ילדים של המדינה

יושבת במיטה, עוד לילה ללא שינה.
מנסה לעצור את הדמעות, מנסה להיות חזקה..בשבילך, אבל זה חזק ממני, הדמעות שוב שוטפות את פני. אני יודעת שאמרת לי לא לדאוג ושיהיה בסדר ואני באמת מנסה.. ואז שוב ללא הודעה מוקדמת מראש תופס אותי אותו פחד ולא משחרר לא עוזב לא מרפא, די תלך אני צועקת לעברו, אך המילים פשוט נבלעות בחשכה.

גיבור שלי כמה שאני מתגעגעת לקולך, למגע הרך שלך לחיוך הנבוך שלך.. כמה שאני מתגעגעת אלייך.
עוד יום עובר ואתה לא מצלצל עוד יום עובר ואין לי שום פיסת מידע על מה קורה איתך.
איפה אתה? איך שם? יוצא לך לישון? לאכול? להתקלח? אנחנו לוקחים את הרגעים האלה כל כך מובנים מאליו ביום יום ואתה לא בטוח זוכה בהם..
האם אתה מפחד? כי אנחנו כן,
אנחנו פוחדים, דואגים, מתגעגעים..
מחכים שתחזור תחזור אלינו הבייתה בריא ושלם, מלוכלך מסריח ועם זקן שתמיד כל כך רצית.
ואנחנו נחבק אותך ולא יהיה לנו אכפת משום דבר יותר, ונבכה ואתה תגיד לנו די זהו הינה אני, אני בבית הכל בסדר.
אני חולמת על הרגע הזה כל לילה.
על הרגע שאתה דופק בדלת ואנחנו קופצים מאושר ובוכים אבל הפעם משימחה.

תחזור הבייתה יקר שלנו,
תחזור בריא ושלם.
ובינתיים תשמור על עצמך גיבור שלנו.
ותשמור עלינו כמו שתמיד רצית.

אנחנו פה מתפללים לשלומך ושלום כל אחייך ששם איתך.

ילדים של המדינה:
אתם שומרים אלינו ונלחמים בשביל הזכות שלנו לחיות בשקט במדינה היחידה שיש לנו. אנחנו כל כך גאים בכם ומודים לכם ומתפללים לשלומכם ולחזרתכם בריאים.
אתם הגאווה שלנו אתם מה שמאחד את המדינה שלנו.

תשמרו על עצמכם ואחד על השני ותחזרו הבייתה למשפחה הדואגת והחברים האוהבים.

לוחמים שלנו אנחנו פה כולנו יחד מתפללים לשלומכם ולחזרתכם.