקה האורטופדית, כי נפגעו בגפיהם התחתונות. יהודית גם

סבלה מכאבים בראשה ושחף סבל גם מכאבים בגבו, וכששניהם

במחלקה האורטופדית גילו שכתבי יד שלהם נעלמו. הם אושפזו מיטה

על יד מיטה והספיקו לספר זה לזו את הקורות אותם. בינתיים שני

נהגי המוניות סבלו מזעזוע מוח. הוריהם של יהודית ושחף הגיעו

לבית החולים לבקרם, ושם נודע ליהודית ושחף ששניהם נולדו באותו

תאריך ב- 9 באפריל. הוריהם הרגיעו אותם וסיפרו להם שכתבי היד

שלהם שמורים במחשבים שבביתם.

כעבור שלושה חודשים יהודית הזמינה את שחף והוריו לביקור

בביתה, וכך היה. הוריהם מצאו שפה משותפת ביניהם כמו ילדיהם,

וכעבור מספר שעות לפני שנפרדו עלה במוחה של יהודית רעיון מקורי

שהיא ושחף יוציאו לאור ספר משותף של שירים וסיפורים פרי עטם,

ושחף הציע , אולי נקרא לספר "שירי טקסיפורי אהבה ?!"