הלילה ההוא

הכרנו חודשיים, אבל דיברנו רק שבוע אחד.
אמרת לי שאת רוצה לבוא לישון אצלי. הסכמתי מיד, בלי לחשוב פעמיים.
אמרתי לך שאני אאסוף אותך מהתחנה המרכזית מיד בסיום המשחק, ומשם נלך לביתי.
ביקשת ממני עוד לפני כן, שנצא, סתם שנצא.
אספתי אותך מהתחנה, הגעת על מדים. ביקשת שניסע אליי הביתה ותחליפי לבגדי יציאה.
כשנכנסנו אליי הביתה, ברחת מיד לחדרי שממוקם ליד הכניסה. ברחת שמא אחד מחברי הבית יראה אותך. נכנסת למקלחת שלי, התאפרת. אף פעם לא הבנתי מדוע את משתמשת בכל כך הרבה איפור גס ושחור. מה יש לך להסתיר?
יצאנו לקניון, החלטנו שנסתובב עם חבר משותף. האמת? זה לא הפריע לי.
ישבנו שם במסעדה שלושתנו, ולא ידענו מה להזמין. עד שהוא הודיע שהמקום לא כשר והוא לא יכול לאכול בו.
ישבנו אובדי עצות מספר דקות והחלטנו שניסע כולם אליי הביתה.
נכנסו, ישבנו בסלון. כל חברי הבית כבר נרדמו מזמן.
עברו כבר כמה שעות והחבר היה צריך ללכת. הוא הציע להסיע אותך לחברה שלך שגרה בעיר שלי. כמובן שזה היה סיפור כיסוי. שנינו העדפנו שאף אחד לא ידע את האמת.
הוא לא השתכנע ולכן הצעתי לקחת אותך אני "לחברה שלך".
יצאנו שלושתנו מהבית. התחלנו בנסיעה, ובכיכר הקרובה לביתי הוא הוא פנה שמאלה. מיד עשיתי סיבוב פרסה וחזרנו לבניין.
מי תיאר לעצמו שהוא עבד עלינו? שהוא יחזור על עקבותיו ויחזור לביתי. שיראה אותנו נכנסים לבניין. אבל מה זה משנה?
שוב ישבנו בסלון. שמתי את ראשי על רגלייך הרכות. גופך הצנום, הצליח להחזיק בקושי את ראשי הכבד.
טענת שיש מישהו שאוהב אותך, תמיד רצה אותך. ודווקא היום כשאת איתי, את מרגישה משהו חזרה. מנחמדות אמרתי לך שתשלחי לו מה שאת חושבת. בליבי הרגשתי אכזבה. אבל מיד ההרגשה הזאת התחלפה לי, מכיוון שהוא לא קיבל את מה שאמרת. נמאס לו לרדוף אחרייך ועכשיו כשאת רוצה זה מאוחר מדי.
התבאסת מאוד ואמרת שאת הולכת להוריד את האיפור.
לקח לך כמה דקות. להוריד קילו של איפור זה לא עניין של מה בכך.
חזרת מהמקלחת ואני עוד שכבתי על הספה. חזרת ושמת את ראשי על רגלייך. לא זיהיתי אותך. תמיד חשבתי שאת הרבה יותר יפה בלי האיפור. עכשיו נוכחתי לדעת עד כמה.
אמרת לי שהגיע הזמן ללכת לישון. הכנתי לנו שתי מיטות, בחדרים נפרדים.
הלכת לחדר שלי. החלטתי שאני רוצה להכנס להציק לך ואז ללכת לישון.
נכנסתי לחדרי ואת כבר שכבת על המיטה. ממוטטת נפשית, אפילו לא התכסת.
קפצתי לידך, היית מעט שבורה. שאלתי אותך אם את רוצה שאני אלך לישון בחדר השני. לא הוצאת מילה. הנעת את ראשך לצדדים, באמירת "לא" שקטה.
התכסנו בשמיכה ורצינו ללכת לישון.
מחשבות רבות עברו בראשי כיצד עליי לפעול, מה עליי לעשות? מתיי עליי לנשק אותך. אך כדרכם של חיי, עד שהתאפסתי, כבר היית עם גבך אליי, ישנה.
לקחתי את ידי וכרכתי סביב בטנך הרכה. כך נרדמנו.
בבוקר קמנו בשעה מאוחרת מאחר ונרדמנו מאוחר. שכבנו מחובקים עוד כשעה ארוכה במיטה. הבית היה ריק, רק את ואני. בכל פעם שניסית לקום, תפסתי אותך חזק והצמדתי אותך אליי. לא שחררתי אותך, לא רציתי גם לשחרר. החיבוק הזה תרם לי המון.
בשלב מסוים היינו צריכים לקום אחרת היינו מאחרים לבסיס.
הכנתי לנו קפה ואת הלכת להתקלח. הכנתי לך שתי מגבות וסבון נוזלי מיוחד. אחד שאמא שלי משתמשת בו.
כשיצאת מהמקלחת, עיניי ליוו את הליכתך עד לחדר. מגבת הייתה הדבר היחיד שכיסה את גופך הצנום. הלכת מולי כך ללא כל בושה. ושוב אני לא עשיתי כלום.
שמחתי כל כך שזכיתי לכמה שעות קרובות כאלה. אינטימיות אפילו. שעות שגם האיפור שמאפיין אותך, לא היה על פנייך.
ידעתי שכל רגע ייגמר הקסם הזה. נכנסת למלקחת לשים את האיפור המוגזם. את המדים. והנה שוב נוסעים לבסיס.
לא דיברנו יותר על הלילה ההוא. כולם בבסיס שאלו, כולם התעניינו מדוע איחרנו. ואנחנו מצאנו תירוצים שעבדו.
מאז אנחנו נוסעים כל בוקר ראשון לבסיס יחד על אף שאנו גרים בערים שונות ורחוקות.
אבל זה הדבר המשותף היחיד שנשאר בינינו.
בבסיס עצמו התרחקנו, את האיפור הנוראי השארת על פנייך. אפילו חבר החלפת כל חודש. מריבות וקנאה הדדית הייתה בינינו.
בכל פעם שדיברתי עם בנות בבסיס זה כאב לך.
מדוע זה קרה?
האם הכל בגלל הלילה ההוא? הרי הוא התחיל כקסם. גם נגמר כזה. אז מדוע אנחנו לא מסתדרים זו עם זה?