סוף

24/02/2017 562 צפיות 3 תגובות

ושוב הכעס האיום, המכלה, השתלט לו על כל חלקה טובה והשחיט עוד נסיון עקר וטפשי. המעגל שלא נגמר, התפייסות, תקופת שקט, ושוב פיצוץ. הפעם לשם שינוי הם החליטו ללכת למסעדה מפוארת במקום הארוחה השקטה הקבועה המונוטונית. לעזאזל, הוא נזכר וגופו נדרך לשניה .למספר רגעים הם ישבו ושוחחו עד שלרגע נדמה שהם שוב הימי הזוהר. הם צחקו, הביטו אחד לשני בעיניים, ולרגע אפילו ראה את הניצוץ האוהב בעיניה. אבל הפעם הטריגר היה מהיר במיוחד היא אמרה משהו בבדיחות הדעת על הוריו הוא הגיב בהלצה משלו על אמה. בין רגע הזעם פעפע בה היא פשוט הסתובבה והלכה לה לא לפני ששלחה בו מבט מצמית.
הוא קינא בכל הסרטים שלפחות בריב ישנו איזה דרמה. היא קמה והופכת את השולחן, זורקת משהו שנון במיוחד. יוצאת בריצה מהירה והוא רודף אחריה. אבל לקום וללכת ככה? המבט המזלזל בעיניה אמר "אפס" – חד וחלק.

הוא ישב מחוץ למסעדה, איזור תעשיה מרופט, חושך רך ופנס מהבהב בעצבנות-מה מעל לראשו מדגדג את עצביו המתוחים בלאו הכי הוא מצץ את שארית הסיגריה כאילו חייב תלויים בה ואז השליך אותה לאספלט נהנה מהגץ שהתעופף כשהסיגריה פגשה בכביש הקשה. המחשבות לא הציפו אותו למעשה הוא חש ריק לחלוטין.
כנראה שזה נגמר, הוא הרהר לעצמו אם לא היום אז מחר ואם לא מחר בקרוב, הקשר הזה בנוי מירידות תלולות ומאמצי איתנים לעליות רדודות לחלוטין, הוא לא זוכר כבר את השמחה לידה רק מתח אינסופי ומעיק. אף נפש חיה לא אמורה לסבול כך. במחשבה שניה, הוא הרהר. גם אבנים לא.
זה כבר לא כאב לו אפילו לא אפילו טיפה הוא השלים עם המצב במוחו במהלך השנה האחרונה טיפין טיפין. מה כבר יכול להיות? מרבית מחבריו גרושים או בדרך הוא לא הראשון ובטח לא האחרון. למעשה הוא לא בטוח שאי פעם התאימו זה לזו האהבה שלהם הייתה עיוורת פשוטו כמשמעו הם היו ניגודים מושבעים וזה מה שאהב בה. האתגר, הקונפליקט התמידי, העניין. אותה תחושה של חידה שנפתרת לאט. אבל מסתבר שהשוני גבר על האהבה ורמס אותה לעפר.

על דבר אחד הוא לא הפסיק להרהר , באם היה יכול לשנות את העבר האם היה משנה את היום ההוא? את החיוך? הפחד הראשוני? הניסיון להרשים שגרם לה לצחקק בביישנות ולהרתע בהתחלה? הפגישה של ההורים שהייתה זוועה וכמעט התפוצצה? הדירה הראשונה? הנשיקה הטפשית ההיא?
הוא עלה לרכב חייך לעצמו במראה, הכניס את המפתח וסיבב. מגלה שהרדיו דלוק לעוד תוכנית לילה גרועה, נישן שוב על הספה כמו הומלס, הוא גיחך לעצמו ולחץ באיטיות על הגז והשתלב בתנועה.

נו טוב מסתבר שלא.

פשוט לא.


תגובות (3)

יפה. נותן לקורא את תחושת הסוף הבלתי ניתן לתיקון.

24/02/2017 11:23

ממש אהבתי.
הכל במידה הנכונה.
הזדהתי.
עוד איש רגיל ונשוי :)

24/02/2017 22:36

ממש תודה רבה
לא כתבתי כבר כמה שנים טובות ושקלתי לחזור לזה מעט.
שמח לשמוע שהזדהתם

28/02/2017 19:55
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך