רגש לא ממומש. פרק 14- חלום
צלצול חד נשמע שעה שחיהל'ה מצמצה בעיניה בלאות. היא רצתה רק להמשיך לישון. זרועה נעה באיטיות אל השידה שלידה, ובפיהוק נלחצה אצבעה על המתג בשעון. עוד חמש דקות ישמע צלצול נוסף, היא יודעת, אבל כרגע היא לא ממש חושבת. עיניה נסגרו אוטומטית והיא הפכה את גופה לצד השני, מניחה לקצוות שערה הגלי הקצר לנוח על לחייה.
לפתע היא ראתה זוג עיניים בולטות. ועוד זוג. עיניים ירוקות, ממוסגרות בריסים בהירים, נעצו בה מבט דוקר. היא מילטה צעקה חרישית, כשהעיניים השניות, הכחולות העמוקות, התנפלו עליה בשלווה. היא הרגישה שהיא נחנקת. היא רצה בכל כוחה, בורחת מהעיניים ההם. אבל הם כמו לעגו לה, מוכיחות לה שהיא זו, בעצם, שרודפת אחריהן.
היא נמרחה על הקיר, נוחתת ברכות על הרצפה, בבכי. ידיה נשלחו באינסטינקט לחבק את ברכיה.
שתי זוגות עיניים עמדו שם. עכשיו הן הביטו בה בחמלה מוחשית כאילו אמרו, אל תבכי. העיניים ניחמו אותה, העיניים ליטפו אותה. היא התרפקה פתאום על שתי זוגות עיניים. מניחה לרוח קרירה לנשוף על ערפה הכפוף, משעינה את ראשה על ברכיה.
ואז שמעה מישהו צועק. היה נדמה לה שהיא מזהה את זוגות העיניים ההן. היא התעמקה, מביטה ישירות, בלי לפחד.
גבי! יוסף חיים! פתאום העיניים לבשו צורת אדם. הם התאחדו למולה. היא עצמה את עיניה חזק, מנסה לאחד אותם בכוח לאדם אחד. "לאאאאאא" היא צווחה, לא שולטת בעצמה, כשראתה את יוסף חיים מתרחק. הוא קרב שוב: 'במי את בוחרת?' לחשה לעצמה, 'במי?'.
שוב היא שמעה את אותה הצעקה הנוראית. הצעקה הדהדה באזניה, עולה ויורדת.
פתאום גופה היטלטל, והיא פקחה את עיניה. אזעקה ניסרה את החלל. היא שכבה במיטתה המומה מהחלום שפקד אותה. רגע, אזעקה!
היא הפילה את רגליה לרצפה, בתקווה לרוץ אל הממ"ד. רגליה נתקלו בספל המיים שלידה, המיים היו קרים והיא החליקה. בתזמון מושלם, השעון צלצל לו שוב.
'בוקר טוב, חיהלה', היא חשבה, כשהיא עדיין יושבת בשלולית המים, 'יום מושלם'.
ואז, פיצוץ אדיר החריש את אזניה. ראשה הוטח אל הרצפה.
תגובות (0)