אהבה ללילה

"את רועי הכרתי לפני שנה." אני מספרת לה, אני לא אומרת איזה רועי זה, לא אומרת שגם היא מכירה אותו.
"אף פעם לא חשבתי שיהיה בינינו חיבור כולשהו.
הוא היה מגניב כזה, מה שהבנות כאן נוהגות לכנות 'שז"פ'- שווה זיון פראי- ואני, הייתי אני.
את מכירה אותי, הייתי ביישנית, חנונית, לא מרבה לדבר.
בפגישתנו הראשונה הוא היה נחמד מאוד.זאת לא הייתה פגישה רומנטית או דייט סתם מפגש במסגרת עבודתי הצבאית.
בפגישתנו השנייה הוא ביקש ממני טובה, גם היא קשורה לתפקידי הצבאי.
הסכמתי לעזור לו, הוא היה פחות רציני ומתנחמד בפגישה הזאת.
הוא אפילו חייך אליי חיוך מלא שיניים לבנות ואפילו התגרה בי ואמר דברים שידע שיעוררו בי זעם.
וככה לאט לאט התחברנו.
פה שלום, שם בוקר טוב.
פה חיוך קטן, שם שיחת נפש.
למדתי אותו, את שפת גופו, את צחוקו ומבטו.
הוא סעפר לי דברים שלא סיפר לאיש, גם לא לחברתו.
כן הייתה לו חברה, זה לא הפריע לי.
לא היו לי כוונות רומנטיות לגביו."
אני מספרת לה ועוצרת רק לקחת נשימה עמוקה.
"ו…מה העיניין?" היא מאיצה בי.
"התחלנו להיפגש בסופי שבוע, כולם ידעו שאנחנו חברים טובים, כמעט כמו אח גדול ואחות קטנה.
היו שפקפקו וחשבו שיש ביננו משהו.
אבל לא היה דבר.
עד אותו הלילה.
'רוצה להפגש?' הוא שאל בקולו היה משהו שבור.
'כן, בטח.' עניתי.
נפגשנו אחרי שעה בביתו. הוריו היו בחתונה שהוא סירב ללכת אליה.
הבית היה ריק.
הוא שכב על הספה שבחדרו מחבק כרית בין זרועותיו.
'מה המצב ילדונת?' שאל כהרגלו ועיניו הכחולות כקרח נצצו.
'האמת?' אני שואלת.
'תמיד.' הוא ענה, זה היה הקטע שלנו. אני שואלת אם להגיד את האמת והוא אומר תמיד.
'לא משהו, אני רואה שגם אתה ככה.' אני אומרת.
לא סיפרתי לך, אבל באותו היום גיליתי שמישהו שיצאתי איתו רק רצה להשכיב אותי אז לא היה לי מצב רוח.
'לא רוצה לדבר על זה.' זה היה בסדר מבחינתי, לא רציתי להכביד עליו.
הוא קם מהספה והלך לכיוון ארון הבגדים הגדול שלו, הוציא משם וודקה ושתי כוסות.
'נשתה משהו?' בכל יום רגיל הייתי מסרבת, אני שתיינית גרוע.
באותו היום הסכמתי לשתות.
'היא זרקה אותי.' הוא אומר אחרי שתיקה ארוכה מידיי.
'זה נגמר.' הוא שתה יותר כמעט בקבוק שלם של וודקה ואני שתתי גם כמות מכובדת של אלכוהול.
'לא נורא.' אמרתי וחבקתי אותו, זאת לא פעם ראקונה שאנחנו מנחמים אחד את השני עם חיבוק טוב של שני חברים.
זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא הצמיד אותי אליו ולא שחרר." אני עוצרת, מרגישה את הדמעות חונקות.
אני נושמת כמה נשחמעות עמוקות ומיישרת את מבטי אל מבטה, היא מהנהנת קלות בראשה משקפייה בקצה אפה ושיערה פרוע משינה.
לא מבינה מאיפה באתי לה עכשיו
היא מסמנת לי להמשיך.וכך אני עושה.
"החיבוק הפך לוחץ יותר ויותר, אינטימי יותר, אם לא הייתי במצב הזה זה לא היה קורה.
אבל היינו שיכורים, הוא היה במצב רגיש ואת מכירה אותי, את יודעת שאני תמיד במצב רגיש.
זה פשוט קרה.
לשונו החליקה אל תוך פי בהסתערות של כאב ותשוקה עצורה שסופסוף התפרצה החוצה.
הוא נישק אותי חזק כל כך שטעם דם מילא את פי.
נישקתי אותו חזרה חזק כל כך שגם לו ירד דם ושפתינו התנפחו.
הוא השליח את חולצתו מעליו ועשה את אותו הדבר לחולצתי.
הוא היה מעליי, מביט בי במבט מלא רעב, רעב למשהו שאני לא יודעת, לא מכירה.
הוא נשק לצווארי, לכתפיי.
חלף בנשיקות רקות על עצם הבריח שלי ואז אל חזי.
גופו מתחכך בשלי וגופי נענה לריקוד גופו.
תוך דקות ספורות הוא הוריד מעליי את מכנסיי ותחתוניי.
זאת הייתה הפעם הראשונה שלי.
את הרי יודעת שלא הייתי עם גבר אף פעם בחיי.
הוא לא אמר מעלה וכך גם אני, לא ניסיתי להתנגד ואיני מבינה למה.
תמיד נמשכתי אליו והיה לי ברור שגופו לא מגיב באותה הדרך אל גופי אז לא ניסיתי זאת קודם.
העדפתי ללכת על בטוח ולהיות רק ידידה.כמו שהייתי תמיד.
הוא חדר לתוכי, הרגשתי כאב חד, לא רק בין רגליי אלא גם בליבי.
אנחנו לא נשוב להיות כמו שהיינו.
בבוקר כשהתעוררנו ו'גילינו' מה קרה בלילה, כמובן שזכרתי הכל, העמדנו פנים שהכל כרגיל ושזה מעולם לא קרה."
היא קוטעת אותי.
"ואת רוצה ךדבר איתו על זה והוא מתחמק?" היא שואלת.
"ההפך, אני זאת שמנסה לברוח מזה, הוא מנסה לדבר.
אני לא חושבת שיש לי כוחות נפשיים לזה.
לא רציתי לאבד אותו.
לא רציתי שהייחסים שלנו יהרסו." אני אומרת.

"הם לא נהרסו." אומר רועי כשאנחנו מקיימים את השיחה.
"אני אוהב אותך." הוא אומר.
"אתה לא אוהב אותי, אנחנו היינו שיכורים.אתה הייתה במצב רגיש.
חיפשת נחמה ואני הייתי שם
זה היה נוח לך ולי." אני אומרת לו בעצב.
"זאת לא הייתה אהבה רק ללילה אחד." הוא אומר ועוטף אותי בזרועותיו.
"זה לתמיד."