משהו אמיתי

כשהרוח הקפיאה אותי,
ואתה עמדת לצידי,
הבטת במבטי.
כשהחזקת בידי וליטפת אותה,
הייתה מין שתיקה שכזאת,
שתיקה שאי אפשר להסביר,
שתיקה נעימה, שתיקה מלאה שלווה,
שתיקה שהעבירה מחשבות בראש,
היה נעים, ולא היה ממה לחשוש.
אני כל כך אוהבת אותך…
רק מקווה שזה לא שוב זה,
מקווה שזה משהו אמיתי.
הבטנו בעצים הירוקים ובעלי השלכת
שנחתו על האדמה הלחה.
העברת בי מבטך, סובבתי את ראשי אלייך,
התקרבת אליי באטיות ובעדינות,
בלי מילים, הכל היה ברור.
השפלתי מבטי, התקרבתי גם אני,
הרגשתי אותך איתי, היית קרוב כל כך,
ראשינו היו קרובים, הרגשתי
כמה שאותי אתה אוהב,
הרגשתי את הפעימות של הלב.
הרמת את מבטי בעזרת ידך,
התקרבתי עוד קצת, עצמתי עיני.
אך לפתע הרגשתי מוזר…
פתחתי את עיני, כבר לא היית שם,
שוב נעלמת. הכל היה בראש.
הכל היה דמיון.