סוליקה וברונו

ביום שישי בערב, ריח התבשילים של סוליקה זילברברג, היה מעביר את האנשים על דעתם.
סוליקה היתה ידועה כקוסמת במטבח. כל תבשיל הכי סטנדרטי , היה יוצא תחת ידיה כמעשה אמנות ממש. ביתה היפה והמטופח , היה מוקד עליה לרגל לחברים ובני משפחה. דברי המאפה שלה , העוגיות , הלחמניות היו ידועים ואפילו בבית המאפה היוקרתי בשכונה לא נראו כאלה. הכל היה מושקע , וניחוחות חמימים היו תמיד עולים באפם של השכנים.
בזמן האחרון , סוליקה נטשה את אהבתה למטבח.
אנשים שהכירו אותעה אמרו בליבם, מה קרה לסוליקה? האם חלתה רחמנא ליצלן?
סוליקה שהיתה יוצאת מהבית וכמו שהיו אומרים בעבר , טיפ טופ, שמלה פרחונית צבעונית שחובקת את מתניה הצרים, למרות שהיתה טבחית מוכשרת, הקילוגרמים לא ישבו על גופה התמיר. תמיד נועלת נעלי עקב מחודדות, שיערה הבהיר אסוף באצילות ועיניהה הירוקות מאופרות באי ליינר עדין.
אבל כל זה השתנה.
ברונו זאת הסיבה.ברונו הגבר המקסים, שאהב אותה , יותר משאהב את עצמו.
ברונו המוכשר, ידי זהב, ככה קראו לו כולם. ואין זה פלא שסוליקה והוא שניהם עשויים מאותו חומר, התאהבו וכל יום האהבה מתעצמת.לפעמים חושבת סוליקה שהשנים שעברו מאז שהכירה אותו הם סכה"כ חודשים ספורים .. אבל לא , עשרים שנה עברו מאז ששם לה טבעת.ולא היה יום אחדד בחייה שלא היתה מאושרת.

אבל ברונו שלה. הגבר המדהים שלה קרה לו משהו.
קוראים לזה משבר גיל הארבעים? כן מצאו לזה גם שם. אגבל ברונו הוא לא כאן יותר. משהו מוזר בהתנהגות שלו. הוא לא כתמול שלשום. ממש לא.
ברונו קורא לה , מדבר אליה , אבל כבר לא מחבק ולא מנשק. מוזר.
אבל אין כמו הלב. לבה אומר לה . .. והיא נזכרת בשיר של רמי קליינשטיין "קני לך תפוחים ותמרים….המתיקי את יומך …"
סוליקה , קורא לה ברונו,,תשבי אני אעשה לך קפה…
יש לי דיבור איתך …חשוב …
אוה הנה זה מגיע חושבת סוליקה.
היא מתיישבת על הספה , ברונו מביא את הקפה השחור שהיא אוהבת. שני אנשים בוגרים. שקשורים בקשרי משפחה , יש להם גם שלושה ילדים בגירים.
לכאורה פרנסה טובה, הם מאושרים בחלקם. אבל יש עננה גדולה והיא עומדת ביניהם. משרבבת לשון ולועגת לפינה החמה ולקן החמים שבנו בעמל.
ברונו ממי, היא אומרת לו מה קרה מון שרי ? אתה כבר לא אוהב אותי יותר?
הוא לוקח לגימה מהקפה, הוא גבר שרמנטי.השיער שלו שטני והוא מסופר בתספורת קצוצה כמו של חייל מארינס. הוא נאנח. גם לו קשה השיחה הזאת.
אז סוליקה , אני חייב להתוודות.
"כבר כמה חודשים שאני בקשר עם אשה צעירה, רווקה"..
בום . הלב של סוליקה מחסיר פעימה .
"קשה לי לחיות ככה בשקר ' את הרי מכירה אותי"
אבל סוליקה אין לך מה לדאוג, אני תמיד אשאר בתמונה, אני אדאג לך כל עוד אני חי וגם כמובן לילדים שלנו.את תשארי תמיד החברה הכי טובה שלי. אין לי חברים מלבדך."
סוליקה מורידה את הראש ודמעות חמות יורדות לאט על לחייה .
ככה זה? משבר גיל הארבעים? אשה צעירה? כמו שכבר שמעה…
ואיך הכיר אותה בכלל ? ולמה ?
"ברונו > היא בוכה>למה? הייתי לך אשה טובה , גידלתי שלושה ילדים לתפארת, מה קרה לך?
אשה צעירה? קולה נשבר. היא רוצה באותו רגע שתפער הרצפה את פיה כמו באולם וורסאי והיא תעלם. היא מרגישה עצב גדול ויותר מזה עלבון.
סוליקה כבר שמעה לא פעם על גברים , קשה לקרוא להם כך, הם לא חושבים עד הסוף.הבחורה החדשה שהכירו זה עתה , מרגשת אותם. היא כמו צעצוע מבריק חדש. הם ילדותיים.
"אולי נלך לייעוץ? ליועץ נישואים?אולי בכל זאת נוכל להציל את הספינה? ספינת הזוגיות שלנו שעומדת לטבוע<?"
היא כלכך נואשת,,היא לא רוצה לזרוק בכעס את העבר שלהם. ואיך הילדים שלהם יקבלו את זה?
ברונו אומר ביובש, מאוחר מדי . אני עוזב.
סוליקה לא מאמינה, המזוודה מוכנה ליד הדלת.
הוא הולך.