מטוסי נייר-פרק 1

סיימנו שני שיעורי מתמטיקה עם ביל וארזנו את חפצינו. אליס קמה ושמה אוזניות, שמה את תיקה על כתפה והחלה ללכת לעבר היציאה מהכיתה, לקפיטרייה. בעוד אני התקדמתי לאחרים. "נו, אני רואה שהחדשה נתקעה איתך" אמרה אלכס בשילוב ידיים כשהלכנו לקפיטריה. "נראה לי זו זו שעברה ליד הבית שלך" הוסיף אליוט. "בכל מקרה, לא נראה לי שנתחבר, היא יותר מידי עצבנית" אמרתי בגיחוך. "הו זה אסון! אם אתם תתחברו העולם יתפוצץ יחד עם הגלקסיה השכנה" אמר מתיו בדרמתיות והם צחקו. "אני לא כזה נודניק" אמרתי בעלבון מזוייף ושילבתי את ידי. "כן, כמו שאני שמנה" אמרה אלכס בגלגול עיניים. במצב הזה אף אחד לא יריב איתה, חולת אנורקסיה לשעבר, עדיין מנסה לעלות במשקל, לכן היא רזה מאוד, למרות שהחזה שלה מספיק מפותח לגילה. "ואו תודה, אתם חברים כאלו נפלאים" אמרתי להם בציניות. "בשביל מה יש חברים?" שאל אליוט בעידוד מזוייף ונתן אגרוף חלש לזרועי. נכנסנו לקפטריה, לקחנו מגשים ושמנו בהם אוכל. התיישבנו בשולחן הרגיל שלנו והתחלנו לאכול, מדברים לפעמים. "תגיד, זו לא החדשה שם?" שאל מתיו והסתכל מאחורי. הסתובבתי וראיתי את אליס באוזניות, אוכלת סלט וקוראת ספר לבדה. "מייקל, לך תקרא לה לפה, מה היא תשב לבד?" אמרה לי אלכס בועטת קלות ברגלי שאקום. "למה אני?" שאלתי אותה מבולבל. "אתה דיברת איתה כבר" אמר אליוט. "כולכם חלאות" אמרתי להם בציניות והם צחקו ואני קמתי מהשולחן. התקדמתי לעבר שולחן, עובר בין כיסאות ושולחנות, עד שהגעתי למקומה שהיה בפינה. הזזתי קלות את ספרה שתשים לב שעמדתי מולה, כשעמדתי כבר שתי דקות מולה והיא התעלמה מימני. "מה?" היא שאלה והוציאה אוזנייה, מסתכלת עלי. "למה את יושבת לבד?" שאלתי אותה, מעביר משקל לרגל אחת, ושם את ידי בכיסי. "טוב לי כאן" היא אמרה חוזרת לקרוא, עדיין רק עם אוזנייה אחת באוזנה. שמעתי מאותה אוזנייה שהתנדנדה קלות, מוסיקה רועשת ורועמת. "אני יכול?" שאלתי ותפסתי קלות את האוזנייה שהתנדנדה. היא הנהנה והמשיכה לקרוא. שמתי את האוזנייה באוזני, וזה היה בווליום גבוה עד שבן אדם יכול להתחרש מימנו. הזזתי את האוזנייה מאוזני והקשבתי למילים. מכיר את השיר. "מיי דימנס של סטארסאט?" שאלתי אותה בגיחוך כשהבאתי לה את האוזנייה חזרה. "יש לך טעם לא רע בשירים" היא ציינה והפכה דף. "איך את מקשיבה לווליום כזה וגם מתרכזת בקריאה?" שאלתי אותה והסתכלתי על מה שקראה מסקרנות. "תתרחק" היא אמרה עצבנית והתרחקתי. "זה לא עונה לי על השאלה" אמרתי בשעשוע קל מעצביה. "כי אני יכולה" היא אמרה והרימה את רגליה, יושבת ישיבה מזרחית על הכיסא, בעוד נראו עליה נעלי צבא שחורות, וג´ינס משופשף וישן מלא כתמים שמתאימים. "אתה באת בכוונה להציק?" היא שאלה סוגרת את הספר כשאצבעה מפרידה בין העמודים. "לא, חברים שלי אמרו לי לבוא לקרוא לך לשבת איתנו" אמרתי לה בפשטות. "אמרתי שאני לא רוצה. אתה יכול ללכת?" היא אמרה עצבנית. "טוב, מישהי כאן עצבנית. תבואי מתי שתרגעי"אמרתי והרמתי את ידי לכניעה. היא גלגלה את עיניה והחזירה את האוזנייה שלה, והמשיכה ולאכול לאט מהסלט שלה, ולשתות מקולה. אני חזרתי למקומי. "מאושרים?" אמרתי להם בקיטור קל וממשיך לאכול. "מה אתה עצבני?" שאלה אלכס. "זה מה שקורה כשמפרידים אותי מאוכל" הזהרתי אותה באיום והם צחקו.
סיימנו לימודים והלכתי לרכבת תחתית לנסוע הביתה. ההורים של אלכס הסיעו את אליוט ומתיו, אבל אמרתי שאני אלך לבד כי הבית שלי בכיוון השני. נכנסתי לרכבת תחתית, והתחלתי לנסוע הביתה. מזווית עיני ראיתי את אליס יושבת שוב באוזניות כשהיא שקועה בספרה. התקדמתי אליה בין כל האנשים האו, עד שלבסוף נעמדתי מולה. הפעם היא שמה לב אלי והרימה את עיניה אלי והוציאה אוזניה אחת. "היי" אמרתי לה. "היי" היא ענתה באדישות. "יש סיכוי שאת זו שעברת היום ליד הבית שלי?" שאלתי אותה מחייך קלות. "לא יודעת. אולי. למה את מחייך ככה?" היא שאלה אותי באדישות. "אני נהנה לעצבן אותך" אמרתי במשיכת כתפיים, מרחיב קצת את חיוכי. "יש לך 3 חברים. לך תהיה נודניק אליהם" היא אמרה מחזירה את האוזניה שלה. "את כנראה ממש שונאת אותי" אמרתי בגיחוך. הסתכלתי עוד כמה תחנות יש לי וגם היא. אז היינו קרובים לתחנה לנו, ואליס קמה, שמה את ספרה בתיקה עוברת ממש צמודה אלי כדי להגיע ליציאה. אז לפתע הרכבת עצרה עצירה חדה, וכול הנוסעים שעמדו זזו כמה צעדים לצד. בגלל שלא החזיקה בכלום, היא ישר תפסה את חולצתי ונאחזה בה, נצמדת אלי עוד. "עכשיו את זו שעשית את זה" אמרתי לה בציניות וחיוך משועשע, שם לב לסומק קל עולה על פניה, היא עוזבת את חולצתי בדחיפה ומתקדמת לדלתות שנפתחו. כולנו יצאנו מהרכבת והתקדמנו לעבר היציאה מהרכבת התחתית. נפלא, עכשיו צריך ללכת. התחלתי ללכת לכיוון ביתי ושמעתי צעדים מאחורי. הסתובבתי וראיתי את אליס מאחורי הולכת. "מה את מתחבאת מאחורי?" שאלתי אותה בגיחוך כשהסתובבתי כולי אליה. "אני לא מכירה את המקום הזה. בכלל. אז חשבתי אולי שאני באמת השכנה שלך, אז אני אנסה לעקוב אחרייך כדי למצוא את הבית" היא הסבירה בשקט בעוד היא לא ניסתה ליצור איתי קשר עין. "חשבתי שאני נודניק" אמרתי בחיוך משועשע. "אתה אולי נודניק אבל אתה עדיין יודע את המקום הזה" היא אמרה בשילוב ידיים והסתכלה עלי בחוסר סבלנות. "טוב, אז בואי אחרי, לסיור בעיר" התקדמתי אליה ודחפתי אותה קלות קדימה, והיא ישר תקעה מרפק בבטני. "אל תיגע לי בגב" היא אמרה לי ישר בקרירות בעוד צחקתי קצת. "ואו, את ממש אלימה" אמרתי צוחק הולך איתה. "אל תיגע לי בגב." היא חזרה על מילותיה ושילבה את ידיה. "אוקיי" אמרתי בגיחוך, ממשיך ללכת לכיוון ביתי. לבסוף הגענו ומתברר שהיא כן השכנה שלי. היא פשוט הלכה לביתה ונכנסה למבנה, בעוד אני עדיין עומדת בתחילת שביל ביתי. היא מוזרה, אבל בקטע טוב.