הסיפור שלנו, עד שהוא נגמר.

היי, מתוקה. מה שלומך? את במקום הנכון?
אני יודע שאת יודעת מה איתי, אבל בכל זאת אענה לך.
אני חיי את החיים שלי. אני עוד מתאושש.
כשראיתי אותך בפעם הראשונה, במועדון, היית נראית ילדה ולא נערה בת 18. זה היה יום הולדת של חבר של חברה שבקושי הכרת, אבל כל כך רצית להינות שבאת .רקדת כאילו החיים שלך היו תלויים בך, אבל ראיתי שעשית את זה רק כדי להרגיש חיה.
אני הכרתי את אותו החבר, ואת החברים האחרים של שנינו שהיו במועדון, הגיל הממוצע שלהם היה 22 והם לא היו אנשים רציניים בכלל.
את רקדת ושתית. אני ראיתי שאת לא רוצה לשתות וגם ראיתי את הבחור שאת לא רוצה שיסתובב לידך, אותו אני לא מכיר.
כשראיתי שאת לא מרגישה טוב, לקחתי אותך לבחוץ, שתשבי ותנשמי קצת אוויר, בתאורת הפנים הבהירים ראיתי אותך יותר טוב מאשר במועדון הצפוף. שיערך החום הארוך היה מבולגן והעיניים החומות שלך נראו מאוד עצובות. . הקאת לא מעט והתביישת נורא על זה. סיפרת לי ששתית בדיוק כוס וחצי של וודקה חמוציות ושאת לא רגילה לשתות יותר מבירה פעם בכמה חודשים. השעה הייתה רק רבע ל1. אחרי ששתית מים ונחת, התחלנו לדבר, ולדבר, ולדבר. בסביבות השעה שתיים חברה שלך יצאה לחפש אותך וחזרה לביפנים כשהבינה שאת מעדיפה להישאר איתי בחוץ מאשר להיכנס לשם שוב.
סמכת עליי כבר מההתחלה, אפילו מבלי לספר על עצמך שום דבר יותר מידי אישי. לא סיפרת לי כלום על למה את עצובה גם כששאלתי, אבל היה לנו נחמד לדבר. אהבתי את הערות הפילוסופיות שלך.
חברה שלך יצאה ואמרה לך שהיא תישאר כאן עוד ושאם את רוצה ללכת זה בסדר. רצית לחזור ביום הזה בקו לילה של השעה שתיים וחצי, אבל אז הצעתי ללוות אותך קצת ולמרות שהתעקשת שאת בסדר הסכמת, ויצא שהלכנו חצי שעה ברגל מבלי לשים לב ( או מבלי לרצות לשים לב) והגענו כמעט עד הבית שלך.
בשלב הזה כבר החלפנו מספרים. נפרדנו ולא עברה שעה עד ששלחת הודעה ושאלת אם הגעתי הביתה כי הבית שלך בכלל לא בכיוון שלי.
דיברנו במשך ימים בהודעות. יום אחד בלילה התקשרת אליי ושאלת אותי אם יש אלוהים אז למה, ואני לא הבנתי מה היא רוצה ממני אבל המשכתי לדבר איתה. אני לא מאמין גדול באלוהים אבל אני יודע שהוא קיים,( או לפחות ידעתי עד ששינית לי את המחשבה עליו עם כל ההסברים שלך.)
אחרי שבועיים של התכתבויות במהלך היום ושיחות פילוסופיות בלילה, שאלת אותי אם בא לי לבוא אתך לים, אבל בלילה כי את עובדת עכשיו הרבה כי עוד מעט גיוס. נכנסו למים עם בגדי ים ב12 בלילה ונשארנו שם להרבה זמן. התנשקנו והתחבקנו, ואהבנו.
בשלב הזה של החיים אני הייתי בן 21 שרק סיים צבא ולא תכנן את החיים לאחרי זה. התרגלתי להיות הבחור ההוא שיש לו מישהי אחרת כל לילה מבלי שום תכנית לחיים. עד שבאת.
אחרי חודש של פגישות הבנתי שאני אוהב אותך.
היינו טובים ביחד, הרגשתי שאת ילדה קטנה שאני צריך להגן עליה. ה1.56 שלך מול ה1.82 שלי תרם לזה.
אני הייתי הבן אדם הראשון ששכבת איתו, לצערי את לא היית הראשונה שלי. והגנתי עליך על כך, במיוחד ממני, עד שכבר לא יכולתי להגן.
הייתה לנו שנה וחודשיים מדהימים. אני כבר הייתי בן 22 ואת בן 19 והמצב הדרדר. הרגשת שאני לא פה, שאני לא אתך, ואני אהבתי אותך וידעת את זה אבל כנראה שזה לא היה מספיק.
אז אמרתי לך שאני מצטער אבל שלא מתאים לי לאהוב עכשיו. אבל שאם בא לך להיות מבלי מחויבות, אז אני כאן.
נפרדת ממני. זה הגיע לי כל כך. אמרת שאת מצטערת גם, למרות שלא היה לך על מה. ושהיית רוצה שזה יהיה אחרת, אבל זה לא.
זה קרה כשחזרת מהבסיס אחרי שסגרת שבועיים, שבועיים שהיו קשים לשנינו.
לקח לי שבוע להבין שעשיתי טעות ושאני אידיוט שלא נלחמתי עליך. האגו שלי לא הרשה לי. אז כתבתי לך הודעה שאני בא לבקר אתך בבסיס אבל לא ענית לי. אז התקשרתי והקו לא היה מחובר בכלל. חשבתי שחסמת אותי לרגע, אבל אחרי כמה דקות של תהייה אימא שלך התקשרה וביקשה שאפגוש אותה, ואז היא סיפרה לי, ואני זוכר שאני קפאתי ולא יכולתי להגיב בכלל.
סיפרתי לך את הסיפור שלנו כי רציתי לחיות אותו שוב.
אני כותב לך את זה כדי להגיד לך מזל טוב. את בת 21 היום, למרות שתמיד תישארי בת 19 וחצי שהחיים לקחו אותה יותר מידי מוקדם, בתאונת פגע וברח. אפילו שהרוצח שלך נתפס( אני קורא לו רוצח כי הוא היה שיכור נורא, וכל אדם שעולה ככה לכביש יודע שהוא יפגע במישהו)
במשך המון זמן האשמתי אותי ברצח שלך. האשמתי שלא דאגתי לך, אבל בחלומות ובסיוטים שלי כעסת עלי על המחשבה הזאת. אהבתי לחלום עליך ולהתעורר גרם לי להשתגע כי רציתי להחזיק אותך איתי.
מתוקה שלי, הייתי בקבר שלך מקודם, ביחד עם אימא שלך ואחיות שלך, הן בכו נורא אבל אני לא יכולתי לבכות, ואני חושב שרק עכשיו כשהאותיות של השם שלך דהו, אני באמת מבין שאת לא תחזרי יותר.
אז אהובתי, אני אוהב אותך תמיד, תודה על כל מה שלימדת אותי בחיים האלו, ושהפכת אותי לבן אדם יותר טוב.
החלטתי לשחרר אותך, החלטתי שאני כופה אותך עלי יותר מידי ושאת לא היית רוצה את זה.
עכשיו אני כבר אתאיסט מוחלט אבל אני אוהב לחשוב שאת במקום שטוב לך בו.