הנער עם העיניים התכולות כים.
"הגענו לכיתה י'. אשכרה תיכון מותק! את קולטת?" צעקתי לחברתי נופר שהייתה עסוקה בקריאת הספר הרביעי בסדרת 'הארי פוטר'. כזאת היא, וכזאת אני. כל כך שונות אנחנו: אני קולנית ונועזת, היא מופנמת ועדינה. אני מחפשת את התמים בכל דבר, והיא נוטפת אינטיליגנציה. קימוריי שופעים ותווי פניי יפים, ומראהה לא חשוב לה כלל וכלל. ולמרות כל המגבלות והשינויים הללו, זו החברה הכי טובה שלי. היא סגרה את הספר ברעש והטיחה אותו בשולחן.
"בואי נצא כבר, אני לא יכולה לחכות." נשמה עמוק ופתחה את דלת העץ.
הלכנו ברגל כעשר דקות ארוכות, שבמהלכן דיברנו על הציפיות שלנו מהתיכון. שיהיה גדול, מיוחד, שונה ממה שהכרנו בחטיבת הביניים. שהבנים יהיו גבוהים, הבנות מהממות, המורים קשוחים. שנתנשק בפעם הראשונה, נצא למסיבה פרועה, נוציא ציון טוב בבגרות. שנתחיל לחיות.
הבניין השתרע לפניי ולפני חברתי שעמדה בהשתאות ולא זזה ממקומה. "קפאת לי פה? אנחנו בסוף אוגוסט." גיחכתי ומשכתי אותה פנימה.
הבניין היה הומה. מאות ילדים הסתובבו, צחקו, הצביעו זה על זו. הכירו את שותפיהם החדשים. השלט הגדול והצבעוני "כיתה י'7" התנוסס מול פניי ואני נכנסתי לחלל הכיתה ברגל ימין. בערך 20 ילד היו שם, וכל אחד נראה שונה מהאחר.
הייתה אחת שחומה חייכנית אותה הקיפו שתי בנות- האחת לבנה כשלג ושיערה בלונדיני מתולתל, והשנייה בעלת שיער שחור ועיני תכלת.
חבורת בנים הסתודדה בסוף הכיתה, בעוד שהנאה ביניהם היה נער רם בעל עיניים בהירות, שיער בלונדיני וחיוך משגע. לידו עמד אחד ממוצע לגמרי, שיער חום ועיניים כהות ואפלות. ליד המנהיג עמד אחד עם שרירים אדירים וצחוק מתגלגל.
האחרון? האחרון היה מיוחד. הוא אמנם עמד לצידם, אך לא היה שותף בשיחה. שיערו אדמוני, וכעת היה גזוז ומסופר. הוא שיחק באצבעות ידיו ולפתע הביט בי. עיניו היו כה צלולות, מלאות בטוהר, הזכירו לי את הים הגועש. הוא ניגש אליי והרגשתי את הלב שלי פועם בחזה.
"קוראים לי אלדר, נעים להכיר. איך קוראים לך? אני בקטע של להכיר את כל החדשים שמעולם לא פגשתי." אמר והושיט את ידו במטרה ללחיצה. נטלתי אותה תוך כדי חיוך מובך.
"לי קוראים לילך, ועכשיו עשית אותי סקרנית." עצרתי את המשפט והסתכלנו אחד על השנייה. היינו מרותקים זה לתוך הקרנית של האחר. נופר העירה אותי.
"מי זה החמוד הזה שדיברת איתו?" לחשה ואני הופתעתי, מעולם לא דיברה כך על בנים לפני.
"אלדר. מתוק משהו."
"כדאי לי לגשת אליו?" שאלה בהיסוס ומידת ההפתעה שלי גדלה אף יותר.
"ברור, מותק. בהצלחה."
תגובות (1)
ממש יפה. מאוד אהבתי! ❤