הוא (2)
עברו עשר שנים מאז לא ראיתי אותו. הוא ירד מהמטוס מול האחוזה שבה הוא גר ומאז לא ראיתי אותו יותר,רק בחדשות ושם כרגיל רק הציקו לו ושנאו אותו ואמרו עליו דברים שלא נכונים עד כדי כך שרציתי לצחוק ורק להגיד ״הוא?בחיים לא!״ אבל לא היה לי למי להגיד, לקירות?לרהיטים? למי? עוד צרוב לי בראש את אותו יום את המטוס המיתפוצץ את הידיים העדינות אבל החזקות שלו חובשות את רגלי המדממת כאילו זה קרה אתמול. נשלחתי למשימה מיוחד נגד עזה היינו שם שמונה חיילים שלא הכירו אחד את השני, הוא כבר לא זכר אותי אבל אני זכרתי אותו את העיניים הכחולות שלו ואת השער השחור כליילה שלו. לא לסיפור הזה לא יהיה סוף טרגי או סוף רומנטי פשוט סיפור בלי סוף שבו שתי האנשים נפרדים שוב לדרכם אבל שנייה לפני אני לוחשת לו ״ותזכור אני חייבת לך את חיי.״
תגובות (7)
אני רוצה אותו!!!!!!
לא ניראה לי את תאהבי אותו כי זה סיפור על גיבורי על ורוב האנשים לא אוהבים את הנושא הזה
אני מתה על זה!!!! אני ממש אוהבת את כל הסרטים של מארוול!!!
באמת? טוב את מכירה הוורס?
לא….
אממ חסרים לך פה ושם סימני פיסוק.
תיאורים יפים. רק ממליצה לך להאריך את הפרק…. הוא ממש קצר. ככה גם נוצר חוסר עניין.
תמשיכי :)
רציני אתה מתחיל טיפה לעצבן כל סיפור שלי או קצת מידי סימני פיסוק או הרבה מידי אתה ממש אובססיבי לזה!