דרך

היא התחילה את המסלול שלה בכחול הכחול כל כך של עיניה . גלשה דרך הריסים הקצרצרים שהיא תמיד ניסתה לעצב כך שיראו ארוכים יותר . עברה את הרקה ואז שינה זווית וירדה עד לסנטר עוברת על עור חלק מאז שהיא עשתה את הטעות שנגרמה כמה שיערות ופינצטה ומאז היא מורידה שיערות בפנים. היא גלשה מהסנטר לחולצה , החולצה שאמא קנתה לה . זאת עם הפרחים . זאת שהוא החמיא לה עליה אין ספור פעמים. שם , היא התערבבה בדם. הדם שלו.
היא לא מצאה את הדרך להפסיק לבכות. אבל זה לא משנה .
הדרך שלהם ביחד נגמרה . שם. בכביש.
או שאולי היא נגמרה מוקדם יותר באותו ערב , אולי טיפות הלחות על הבירה שלו היו סימן מקדים לכל הבכי הזה.
הם היו צריכים לבחור בדרך אחרת.
כל דרך אחרת .
מישהו שם יד על כתפה 'את בסדר שם? את יכולה לצאת? ' , היא לא הגיבה והקול המשיך 'שלום אני רוצה לדווח על תאונה , יש שני אנשים ברכב ונראה לי שהם פצועים ' .
וכשהם הגיעו ומשכו אותה מהריסות המאזדה שלו היא ידעה שאת יתר הדרך היא תלך לבד..