רק אל תשבור את ליבי – פרק 4

יצאתי מן המקלחת בפיג'מה, הברשתי את שיערי וניסיתי להרדם על המיטה.
ניסיתי להוציא את כול הדאגות מהראש שלי ולתת אישור כניסה רק למחשבות הטובות.
אור המחשבה עליו הייתה המחשבה היחידה שקיבלה אישור כניסהה למוחי.
עייני נעצמו וראשי על הכרית הדאגות נעלמו ורק מחשבות טובות בפנים. נרדמתי.

השעון המעורר שלי בדרך כלל מאוד מאוד מעצבן אותי אבל היום כיביתי אותו בשמחה.
התחלתי להתארגן צחצחתי שיניים סידרתי את שיערי והתחלתי לבהות בארון.
חצאית מיני או שורט, שורט או חצאית מיני, במה אני יראה יותר טוב? אני חייבת להראות טוב במיוחד היום.
במה אור יחשוב שאני נראת טוב? השאלות ששאלתי את עצמי אני תהיתי אם באמת הייתי אמורה לדעת את התשובות עליהן.
טוב אין ברירה פשוט נזרוק את שניהם באוויר ונראה מה אני ייתפוס, אווו… תפסתי את החצאית.
שמתי את החצאית וחולצת בית ספר והשיער קצת התבלגן אז עשיתי קוקו מחדש.
מה נשאר? ,מה נשאר? ,אהה איזה טיפשה אני ארוחת בוקר.
קמתי ובלעתי את הקורנפלקס במהירות אני מתה לראות את אור כבר.
יש רק בעיה אחת רק 7:30 והבית ספר מתחיל בכלל ב8:10 אני פשוט סתומה אין דברים כאלה.

*תקתוק בדלת*

אווו….. מעניין מי זה? חשבתי לעצמי ופתחתי את הדלת.
"בוקר טוב" שמעתי את קולו של שון ונחרדתי שיעזוב אותי כבר
"מה עכשיו אתה רוצה להרוס לי את הבוקר?" שאלתי בעוקצנות
"לירון תשמעי אני פשוט רציתי להגיד שאני ממש ממש מצטער ואני בכלל לא התכוונתי לעשות את מה שעשיתי את יודעת שרציתי אותך ופשוט לראות אותך עם אור זה קשה לי אז סליחה אוקי אני מצטער" אמר בקול רועד
"אני לא יודעת אם אוכל לסלוח לך" אמרתי
"את לא תוכלי לסלוח לו על מה?" נחרדתי זה היה קולו של אור ראיתי את פניו של שון
"אני לא יכולה לסלוח לו על זה שהוא הקים אותי באמצע שאני רואה טלוויזיה" אמרתי וגחכתי גיחוך מאולץ