רודין – קטע מרומן בכתיבה

קטע מרומן בכתיבה

רודין
האביב מעיר את האהבה, זו שהתחבאה בימי הקור, והיא מעירה שוב את החשק, התשוקה לחיים, לחום ולתחושות הגוף המתוקות והכמוסות ביותר. הרי הכרמל מלאים בפריחות, רקפות עדינות, נקודות וורדות של יופי, מרכינות ראש בפני השמש המפציעה מבין העננים שכיסוה משך חודשי החורף הקרים. זו היא העונה החדשה, גם להן וגם לי, שאני קשורה למחזור העונות של הטבע יותר מאני קשורה לתאריכים או אירועים של בני האדם. גופי, כמו הרקפות, קולט את החום ומתעורר איתו. אני מתמתחת במיטתי, בחדר המרתף שלי, והידיעה המתוקה מציפה את כול גופי, – העונה החמה נפתחת, ואני הולכת לצוד לי מישהו חדש לפתוח אותה איתו.

מהמרפסת האחורית של הבית במרתפו אני גרה נשקפות פסגות ההרים, ובראש אחת מהן שוכן הכפר ממנו באתי, בית אמי. אני יכולה לראותו גם מהמרחק הזה בעיני הנץ שלי, כמו משה שמביט על הארץ המובטחת אליה לא יורשה לבוא, הנה שכונת החיילים המשוחררים, הרחוב שמכונה רחוב המשוגעים, שם שוכן הבית בו נולדתי, בשכנות של ממש לבתיהם של האחים שאפיק ושאדי, ובית אחותה של אייהם, זה ששימש כמקום מפגש סודי לה ולחכים.

בית אמי שוכן בקצה הרחוב, כמעט בשיאו של ההר, מופרד מעט מהאחרים, ולעיתים, כשהייתי לוגמת מקפה הבוקר החזק שלי ומביטה לעברו היו מתוות עיני מסלול טיפוס שייקח אותי ישר מן המרפסת הזו אל מרפסת בית אמי. פעם אפילו ניסיתי ליישם אותו, את המסלול הזה, הלכה למעשה, ומשך שעות מפרכות טיפסתי בעקשנות אל הכפר מהצד הכי תלול שלו. הצלחתי במשימה, אבל מאז לא חזרתי עליה, לביקורים המועטים שלי בכפר אני מגיעה ברכב הפרטי שלי, זה שממתין לי בחנייה שליד הבית הגדול במרתפו מצאתי מקלט ומעט נחמה מחיי הקשים.

עוד מעט בת ארבעים, רווקה שכבר ספק אם תוכל למצוא לה חתן הולם מבני עדתה, או אפילו הולם למחצה, או אפילו אחד מהפחות נחשבים, מהאלמנים, מהגרושים, מאלו שכמותי היו זרים מדי לזוגיות, אף אחד מהם לא יתנדב לקחת רווקה מוזרה בת ארבעים לאישה, או אפילו רק להזריעי בזרע בני עדתנו, עניין קריטי לכך שהילוד לא ייחשב כבן כלאיים, שכן בעדה שלנו תינוקות לגיטימיים נולדים רק אם שני בני זוג מוכרים כבני העדה מקדם. כול סטייה מעניין זה בלתי אפשרית, ובהכרח פוגעת בקודים של דת וכבוד. הדבר הכי טוב שאני יכולה לאחל לעצמי בפתיחת העונה הממשמשת ובאה הוא להתעבר בה מגבר בן עדתי, מכול אחד, ואפילו בלי נישואין. זה אמנם יטיל עלי כתם, אך רק כך אוכל גם לממש את זכותי לאמהות וגם לשמור לילד שאלד מקום חוקי בין בני עדתי האהובה