מקווה שאהבתם את הסיפור :) (למי שלא הבין הנערה הייתה חסרת חברים עד שבליל כל הקדושים אחד היא הכירה נער שלבסוף מתגלה שהוא מת לפני הרבה שנים והיה כלוא בתוך מחסן עם אמו, ולא היה יכול לצאת מהעולם שלנו בכדי להגיע ללמעלה עד שהיא מגלה את הסיפור האמיתי מאחורי האחוזה והגופות. ויצא שהיא הגיבורה כאן, והייתה צריכה גם לפרד מהנער שהיה גם האהבה ראשונה שלה. :)

נער ליל כל הקדושים

מקווה שאהבתם את הסיפור :) (למי שלא הבין הנערה הייתה חסרת חברים עד שבליל כל הקדושים אחד היא הכירה נער שלבסוף מתגלה שהוא מת לפני הרבה שנים והיה כלוא בתוך מחסן עם אמו, ולא היה יכול לצאת מהעולם שלנו בכדי להגיע ללמעלה עד שהיא מגלה את הסיפור האמיתי מאחורי האחוזה והגופות. ויצא שהיא הגיבורה כאן, והייתה צריכה גם לפרד מהנער שהיה גם האהבה ראשונה שלה. :)

הגיע ליל כל הקדושים.
אני כבר גדולה בשביל תחפושת או בכלל לדפוק בדלתות ולבקש ממתקים.
הייתי עושה זאת אז, עד שהכרתי את הנער.
תמיד לא הבינו אותי, חשבו שאני מטורפת, חיה בסרט שאיזה נער יסתובב איתי.
אני מודה הייתי לבד בלי חברים, אבל תמיד בחג הזה הרגשתי לא לבד, היה לי את הנער.
היה גדול ממני, אבל אף פעם לא הבחנתי בשינוי חיצוני שלו, זה היה נראה שרק אני משתנה וגדלה. הוא נשאר כמו שהוא.
היינו תמיד נפגשים באותו החג בנדנדות חלודות שהיו בגינה של אחוזה ישנה ונטושה.
הפעם הראשונה שפגשתי אותו הייתה כשטיילתי ביער לבד (שמעתי אז כמה ילדים מספרים על אחוזה מפחידה ביער, הסתקרנתי אז החלטתי לחפש אותה.)
כמה דק' לפני תחילת החג יצאתי מהבית והתקדמתי ליער והבחנתי בנדנדות לא רחוקות התקדמתי לכיוון שלהם, ומצאתי אחוזה ישנה. ישבתי על הנדנדות והתחלתי להתנדנד שמעתי את הילדים צורחים משמחה והבנתי שהתחיל. לפתע נפלט אור מהאחוזה , שביל של דלעות של החג זהרו, ונשמעה מוזיקה.
לפתע שמעתי ,-"היי" סובבתי את הראש וראיתי נער שישב על הנדנדה השניה, נבהלתי.
ירדתי מהנדנדה והלכתי כמה צעדים אחורה עד שהחלקתי על אחת מהדלעות. הנער קם מהנדנדה ושאל אם הכל בסדר. הוא התקדם אליי והושיט לי יד, הוא אמר שהוא לא נושך, חייכתי. לאחר שהוא עזר לי לקום.
הוא הוביל אותי לאחוזה וביקש מאמא שלו (כנראה) למזוג לי שוקו, הוא הגיש לי כמה עוגיות בצורות שונות ואמר -"תאכלי".
בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת, חולמת.
ככה הייתי באה אל האחוזה כל שנה באותו השעה.
הייתי שמחה, היה ממש כיף. ההורים ידעו אז שלא היו לי חברים אז הם התחילו לחשוד, הם לא ידעו שאני הולכת לאחוזה. עד שהחליטו לעקוב אחראי הם ראו שאני מתקרבת אל האחוזה, הם צעקו בשמי ואמרו לי לבוא, בהתחלה לא רציתי אבל הייתי חייבת.
כשהגעתי אליהם הם כעסו מאוד, אמרו לי לא לגשת לשם יותר.
כשחזרנו הביתה ההורים התקשרו לעירייה והתלוננו על האחוזה שהיא מובילה סקרנות ושזה מסוכן לבוא לשם לבד ובכללי בקיצור שיהרסו אותה.
לאחר שנה חזרתי לשם והכל היה הרוס אבל הנדנדות נשארו.
התיישבתי על הנדנדה וחיכיתי, חשבתי שאולי הוא יבוא בכל זאת.
הוא לא הגיע, לאחר שנה הגעתי שוב והוא לא היה, הבנתי שהוא לא יבוא יותר, בכיתי.
דיי הרבה זמן עבר מאז הפעם אחרונה שפגשתי אותו.
מאז הכרתי כמה חברות חדשות, לא סיפרתי להן על הנער.
הייתי מסתובבת איתם דיי הרבה.
לילה אחד שהיה בדיוק לפני החג הנער הופיע לי בחלום, והצביע על האחוזה.
פקחתי עניים, חשבתי שזה סתם צירוף מקרים אז החלטתי לבדוק באינטרנט על האחוזה.
עיניי קפאו, מצאתי סיפור בחדשות לפני הרבה שנים על האחוזה.
היה רשום ש"לפני 11 שנה בחג ליל כל הקדושים פרצה שירפה באחוזה ששרפה את כל האחוזה מבפנים ולא נשאר דבר. הגופות לעולם לא נמצאו."
אל תגידו לי שהם מתים אז איך ראיתי אותו. (שאלתי את עצמי)
יום למחרת אחרי בית הספר הלכתי לכיוון האחוזה שפעם הייתה. התחלתי לחפש בכל האזורים שעליהם נבנתה האחוזה.
לא מצאתי דבר וישבתי על הנדנדה. לפתע שמעתי את הקול של הנער בראש.
הגיע רוח משום מקום ונשבה על הדשא עמדתי והסתכלתי על הדשא וזה היה נראה כמו שביל.
התקדמתי ואז הרוח הפסיקה, מצאתי את עצמי נעמדת מול כמה סלעים שחורים ומלא זכוכיות ועצים. הצלחתי לפנות את הכל זה לא היה קל ואז ראיתי שאני בעצם עומדת על דלתות מחסן ישנות מברזל. על הדלתות היה מוט ברזל הרמתי אותו וניסיתי לפתוח את הדלתות הכי חזק שיכולתי ועפתי אחורה הדלתות נפתחו היו מדרגות שהובילו ללמטה.
התחיל להחשיך הדלקתי פנס מהטלפון והערתי לתוך המחסן פחדתי לרדת.
לא הצלחתי לראות כלום מלמעלה.
לפתע שמעתי את הקול שלו שוב.
אגרתי אומץ וירדתי למטה, שמעתי את הקול שלו אומר שמאלי שלך.
הארתי לכיון השמאלי וראיתי שני שלדים.
נבהלתי שמתי את שתי כפות ידי על הפה והתחילו לרדת לי כמה דמעות, רעדתי.
שמעתי את הילדים בחוץ מתחילים עם החג.
לפתע האור במחסן נדלק ולא היו שלדים, נעמדו הנער והאמא מחויכים.
רצתי אל הנער וחיבקתי אותו, הוא אמר "איך גדלת נראה שאת כבר בגילי חח"
הרמתי את הראש וחייכתי. -"תודה"הוא אמר "על מה?"שאלתי
-"על זה שהוצאת אותנו מכאן." הבנתי שהם הגופות שלעולם לא נמצאו ואני מצאתי אותם.
ישבנו על הנדנדות הוא סיפר לי ש"בזמן השריפה יכולנו לרדת למחסן ולהנצל שם.
אבל השריפה נמשכה הרבה מדי זמן. כנראה שלאחר השריפה משהו נפל ונעל אותנו מבחוץ ולא יכולנו לצאת. האחוזה התחילה להתפרק וכנראה שחיסתה את המחסן.
"אז איך זה שאתם עכשיו חיים?"שאלתי
-"זה קורה לנו רק בליל כל הקדושים, בחג שנהרגנו. אבל לאחר שאת מצאת אותנו את נתת לנו לצאת לחופשי."
השעה הייתה קרובה ל-12 בלילה.
-"אני חושב שהגיע הזמן שניפרד." הוא אמר.
"מהה? לא בבקשה. אני רוצה שתהיה איתי תמיד."
-"אני אהיה"
התחלתי לבכות, הוא קם מהנדנדה התקדם לכיוון של אמא שלו.
"חכה" צעקתי. הוא הסתובב.
רצתי אליו תפסתי את ראשו קרבתי אל ראשי ונשקתי אותו. השעה הייתה 12 פקחתי את עיני, הוא לא היה. בידי נשארו חול.
רצתי אל המחסן והוא נעלם.
לפתע היה קול בראש שלי,
"אני תמיד יהיה איתך". כנראה ממנו
חייכתי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך