מטוס נייר פרק 4

בערב אלכס מתיו ואליוט הוציאו אותי לערב, אחרי שהתכתבתי עוד עם אליס. טיילנו לאזור הסנטר, חושבים לאן ללכת. לא היה לי כוח לקולנוע או למועדון, אז התפשרנו לפיצה. אכלנו צחקנו ושתינו ואז סתם טיילנו באקראיות. התיישבנו על ספסל, וראיתי מזווית עיני את אליס וחבר שלה, ושניהם עם פנים חמורות. ככל הנראה הם רבים, וממש עצבניים. "היי, מייקל, זו לא השכנה שלך?" שאל אותי אליוט. "זו כן" אמרתי בפשטות והסתכלתי עליהם. "אתה לא תעזור לה?" שאלתי אותי אלכס מופתעת."אין לי במה לעזור, היא רבה עם חבר שלה, בכל מקרה הוא כבר עצבני עלי" אמרתי להם משעין את מרפקי על ברכיי, ואת ראשי על כף ידי. "איך הוא מכיר אותך?" שאל מתיו. "אימא שלי אמרה לי להביא לבית שלה עוגה, כקבלת פנים יפה. נכנסנו, אכלנו קצת וחבר שלה ירד והחל לקטר על הנייר ששמתי על החלון, ואיך שהיא הייתה לבושה" הסברתי בפשטות. "ואיך היא הייתה לבושה?" שאל אליוט. "בערך כמו אלכס כשהשכן שלה מגיע" אמרתי ומשכתי בכתפיי. "למה?" היא שאלה מבולבלת. "היא אמרה שחבר שלה ממהר, את יודעת, חלאה כזה, מציק. אז היא רצתה לעצבן אותו גם" אמרתי ומשכתי בכתפיי. הסתכלתי לרגע לכיוונה של אליס, וראיתי שהיא דוחפת אותו, והולכת אבל הוא תופס לה ביד, בברוטליות לפי איך שזה נראה. היא שוב מסתכלת עליו כעוסה. "לך כבר, תשלם לנו מאוחר יותר" אמר מתיו ודחף אותי מהספסל. "היא יכולה להסתדר לבד, מה אתם רוצים מימני?" שאלתי אותם בייאוש. "הוא עכשיו מהדק אותה לקיר" אמרה אלכס והסתובבתי והוא באמת עשה את זה, עדיין מחזיק בזרועה שלה בברוטליות. "נדבר מחר" אמר אליוט וכאילו שחרר אותי, ואני התקדמתי אליהם. כשהייתי קרוב הנחתי את ידי על כתפו והזזתי אותו לאחור, נותן לאליס מקום לנשום. "מה אתה רוצה?" הוא שאל אותי בארסיות. "אני לא יודע מה חינכו אותך, אבל אתה לא מרים יד על בחורה, לא משנה עד כמה היא לא מוכנה לרצונות שלך" אמרתי ושחררתי את זרועה מאחיזתו. "ריי, תלך, עכשיו. אני לא רוצה לשמוע מימך בכלל עד שתרגיע עם ההתנהגות שלך" אמרה אליס בקור לעברו, והוא הסתובב והלך עצבני מהמקום. "תודה, נראה לי הוא היה עושה משהו גרוע יותר אם לא היית מגיע" אמרה אליס בנשיפת אוויר. "לקחת אותך הביתה?" שאלתי אותה. "יש לך אוטו?" היא שאלה בבלבול. "לא, יש לי רגליים, וכסף קטן לרכבת תחתית, מספק מספיק?" שאתי אותה בציניות והיא צחקקה קצת. "עם זאת יש לי רשיון" הוספתי, והיא הסתכלה עלי במבט מוזר. "אין לי מספיק כסף למכונית" אמרתי ומשכתי בכתפיי. "לא תזיק לי מקלחת טובה אחריו" היא אמרה בייאוש והמשכנו להתקדם, והסתובבתי לחבריי, והם חייכו והראו אגודל מורם, ואני גיחכתי. "מה מצחיק?" היא שאלה. "סתם, חברים אדיוטים" אמרתי ושמתי את ידי בכיסי. "מצטערת שהייתי קרה אלייך בבית הספר" היא אמרה לבסוף באנחה. "זה בסדר. בכל מקרה זה לא שאני חסר חברים. אז תוכלי להמשיך להראות כאילו את שונאת בני אנוש" אמרתי לה בציניות. "אתה לא תיעלב?" היא שאלה בגיחוך עם ספק עייפות. "ממתי אכפת לך מימני?" שאלתי אותה בחשד מזויף. "אתה מדבר איתי במטוסי נייר כמה זמן, אתה עזרת לי להיפתר מימנו, וחלקת איתי עוגה" היא אמרה בגיחוך קליל. "אני מעצבן אותך בתמורה, אז זה בסדר" אמרתי לה בציניות. "אתה פחות מעצבן בשיחות המטוסים" היא אמרה בגיחוך ושילבה את ידיה. "מה קר לך?" שאלתי אותה בגיחוך. "אני אולי קרה אבל זה לא אומר שלא יכול להיות לי קר" היא קטרה. "להביא לך את שלי?" שאלתי אותה בגיחוך. "אני אוותר, אני לא רוצה להסריח כמוך" היא אמרה בציניות. "אאוץ´" אמרתי בחיוך ציני ושילבתי את ידי. "אהבת את העוגה שהבאתי?" שאלתי אותה בעוד ירדנו לרכבת תחתית. "כן, היא הייתה טובה" היא אמרה בעוד קנינו כרטיס. "אז תאכלי אותה כשתגיעי הביתה. זה יעזור לך, מנסיון אישי" אמרתי לה ונכנסנו לתוך התחנות, הולכים לרציף שיגיע ליד הבית שלנו. "איזה ניסיון יכול להיות לך מלאכול עוגה?" היא שאלה אותי בגיחוך כשעמדנו ברציף. "ניסיון, שאני יודע איזו עוגה הכי תעזור למצבי רוח ירודים" אמרתי לה בהתנשאות, רואה את הרכבת מגיעה. "אז איזו עוגה צריך לעצבים ועצב?" היא שאלה אותי, משלבת את ידיה בחוסר אמון. "שוקולד" אמרתי לה, כשהרכבת מתחילה לעצור. "רצוי שוקולד מריר, הוא יבין את המרירות שתרגישי" אמרתי בעוד הרכבת כמעט נעצרה. "ואו, מומחה לעוגות, מה אני אגיד" היא אמרה בציניות ודלתות הרכבת נפתחו ונכנסנו. "מקווה שלא נמחץ כמו אתמול" אמרתי בייאוש קל. "מסכימה" היא אמרה בעוד הרכבת התמלאה, והיה לנו לפחות מרחק של כמה סנטימטרים. "טוב זה ביש מזל" אמרה אליס בייאוש. "אם חברים שלי היו כאן הם על בטוח היו אומרים שאני מתחיל איתך" אמרתי בייאוש. "אולי יש לי חבר חלאה אבל הוא עדיין חבר שלי" היא אמרה לי בייאוש. "הם מלכתחילה אמרו שזה יהיה אסון אם נתיידד" אמרתי בגיחוך. "מה הם אמרו?" היא שאלה מחייכת בשעשוע. "הם אמרו, ואני מצטט במעורפל, שזה יהיה אסון, וכל היקום כולל הגלקסיה השנייה יתפוצצו" ציטטתי את מתיו. אליס צחקה צחוקה די מתגלגל. "חברים טובים כאלו" היא אמרה בציניות בעוד הרכבת החלה לנסוע מתחנה שנעצרה בה, ואליס נתקלה בי. "סורי" היא אמרה, חוזרת לעמוד איפה שעמדה. "זה בסדר, את לא אשמה שהוא נוסע ככה" אמרתי לה בגיחוך. "בכל מקרה, גם אני מרביצה לך וגם אני נופלת עלייך, לא נשמע הוגן כל כך" היא אמרה בגיחוך נאחזת בידית. "זה בסדר, בכל מקרה אני מעצבן אותך, אז אני שורד" אמרתי לה בגיחוך. אז הגיע התחנה שלנו ויצאנו, עולים למעלה לפני האדמה. "זה אני או שיותר קר כאן?" שאלתי כשצמרמורת קור קלילה עברה בגופי. "אמרתי לך שקר" היא אמרה בגלגול עיניים ושילבה את ידיה. "טוב, עוד מעט נגיע לבתים שלנו." אמרתי לה בעידוד. "להביא לך את המעיל שלי?" הוספתי בשאלה. "לא יהיה לך קר?" היא שאלה בגיחוך. "אולי, אבל אז אני אצתנן ואשאר יותר בבית" אמרתי לה באופטימיות. "טוב, תביא" היא אמרה לבסוף, והורדתי את המעיל מימני והבאתי לה. היא השחילה את ידיה דרך השרוולים, והשאירה את הרוכסן פתוח. "תודה" היא אמרה, אוחזת בידיה. "אין בעל מה" אמרתי בגיחוך והכנסתי את ידי בכיסי הג´ינס שלי, והמשכנו להתקדם לבתים שלנו.