רגש לא ממומש פרק 6.

דוסית אחת 15/02/2015 1728 צפיות 8 תגובות

דווקא גבי. דווקא הוא מכל העולם. דווקא כשהיא מתוסכלת ובוכה.
הוא עמד בפתח הבית בתנוחה כמו מתנצלת על עצם הופעתו שם. הוא הסמיק כשראה את הדמעות שלה. כמו לא מבין איך הוא נקלע לסיטואציה הזו ואיך יוצאים ממנה. בידיו נשא סיר קטן "אמא שלי שלחה אותי להביא לכם ארוחת ערב. אבא שלך דיבר איתה".
חיהל'ה, שעד לרגע בו פצה את פיו הביטה בו במבוכה, כמעט וקפצה עכשיו. "הוא לא אבא שלי" היא סיננה, לא יודעת מה עובר עליה, כששוב הדמעות חנקו את גרונה.

גבי נשאר לעמוד כך בפתח כשהסיר בידו. הוא בחור עדין. הוא ניסה להבין. "למה בעצם את בוכה?" הוא שאל בשקט. מפחד מעצם השאלה.
חיהל'ה פתאום חששה לענות לו. רק הביטה עליו קצת מרגישה אשמה.

הם לא אמורים לפתח שיחה, היא יודעת. ואפילו שבעוד חודש וקצת היא היתה אמורה להתחיל שידוכים ולהיפגש עם בנים, היא מעולם לא חשבה על מצב שכזה.
אולי הוא קצת התייאש מהשתיקה שלה. אולי גם הוא שם לב שזה לא אמור לקרות לפתע.
הוא פשוט הניח את הסיר על הרצפה. הרכין את המבט כדי שלא לפגוש בעיניה. מלמל משהו כמו "בשורות טובות" והתכוון להפנות גב.
כשחיהל'ה ענתה
"כי הוא באמת לא אבא שלי".
גבי הרים את עיניו לרגע מהרצפה "מה"?
וחיהלה התחילה לשפוך.
אולי גבי הבין שמולו נערה במצוקה. אולי הוא פשוט מנומס מדי בשביל להשאיר אותה כך בודדה.
הוא עמד שם כמה דקות. שומר מצידו על דומיה. היא סיימה לספר על זה שרק לפני שנה היתה החתונה ועכשיו אמא בחדר לידה, כשגבי שאל
"אז את לא שמחה?"

חיהל'ה היתה מאושרת. הוא לא ריחם עליה כמו כולם! בעצם, הוא ציפה ממנה לשמוח כשעומד להיוולד לה אח. לא הבין מאיפה מגיעים הרחמים העצמיים שלה.
היא אמרה שהוא צודק. שהיא צריכה לשמוח.
ורק כשהוא הלך לו היא קלטה.

בפעם הבאה שתתיתקל בו, לא רק היא תסמיק בבושה. גם הוא.
ופתאום היא רצתה רק לחלום על העינים של אבא.


תגובות (8)

הפרק הזה יכול להיות הסוף, אבל אם יהיה ביקוש יהיה לו המשך. עד עכשיו לא התנסיתי בלכתוב סיפור בהמשכים
אשמח לקבל ביקורת.

15/02/2015 03:43

מה סוף? מה סוף? סיפור מעולה שדורש המשך.
תמשיכי!!!

15/02/2015 09:13

טוב.. יהיה לו:) אני אחשוב היום על המשך מעניין.
רק נקווה שלא רק אדם אחד אוהב את זה
.

15/02/2015 09:46

שטויות את צריכה לכתוב לעצמך כי זה כיף לא כי קוראים, את כותבת מעולה ולפעמים לוקח זמן עד שמתחילים לקרוא, את יכולה לשנות כותרת כמו "חרדית כבולה באהבה אסורה" או משהו כזה שיבינו מה הסיפור מראש ותראי שאנשים יקראו, זה נושא מאד מעניין ומרגש.

15/02/2015 11:55

    זה בהחלט נושא מעניין ומרגש. אבל אני לא אקרא לו כמו שהצעת, כי זה לא הכיוון של הסיפור הזה.
    אני כותבת בשביל לפרוק מעצמי, אבל זו הפעם הראשונה שאני כותבת סיפור, ועוד סיפור בהמשכים. בדרך כלל אני כותבת פואמות ושירים. ולכן אני בהחלט זקוקה לעידוד והכוונה.
    מה שאני מנסה לעשות בסיפור הזה, זה להראות עוד צדדים של אהבה, אהבה יותר טהורה מסיפורים מסוימים שראיתי פה. ולכן קראתי לסיפור דווקא בשם הזה. הסיפור הזה לא נועד להוסיף עוד קלישאה רומנטית לאוסף. אלא להוסיף זוית הסתכלות שונה. ואני עדיין לא בטוחה מה יקרה בסוף העלילה

    15/02/2015 15:03

יש בסיפור שלך משהו יפה. זה לא פרק ראשון שאני קוראת. קצת קסם.
גבי הוא דמות שעשית טוב. לא ברור עליו כל דבר. אנחנו בסימן שאלה. אבל את נותנת רמזים יפים כמו מבט פה מבט שם. אני אוהבת איך את מציירת אותו. זקוף. זה יפה.
חיה היא… כאילו… הדמות טובה אבל… אני לא חושבת שאת מציגה אותה כל כך טוב. את פשוט שמה לנו ספר פתוח- עכשיו היא ככה עכשיו היא ככה. היא והיא והיא והיא. זה לא מעניין. הוא מעניין. היא מובנת מדי. מובנת מאליה.
נוסף יש משהו בטון של המספר שאני מרגישה שכל הזמן מצודד בה. סיפור מציג דמויות בצורה הכי אובייקטיבית שיש. סיפור בחיים לא תומך באחת מהן ואם כן זה למען לעשות טריק מהפך ולשים את הקורא במלכודת הזדהות שאחר כך תגרום לו להבין שהצידוד בדמות זו בעצם טעות – וזו בעצם פואנטת הספר. אבל זה לא הסיפור כאן.
אני מרגישה שהיא מסכנה מדי. אפורה מדי. חושבת על אותם הדברים כל הזמן על הזמן כמו רקורד שבור. היא דמות די שטוחה, ואותי היא לא מעניינת כל כך כי היא לא מפתיעה אותי. היא רק מחכה שהוא יעבור כדי לחצות ממש בקטנה איזה גבול פצפון וזה גם מה שהיא באמת עושה. הוא לעומת זאת זורק אותנו כל פעם להשארות אחרות- אולי הוא רע? אולי הוא טוב? למה הוא עושה את זה? רק דאגה?
אני מציעה לך כל הזמן להסתכל על הסיפור מנקודת מבט של הקורא ואף פעם לא מהעיניים שלך. מה אנחנו מקבלים ומבינים מהכתוב ולא למה את מתכוונת. תרגישי איך זה לקרוא את זה כאילו בפעם הראשונה, בראש פתוח, מרוכז, ריק, שכל מה שהוא עודה זה לעבד את המידע.

לא יודעת למה היה לי חשוב מאוד לתת לך ביקורת נרחבת למדי על מי ועל מה. קחי בחשבון שאולי אני טועה בהכל אבל העדפתי להיות לשירותך מאשר לשתוק ולקבוע ישר שעמדתי היא לא רלוונטית.
בהצלחה לך!

22/02/2015 23:33

    אני מנחשת שמה שרציתי להגיד לגבי חנה
    זה שאני לא ממש מזדהה או אוהבת אותה
    בטעמי האישי את מציגה אותה כאילו בסתר ליבה יש כל הזמן מקום בו היא מרחמת על עצמה ולמצוא מקומות לעבוד על עצמה בשקרים שגם המספר אומר לנו כאילו הם משתפים פעולה יחד. היא די ילדותית. "אז אני רק אגיד לו"- כאילו… מה היא מעמידה פנים. גם היא גם הוא גם המספר וגם אני יודעים שהיא עןשה מעשה אסור. היא מתרצת את זה? היא מתייחסת לזה? אבל היא ממשיכה לומר בלב שלה אסור אסור אסור כשהיא חושבת על העתיד. אז מה אנחנו אמורים להבין? מה מניע אותה? מה הניע אותה? איך זה שזה לא גורם לה לתחושה איומה או אולי טובה, איפה העומק של הדמות. אני רוצה לשמוע על השקרים שהיא מספרת לעצמה ועל האמת והאם היא יודעת להבדיל… מה גרם לה להתחיל לשפוך בפניו? זה כאילו חצי ספר. מקווה שמובן אבל שוב אולי אני טועה לגמרי

    שכחתי לציין שאת כן כותבת יפה. מספיק כדי שאמשיך לקרוא. ושאני אןהבת אץ התיאורים והרצף ואיך שרואים הכל כמו בסרט.

    22/02/2015 23:40

    תודה אוליב:)
    רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך..
    אני אשתדל להתייחס למה שאמרת כי יש בזה משהו. למרות שאולי לא אצליח, כי רוב הסיפור נכתב כבר, והדמויות כבר נבנו גם בעיני הקוראים בשביל שעכשיו אעשה אחורה פנה, סיבוב של 180 מעלות…
    הביקורת שלך מאד חשובה בעיני, וטוב שאמרת אותה..

    01/03/2015 02:43
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך