בא לי לכתוב

בא לי לכתוב.
בא לי לכתוב על כל מה שלא טוב.
לא טוב במדינה, בממשלה, בחיים, ברחוב.
אני באמת שואל את עצמי, איך קרה?
איך קרה שהפכנו ממדינת אחים למדינת שונאים. אם אני אשכנזי, צ'כי גרמני. שמאלני, ואת מהצד השני אז לא נוכל להיות חברים?
איך קרה שהפכנו ממדינת קיבוץ גלויות למדינה של יהדות בלבד? כמה טעויות, יכול ראש ממשלה אחד לעשות?
טוב הוא היה לו זמן.. אחרי שעשה סדר בבאלגן
הוא יצר כאן "מזרח תיכון חדש". אוי, סליחה יצא לי מבטא. עכשיו יתלוננו שעשיתי השוואה. אני מתנצל, אין כאן מקום להשוות. הרי לא באמת צריך הוכחות כדי להבין, שלא היה כאן שום ראש ממשלה מאז יצחק רבין. וגם בגין.
אבל רגע, עצרי.. אותי לימדו שלא מדברים על פוליטיקה בדייט ראשון.
מה החיפזון? ומה הרעיון בכלל בדייט ראשון?
הרי אתה לא באמת אתה. אתה לבשת את הדמות הזאת לפני היציאה מהבית.
כמובן, שהגעתי הרבה לפני הזמן. ואני עומד שם, עם עצמי. מוכן.
מה להגיד? ללחוץ יד? לקוד קידה? להזיז את הכיסא או שזה יותר מידי פאסה?
ואז היא מגיעה. במלוא תיפארתה, עם חצאית כזאת קצרה, שקטעה לי מיד את חוט המחשבה …
ואני עומד שם. שתיקה. לא מוציא מילה, מילונת, הגה מהפה.
סליחה. אני פשוט לא יוצא הרבה.
בכללי. מהבית. וסליחה שלא הצגתי את עצמי. אתה חייב להפסיק להתנצל.
את יודעת מה? נכון , אני חושב שיש מקום להשוות בין ביבי לכל מיני ראשי מדינות, אחרות, דקטטוריות. וכן, הוא צריך להתפנות. אחרי כל כך הרבה זמן, שיהפוך להיות בליין, הוא, ושרל'ה וגם הבן הקטן.
וואו זה יפה. אמא שלי אומרת שאני מאוד מוכשר. זה אתה כתבת את כל זה? כן, בעיקרון אני כותב.
מילים, מחשבות, תובנות, תהיות או לא להיות.
אבל מה עם מקצוע? לימודים? איך אצליח בחיים? אתם הרי חיים בעולם של דוקטורים ותארים. זה בסדר, אתם לא אשמים, זה דור העבר, ההורים, עם ההרגלים המוזרים שכסף עושים רק בעבודה קשה.
אתם יודעים מה? נמאס לי. אני רוצה לצעוק זעקתה של המדינה. אבל במקום זה אני כותב. ישראל 2017, טיוטה למהפכה.