מטוס נייר פרק 10

עברו כמה ימים אחדים, ועכשיו הראשון לדצמבר, חופשת החורף. ישבתי במחשבי והקשבתי לשירים, מדבר עם אלכס, ומקשיב לקיטורים שלה על אידיוטים בבר. אז ראיתי שצלצל לי הטלפון מחסוי. לקחתי את הטלפון ועניתי. "הלו, מייקל?" שמעתי קול רועד ושקט מהקו השני. "מי זה?" שאלתי כשנעשתי קצת יותר דרוך. "זו אליס" היא אמרה. "מה קרה?" שאלתי אותה, כבר מתרומם מהכיסא. "תקשיב, היה לי מקרה, ואני תקועה רחוק מהבית, אין עלי כסף, אין לי טלפון או מפתח. בזבזתי אגורות שהיו לי בג´ינס לשיחה בטלפון ציבורי. אני צריכה עזרה" היא אמרה בשקט ובקול רועד. "איפה את נמצאת?" שאלתי אותה. "אני נמצאת בעיר שליד שלנו" היא אמרה בשקט. "מה הרחוב? אני יזמין מונית שתקח אותך משם" אמרתי לה ניגש לארנקי, בודק אם יש לי מספיק. "מייקל, אני לא רוצה שתבזב-" היא החלה לומר אך קטעתי אותה. "איפה את נמצאת?" שאלתי אותה קצת נוקשה. "רחוב לוקווד 98" היא אמרה בשקט. "תבוא אלייך מונית. אם קורה משהו תרוצי ישר לחנות הראשונה שאת תיראי, טוב?" שאלתי אותה, לוקח את טלפון הבית ומחייג למונית. "אוקיי" היא אמרה והשיחה נותקה מעצמה. הזמנתי מונית למיקום שהייתה בו, ויצאתי החוצה, מחכה למונית. כעבור 20 דקות הגיעה מונית. שילמתי לנהג, ואליס יצאה מהאוטו רועדת. ראיתי שבקושי היה עליה משהו. הייתה עליה רק גופייה שהייתה קצת קרועה, וג´ינס שנקרע באזור הברכיים, שלא לדבר שהיא הייתה יחפה, היא רעדה ושערה היה פרוע ופניה מלוכלכות מאיפור ועינייה אדומות. הנחתי עליה את מעילי והובלתי אותה לביתי. הכנסתי אותה, והעלתי אותה לחדרי. הושבתי אותה על המיטה, והלכתי ומילאתי דלי מים לרגלייה שהיו מלוכלכות ושרוטות. הנחתי את הדלי והיא הכניסה את רגליה באיטיות וקצת בכאב, בעוד היא מרפה את רגליה. "מה קרה לך לעזאזל?" שאלתי כשהגשתי לה חבילת טישויים, ולקחתי טישו אחד והתחלתי לנקות את פניה כי היא רעדה יותר מידי. "זה סיפור ארוך, מאוד" היא אמרה בשקט. "טוב אני לא עוזב אותך עד שאת אומרת לי את כולו." אמרתי לה ברצינות. היא הסתכלה עלי ואז השפילה מבט. "זה עוד התחיל כשהייתי קטנה, בת 6" היא התחילה לספר ברעד, והרמתי את השמיכה שלי, וכיסיתי אותה. "אבי נפטר מתאונה בעבודתו. והאשימו אותו בכך. וזה יצר מצב שאני ואמי היינו ממש עניות" היא המשיכה וראיתי שעיניה מאדימות ודמעות מבצבצות בעיניה. "אז היא השתמשה בי. פשוט השתמשה בי כבובה" היא אמרה יותר בשקט וכיסתה את פיה כשדמעותיה ירדו. "גברים שילמו לה כדי שישכבו איתי. ולא היה לה אכפת אפילו שאני עוברת את הגיהינום של חיי באותם רגעים שנמשכו שעות על גביי שעות." היא אמרה ולקחה נשימות מהירות, עדיין מכסה את פיה. היא משכה באפיה ומחתה את דמעותיה. "ואז לאחר כמה שנים, מישהו פרץ אלינו, והוא תפס את אימי, והיא הסתכלה לי בעיניים כשהוא חתך לה את הצוואר. אבל לא עשיתי כלום. פשוט עמדתי ובהיתי בהם כאילו אימא שלי היא סתם זרה, והפורץ מדבר איתה. לא פחדתי. אז הפורץ התקרב אלי. אני התקרבתי אליו. רציתי את זה, כל כך. אך הגיעו שוטרים וירו בו, כי השכנים שמעו את אימי צורח בעוד אני הרגשתי כמו חירשת. לבסוף השוטרים דיברו איתי והבינו שאני יתומה, ואז הם שלחו אותי לפנימייה" היא ספרה חלק אחד, כשעיניה עדיין אדומות, והיא עדיין רועדת. הנחתי את ידי על כתפה, מנסה איך שהוא לנחם אותה. "בבית יתומים בהתחלה היה נחמד. מצאתי חברות הכי טובות, ואנשים הסתדרו איתי. פעם אחת סיפרתי להם מה עברתי" היא אמרה ונעצרה לנשימה עמוקה, אז הבאתי לה שוב טישויים והיא קינחה את אפה. "וזו הייתה הטעות הכי גדולה של חיי" היא אמרה בקול רועד ועיניה התמלאו שנית בדמעות. "הן סיפרו לנערים שונים על זה, והם סיפרו ואחרים סיפרו, וכולם ידעו על זה. אז הם התחילו לשנות את זה ולהגיד שמרצוני שכבתי עם 20 גברים ביום" היא אמרה בזלזול וברעד. "בסוף כולם היו נגדי והמנהל שנא את כל הילדים כך שאם הייתי פונה אליו לעזרה הוא לא היה עוזר" היא אמרה והחלה לבכות שוב, נזכרת במה שעברה. משכתי אותה אלי והתקרבתי, מחבק אותה חזק, בעוד היא בכתה על כתפי. "ניסיתי להתאבד כל כך הרבה פעמים! טיילתי בלילות בכוונה כדי שמישהו יהרוג אותי או יאנוס ואז ירצח אותי! עשיתי הכל!" היא צעקה בכתפי בעוד בכתה וחיבקתי אותה חזק, מנסה להרגע אותה. לא אמרתי דבר. כי ידעתי שלא משנה מה אומר, רק אחמיר את המצב. היא החלה אט אט להרגע בעוד אחזה בחולצתי, מאגרפת את ידיה בעוד חיבקתי אותה חזק. "ואז הגיעו ההורים שאימצו אותי, לאישה היו בעיות ולא יכלה להוליד. והם החליטו משום מה לקחת אותי. איתם זו הייתה השנה הכי טובה שלי" היא אמרה בשקט וברעד בעוד המשכתי לחבק אותה חזק. "אחרי שנה איתם פגשתי את ריי. הוא היה נחמד ומתחשב, והתאהבנו, והיינו שנה יחד… עד ש.. ש.." היא אמרה בגמגום והבכי שלה גבר. לא האצתי בה ונתתי לה את הזמן שלה. היא הייתה הרוסה ופגועה, אף פעם לא חשבתי שאני יראה אותה במצב כזה. היא ניסתה לנשום עמוק, להרגע, כדי שתוכל לסיים לספר. "עד, שהוא החליט שאין לו כוח לחכות, והוא פשוט ניסה לאנוס אותי ולקרוע עם סכין או בידיו את בגדיי! למרות שהוא ידע מה שעברתי!" היא סיימה את משפטה בצרחות בכי נוראות. המשכתי לאמץ אותה אלי, בעוד היא צרחה בתוך כתפי ובכתה, בעודה מחזיקה חזק בחולצתי. ניסיתי להרגיע אותה, ליטפתי את ראשה והידקתי אותה אלי, בעוד התקף חרדה נוראי עבר בה. חיכיתי בסבסלנות, שעה, אולי שעתיים, שתרגע מההתקף שלה, יודע ומבין מה שהיא צריכה עכשיו. כשהיא הייתה רגועה, והפסיקה לצעוק ולבכות, ונחה. בעוד חיבקתי אותה. "אליס, אני אמלא לך עכשיו אמבטיה, טוב? את צריכה את זה עכשיו, תבטחי בי" אמרתי לה בשקט והיא הנהנה. התרחקתי מימנה קצת, ולקחתי מגבת קטנה, מרים את רגליה ומנגב אותם בעדינות, הולך לשפוך את המים, ולמלא אמבטיה במים חמים כדי שתוכל להרגע כמו שצריך. אחרי שמילאתי חצי באתי אליה. היא נראת רגועה יותר. "בואי" אמרתי לה. היא עזבה את השמיכה והתקדמה אלי באיטיות. היא נכנסה לחדר אמבטיה. "להדליק לך מוסיקה?" שאלתי אותה והיא הנהנה. הדלקתי שירים מהמחשב ושמתי ווליום גבוה. הוצאתי מארוני חולצה וג´קט ודפקתי על דלתה. "את במים?" שאלתי מבעד לדלת. "כן" היא אמרה ברעד קליל. " אני נכנס רגע" אמרתי לה, מחכה לאישור. "אוקיי" היא אמרה ונכנסתי, מניח את הבגדים ליד הכיור. "אם את צריכה עוד מים, אז תפעילי. והבאתי לך את הבגדים שלי, כי של אימא שלי לא ממש בהשג ידי" אמרתי לה בגיחוך והיא גיחכה גם. "אוקיי, תודה" היא אמרה, ושמעתי שהיא הדליקה עוד מים. יצאתי מחדרי והלכתי לחדר אמי, לוקח מייבש שיער, ואז שם בחדרי. ירדתי למטה והכנתי תה, והוצאתי עוגה ממש טעימה מאתמול, שאלכס מתיו ואליוט הביאו. עוגת גבינה עם תותים ושוקולד לבן. חתכתי את העוגה, ושמתי על צלחת, מחמם קומ-קום, ומכין לה תה. לבסוף חתכתי לעצמי גם חתיכה, ואכלתי אותה, שותה ממשקה קל שהיה במקרר. אז עליתי לחדרי עם התה והעוגה, וראיתי שהיא כבר בחדרי עם חולצתי וג´קט שהיה די גדול עליה וכיסה חצי מיריכיה. "הו, הנה אתה" היא אמרה בחיוך קליל, וראיתי ששערה רטוב. "איך את עכשיו?" שאלתי אותה בחיוך, מניח את התה והעוגה על השולחן, מושיב אותה על כיסא ומחבר את המייבש שיער. "יותר טוב" היא אמרה בחיוך קטן. הלכתי לחדר של אמי ולקחתי גרביים פרוותיות, ומסרק וחזרתי אליה. זרקתי לעברה את הגרביים, והיא לבשה אותם אחרי שהודתה לי. התחלתי לסרק את שערה די במהירות, אך כך שלא יכאב לה. אז התחלתי לייבש את שערה בעוד היא צחקה קצת לפעמים. אחרי כמה דקות שערה היה ייבש לגמרי וסירקתי אותו פעם אחרונה, ופניתי להחזיר את המייבש שיער ואת המסרק. חזרתי אליה וראיתי שהיא עדיין יושבת על הכיסא. "מאיפה למדת להשתמש במייבש שיער?" היא שאלה בגיחוך. "ידידה שלי חלתה באנורקסיה, הרבה בכי ותמיכה" אמרתי לה, מרים את הכיסא איתה, ומושיב אותה ליד השולחן, מקרב אליה את העוגה והתה. "תודה" היא אמרה בחיוך, והחלה לאכול מהעוגה, ולשתות מהתה, בעוד אני הלכתי ותליתי את המגבות שהשתמשתי בהם לייבוש, וסגרתי את הדלת, מסדר את המיטה. לבסוף ראיתי שהיא סיימה, ולקחתי את הכלים, וירדתי למטה, שוטף אותם, ואז עליתי אליה. כשנכנסתי קצת לחדר היא ישר חיבקה אותי סביב הצוואר חזק, עומדת על קצות האצבעות. "תודה, תודה רבה" היא אמרה בשקט והידקה את חיבוקה סביב צווארי. "אין בעד מה. עכשיו את צריכה לישון" אמרתי לה בחיוך ובשקט. "אוקיי" היא אמרה בשקט ולא הרפתה מימני. הורדתי יד אחת, והרמתי את ברכייה, אוחז בכתפייה, וסוחב אותה למיטה. השכבתי אותה על המיטה, וכיסיתי אותה בשמיכה. "לילה טוב" אמרתי לה בשקט. "לילה טוב" היא אמרה, מחייכת ומתכרבלת בשמיכה. חייכתי קצת ויצאתי מחדרי, מכבה את האור ומשאיר קצת את הדלת פתוחה. ירדתי למטה וסידרתי את השמיכה והכריות גם, מתכוון ללכת לישון.