למה הוא חזר אליה

אני פשוט לא אוהבת את העובדה שחזרת אליה! זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי עם מישהו… שאנחנו מכירים ומתחברים, ואיכשהו זה תמיד קורה לי עם נפגעי מערכות יחסים שהרגע יצאו מקשר. אז אנחנו מדברים, מתאהבים, ואז לפתע פתאום הוא חוזר לאקסית. זה לא אמור לקרות ככה. זה לא ממש מגיע לי. אז יוצא לנו להתראות לפעמים, והיום זה היה פשוט בלתי נסבל. אנחנו כמו ידידים, כמו פעם. מדברים אחד עם השני רגיל ולפעמים נועצים מבט אחד בשני. ואני לא מסוגלת שלא לחשוב בראשי שחזרת אליה. אחרי כל מה שדיברנו ועברנו עכשיו אנחנו מתנהגים כאילו כלום לא היה. אז הערב כשישבנו במסיבה ובדיוק התפנה מקום לידי וחבר שלך דפק לך כזה מבט ודחף אותך לשבת לידי הרגשתי שקורה פה משהו מסריח. למה שהוא יעשה את זה? אין לו סיבה לעשות את זה אלא אם… והחבר שלו הוא לא מסוג האנשים שיעשו דווקא וינסו להשפיל. הוא באמת ניסה להשיג שתהיה בינינו קרבה כלשהי. הפרצוף שהוא עשה לו יישאר לי תמיד במחשבה. אני לא אשכח אותו. פרצוף שאומר "הנה ההזדמנות שלך, קדימה תנצל אותה לפני שיהיה מאוחר מדי. אתה רואה שהיא מחכה." ובאמת חיכיתי. אבל היה לי באמת קשה להבין שהוא חזר אליה. יש בי מן שנאה כזו אליו. אבל לא שנאה של שונאת. שנאה של אוהבת. אני לא מסוגלת בלעדיו. וכל הזמן אני רק חושבת עליו. כל דבר שעולה בכל שיחה מזכיר לי אותו, וכל דבר שאני עושה מזכיר לי אותו. יכול להיות שאני שונאת את העובדה שאני אוהבת אותו ולא באמת שונאת אותו. כל כך השקעתי הערב בבגדים ובאיפור, בשבילו. לא מוגזם מדי- כמו שהוא אוהב בדיוק. התלבשתי יפה במיוחד בשבילו. ציפיתי לאיזו מחמאה, או לאיזו שיחה יותר עמוקה משיחת מסדרון שכזו. אולי אני פשוט מצפה יותר מדי מאנשים שאין להם בכלל מקום בשבילי בחיים שלהם. עוד מעט יגמרו ההזדמנויות שלנו להיפגש, כל אחד הולך לדרכו ואני צריכה למצוא את מקומי. ללמוד לא להיתפס יותר מדי על אנשים, ולא להתאהב מהר מדי ולהתאכזב. כי אכזבות באות רק כשהציפיות גבוהות.