טיול לירח

הם סוף-סוף נצמדו אחד לשני בלי יכולת להיפרד אפילו לשנייה. כל כך ארבה זמן הם הסתובבו סביב עצמן , מאפשרים לעצמן רק לחיצות יד מסורתיים, שגם זה לא היה נהוג בקהילה שלהם. אבל פה הם השאירו להם את השניות של נגיעה , בניסיון לרמות אחד את השני שזה סך הכול סימן השלום, למרות שבאמת הם ניסו להרגיש מכול הכוחות אחד את השני, חום ורכות של כף היד, ליטוף אצבעות בסיום הלחיצה . הוא אחר כל דקות ארוכות אשתדל לא לעשות כלום ביד הזאת , ניסה לשמר את ההרגשה של כף ידה והזרם שהספיק לעבור דרך ידיהם .
הם נצמדו אחד לשני בלי יכולת לאמין שזה קרה .. שנים של המתנה הקפיאו אותם . היא, עם כל האנרגיה הפורצת שלה , והוא עם הניסיון שלו פשוט לא ידעו מה לעשות. בכל הפגישות הנדירות שלהם , הקודמות , לא היה צריך להנחות אותם מה לעשות, הכל זרם טבעי, אם היא אייתה עושה סדר במשהו – הוא היה מוצא במה לעזור. אם היא אייתה לובשת משהו חדש – הוא היה נותן לה מחמאה, לתסרוקת, לליבוש, לתכשיטים. כל הזמן הקשיב על מה היא מדברת הם אחרים כדי בהזדמנות להכניס מילה או שתיים. בהתיישבות בפגישות תמיד היה יושב ככה כדי לראות אותה, אבל בעצמו להישאר בצל. שיחות שלהם קפצו מי נושא לנושא, הזמן הפגישות היה מוגבל ושניהם ידעו שעוד מאט הזרם של חובות החיים ימשוך כל אחד מהם לכיוון שלו, אז הם ניסו בדקות האלה לדבר על כמה שיותר. תמיד היה להם מעניין אחד עם השני.
ועכשיו , שסוף-סוף הם קבלו אחד את השני במתנה, הם פעם ראשונה בחיים לא ידעו מה לעשות. אור ירח שיחק על גלים קטנים של הים וסלל את הדרך לאופק הרחוק . קח אותי ביד ובוא ננסה ללכת, אמרה היא . הוא נתן לה יד ואלך אחריה בלי להגיד מילה..
איפה הם טיילו בבוקר הוא לא זכר , אבל יום שלם הוא היה בעננים , מושפע מהחלום היפה הזה..