"אני אוהב אותך" (הומואים)- "פאנפיק" אחר לסיפור שלי (חלק 5)

כשמרקוס יצא מתוך חדר האוכל הוא נחפז לגלות שהוא נמשך בחליפתו ונגרר אל החדר שלו על ידי אחותו.
"קלרה, מה את עושה?" הוא שאל בחוסר רצון לדבר כשהיא טרקה ונעלה את הדלת אחריהם.
"הוא עזב. בגללך." אמרה.
"מה?"
"ניר עזב." היא חזרה על דבריה. "אתה מרוצה?"
מרקוס לא ענה לה. היא נאנחה באכזבה. "אתה רציני? מה הבעיה שלך?" היא החלה לתקוף אותו.
"קלרה, תפסיקי, בבקשה." הוא ביקש בקול שקט.
"לא!" אמרה. "אני לא אפסיק עד שתבין שאתה חתיכת ערפד מטומטם ואגוצנטרי." היא התקרבה אליו. "הוא חיבב אותך, יודע. ואני בטוחה שזה היה הדדי. אתה יודע מה הסיכויים שלך לפגוש מישהו כמוהו, מישהו שבאמת אכפת לו ממך."
"אל תזכירי את זה."
"אל תקטע אותי." אמרה. "לא אכפת לי מה אבא חושב, ואני יודעת שגם לך לא. אבל עצם העובדה שהוא יגלה את זה, ועצם העובדה שתצטרך להתמודד מולו, זאת באמת הסיבה שאתה מתנהג ככה, אפילו אם זה לא נראה לך."
מרקוס שוב שתק ולא הגיב לה.
"אתה אוהב אותו?" היא שאלה.
הוא לא ענה.
"שאלתי משהו, אז תענה לי."
"כן." הוא מלמל.
"מצטערת, לא שמעתי."
"כן!" הפעם מרקוס צעק עליה. היא חייכה בסיפוק. "ואת צודקת." ענה.
"הוא הלך לתחנת הרכבת. אם יהיה לך מזל הוא עדיין יהיה שם." קלרה הסבירה. "עכשיו לך."
מרקוס פנה לפתוח את הדלת בזריזות, אבל היא הייתה נעולה.
"המפתח." הוא אמר, והושיט לה את ידו בשבילו.
"נכון." היא גיחכה בעודו מוסרת לו את המפתח של הדלת. הוא פתח אותה ויצא מהחדר בריצה אל עבר היציאה מהאחוזה.