הרגש שלי.

הרגש שלי לא עוזב.
הרגש לא רוצה לעזוב אותי לדממה .
אני רוצה רק להתרחק, אני אומרת לראשי שפשוט אני לא רוצה אותו!.
אני לא רוצה אותו.
אבל אי אפשר להוריד ממנו את העיניים. גם אם רק תעביר את המבט עליו, לא הצלחתי להפסיק.
הוא משגע לי את הראש. אני רק מחכה שהוא יבוא, לפחות לרגע קט.
לרגע קטן שאוכל לראות אותו מקרוב.
אני רק מריצה את מחשבותיי ואת הרגעים ש\'נתקלנו\' ביחד.
שאני עוברת לפעמים ויוצאת מן הכיתה, אני רואה אותו.
או עוברת לידו.
רוב הפעמים זה לא קורה, ואני רק מחפשת אותו.
מנסה לדחוף את הרגש עמוק עמוק פנימה אל תוך הלב העמוק.
הוא לא יוצא מראשי, כשאני מגיעה את אותו בית הספר, אותו הכיתה.
אני פשוט נזכרת בו, ולא מצליחה להוציא.
אף אחד לא יבין את הרגש.
ואני לא יודעת מה יש בננו בכלל.
רק מבטים, שלו לפעמים שלי לרוב הזמן.
ורק פעם בה שאנחנו רואים אחד את השנייה.
וזה כל כך מעצבן אותי.
כי אני לא אוהבת את מה שהוא משדר, ואני לא בטוחה שאני מכירה אותו ממש מקרוב אבל אני רואה את מה שהוא משדר . וזה לא נראה הכי וואו.
אבל הוא פשוט לא עוזב,
אני מתייאשת כל פעם מחדש
מה הוא חושב עלי?
הוא בכלל יודע את שמי ?