אהבה לוקחת זמן.

יכלתי לכתוב סיפור שלם, אבל בואו נודה, כולם מחכים רק לסוף:
קאלה קמה מהמיטה, כל הלילה היא לא מצליחה להירדם מהמחשבות שרודפות אותה. היא ניגשה אל המקלחת ושטפה את פניה, כשהרימה את מבטה היא ראתה אותו בהשתקפות המראה ונבהלה אך בו זמנית נרגעה. ״מה אתה עושה כאן?״ שאלה בלחש, מנגבת את פניה מהמים הקרים. ״רק רציתי לוודא שאת בסדר״ אמר לה ניק והתקדם אליה בצעד, קאלה מיד הסתובבה לכיוונו. ״החלמת״ ציינה קאלה. ״כן, זה לקח כמה שעות אבל זה החלים״. -״מה עוד אתה צריך מימני? למה אתה לא יכול להפסיק עם מה שאתה עושה״ שאלה מעט נסערת אך בכל זאת עייפה. ״אני מניח שאת כבר יודעת, קאלה״ אמר ניק וחייך חיוך קטן, אבל בכל זאת נראה לעין. קאלה השפילה מבטה, מבולבלת במעט, סערת רגשות נמצאת בתוכה. מבוכה, אשמה, תשוקה, כך שהעדיפה להשפיל ראש במקום לתת לו לראות את כל זה, הוא תמיד הצליח לעשות את זה, לקרוא את הפנים שלה.
״הכל בסדר?״ שאל אותה, מודאג. הוא התקרב וכיפף את צווארו לכיוונה, אך ישר הרימה את מבטה. ״כן, אני בסדר גמור. כדאי שתלך״ התיישרה במקומה והסתובבה לכיוון המראה, מנסה להעסיק את עצמה במה שלא יהיה כדי להעביר לו את הרמז בבירור. ״את רוצה שאלך?״ שאל ניק והביט בפניה של קאלה בהשתקפות המראה, אך שוב הורידה את מבטה מטה ״או שרק כדאי שאלך?״ שאל אותה בידיעה גמורה כי הוא מערער את המחשבות שלה, אבל בעצם רק מכוון אותה לרגשות, בתקווה שהוא לא מדמיין את מה שהרגיש כל הזמן הזה, את מה שלכאורה היה קיים. הוא רצה תשובה. שתיקה התנודדה בניהם. ניק התקדם אל קאלה בזהירות ונגע בידה. ״לא״ קולה של קאלה שבר את הדממה וניק נרתע לאחור במעט, הזיז את ידו ולקח צעד אחורה. ״אני לא רוצה שתלך״ המשיכה את דבריה כמעט בלחישה.
קאלה הסתובבה לכיוונו של ניק ״אל תלך״ ביקשה כשמבטיהם הצלטבו, הפעם קולה היה ברור וחד. בתחילה הביט בה ניק בתהייה, אך ככול שמבטם נמשך, כך הבעתו של ניק הפכה לאט לאט לחיוך של ניצחון, הקלה, הוא התמלא בתקווה. אך עם כל זאת, לא הראה את זה על פני שטח, רק חיוך קטן של הבנה. קאלה חששה, כי כל הפעמים שהבטיחה לעצמה שלא תעשה את זה, הפכו לשום דבר באותו הרגע. אלו החיים, בקצב בו אנו מתעקשים לעצב את גורל עצמינו, בקצב בו החיים מראים לנו את מה שכבר נכתב מראש והיא ידעה את זה. ניק התקרב לקאלה במהירות והטיח את גופה לעבר הקיר ונצמד אליה קאלה הזיזה את שפתיה, כאילו באה לומר משהו אבל ניק השתיק אותה במבטו, באמת שכל מילה הייתה כבר חסרת משמעות למעשים. קאלה הניחה את זרועותיה על כתפיו והידקה את רגליה סביב מותנו. ניק נצמד אליה והניח את ראשו בצווארה, נישק אותה לאט לאט, באיפוק, וחשב כמה זמן השתוקק לזה. וקאלה? רק חשבה עד כמה זמן התכחשה לזה, אבל באותו רגע, כל ההצגות נגמרו, כל האינטרסים נעלמו אחרי כל כך הרבה זמן ואחרי יותר מידי שקרים. זה חזק יותר מכל יצור, הרגש הזה שהיה שם, ישב ורק חיכה להתפרץ ולשאת בהשלכות שלו. ניק הרים מבטו לקאלה וישר הצמיד את שפתיו לשפתיה, בידיעה שזה רק ההתחלה.
עכשיו לכו ונסו להוכיח לעולם שאף אחד מאיתנו לא נמשך לאפלה, אפילו הלבבות הכי טהורים, מוצאים את עצמם שם, ובשביל קאלה. זו הייתה נפילה.