"אני אוהבת אותך"- "פאנפיק" לסיפור שלי (חלק 8)- פרק זה מוקדש לפפר! ;P
"היימדל, תפתח את השער!" סיף קראה אל עבר השמיים. לצידה עמדה מיה שהסתכלה אל השמיים בהתרגשות שהתחדשה כל פעם מחדש כשהביפרוסט נפתח, אף על פי שהעניין כבר לא היה חדש עבורה.
אור בזק נחת עליהן מהשמיים והן הגיעו אל שער הביפרוסט במהירות.
"כבר הספקתי לשכוח כמה המקום הזה מדהים." אמרה מיה בחיוך.
"אנחנו עדיין לא נכנסו לאסגרד." סיף צחקה.
הן התחילו ללכת על גשר הקשת-בענן הארוך ועברו דרך שער הזהב שהוביל אל תוך הממלכה, כשבפתח חיכה להם היימדל, שעמד במקומו הקבוע לבוש בשיריון המוזהב שלו, חובש את קסדת הקרניים המפוארת, ועם זאת לא מביט בהן בעיניו הלבנות הריקות אך מלאות החיים.
"ברוכות השבות לאסגרד." אמר בחיוך.
"טוב לראותך שוב, היימדל." אמרה סיף. גיחוך קטן עלה על פניו כשהן עברו והלכו לכיוון ארמון אודין.
סיף ומיה פנו אל הנשקייה, שם נמסר להן שת'ור נמצא, ועובד ביחד עם לוקי על תוכנית להגברת ההגנה בין כל תשעת הממלכות.
"היי, ת'ור." סיף נכנסה אל הנשקייה ובירכה את פניו בשמחה.
לוקי הסתכל עליה ונאנח. "כן, ואני סתם נידהוג." הוא גלגל את עיניו.
"היי, אבא." מיה נכנסה אחריה ורצה לחבק את לוקי.
"את יודעת שאני לא אוהב שאת עושה את זה בפני אחרים." הוא ניסה להרחיק אותה ממנו בעדינות.
"זאת הסיבה שאני עושה את זה." היא צחקקה.
ת'ור פנה אל סיף. "נהנית במסיבת המידגארדים שלך?"
"אפשר לומר." היא חייכה. "אוכל לומר לך משהו?"
"בוודאי. מה?"
"אני אוהבת אותך."
הוא חייך אליה ונישק אותה על שפתיה. לוקי השתדל להימנע מלהסתכל עליהם, ולא להתמלא חלחלה מעומס האהבה הדביקה בניהם.
"אני אוהבת אותך, אבא." אמרה מיה.
הוא הביט עליה בשתיקה בפרצוף מופתע ומעט מאוכזב ממנה. "למה את משתפת פעולה במשחקים כאלה?"
מיה גיחכה מהאטימות המאולצת שהייתה אופיינית לו, ושבה לחבק אותו. הוא שוב נאנח, ונכנע ללחץ, וחיבק אותה גם כן.
תגובות (6)
וואי פרק מושלם… ת'ור הוא האח הגדול והחורג של לוקי נכון? ואחותי אמרה לי שלוקי הוא בן אדם רגיל שאודין אימץ, זה נכון? ותודה שהקדשת לי פרק :-* תמשיכי
בסיפור שלי אז ת'ור ולוקי, שניהם הבנים של אודין, והם אחים למחצה. ואין לי מושג מה אחותך אמרה לך (אם בקשר למיתולוגיה הנורדית עצמה או משהו אחר), אבל כאן לוקי הוא אל (שהוגלה למידגרד מסיבה כלשהי שלא אומר כי זה ספויילר).
ובשמחה, במיוחד הקדשתי כי אני יודעת שאת מבינה בזה.
הכתיבה שלך עצמה ממש חמודה!
היו דברים מבחינת התנהגות הדמויות שחרו לי מהסיבה הפשוטה שקראתי ווליום על סיף, והיא והיימדל… יחסי שנאה-אהבה בין אחים. המון שנאה. חוסר נחמדות. אבל אהבה. You can tell by the yelling. אוח, אני יודעת שזה פאנפיק. אני פשוט מתה על סיף.
אבל בלי קשר- הסיפור מאוד נחמד, רק חבל שאין את הרצף ואת מספרת קטע קטע.
הפאנפיק הזה הוא לא על הדמויות ממארוול, אלא על אותן דמויות מהמיתולוגיה שהכנסתי לסיפור שלי. אז זה לא קשור ממש לכל מה שקורה בקומיקסים (ואפילו ת'ור וסיף לא נראים כמו בקומיקסים. רק לוקי נראה דומה בגלל שהוא נראה מושלם ככה 3>)
וגם למשל בסיפור שלי אז היימדל הוא עיוור שרואה הכל (לא יודעת אם גם במארוול, כי בסרט ובסדרות הוא רואה)
בקומיקס הוא לא עיוור. אבל הבנתי.
יופי.