סיפורי אהבה- רועי והודיה, פרק 3

נכנסתי הביתה, אני מניחה שאליס ואמא ישנות, ובטח אבא עוד במשרד.
עליתי לחדר, הייתי עייפה מדי פיזית להתקלח.
עליתי על מדי פיג׳מה ונכנסתי למיטה, לא עברו 2 דקות ונרדמתי.
*
– ״הודיה, הודיה!״ אליס צעקה ולבסוף התעוררתי
-״אני ערה״ אמרתי בעצבים.
עייפות רבה נחתה עלי הבוקר.
פתחתי את הארון וזרקתי על עצמי משהו, התאפרתי בקטנה וירדתי למטה.
– ״בוקר טוב לך.
איך היה אתמול? מתי חזרת?״ אליס שאלה כשהגישה לי את ארוחת הבוקר, לא היה לי תאבון.
-״היה לא משהו ,חזרתי מוקדם״ עניתי ושיחקתי עם המפתח שהיה על השולחן.
-״הכול בסדר?״ אליס שאלה
-״כן, קצת עייפה״ עניתי ועצמתי עיניים.
-״תאכלי, זה יעורר אותך״ היא קירבה את הצלחת אלי
-״לא.. אין לי ממש תאבון עכשיו, אני אולי יקנה אחר כך איזה משהו בבית ספר.״
-״אם כבר הזכרת בית ספר, כדאי שתצאי שלא תאחרי.״ היא אמרה וקמתי.
הנהג לקח אותי לבית ספר, המקום האהוב עלי בעולם, המקום היחיד שהוא הסיבה שאני יתעורר כמעט כול בוקר בשש.
– ״תודה רבה, יום טוב״ חייכתי ויצאתי מהאוטו.
*
הלכתי לכיתה ובנתיים הייתי קצת עם חברים,
קורל לא הגיעה , אני מבינה שהיא מאוד נהנתה אתמול.
דיברנו קצת והיה צלצול,
קיוויתי שיקרה משהו למורה והוא לא יגיע, אבל לא משהו רע! סתם שיתקע עם האוטו או יהיה חולה, לא משנה מה העיקר שיתבטל השיעור
אבל כמו המזל שלי הוא הגיע בדיוק דקה אחרי הצלצול
– המורה דיבר ודיבר ולא הפסיק לדבר, טחן לי תראש הטמבל הזה.
– ״לסיכום חברים, אני אחלק לכם את המבחנים בהיסטוריה עכשיו.
לחלקכם היום ציונים מעולים ולחלקכם פחות.״ הוא אמר והסתכל עלי, שוב , תמיד הוא מסתכל עלי כשהוא אומר את זה כאילו לא יודעת מה עשיתי לו.
הוא התחיל לקרוא בשמות ולבסוף הגיע אלי.
״הודיה״ הוא קרא לי לשולחנו.
קמתי מהכיסא בתקווה לקבל 90 או לפחות 80, ממש השקעתי את הנשמה במבחן הזה.
״הודיה אני מצפה ממך קצת ליותר, אל תתחילי את השנה ברגל שמאל.״ הוא אמר והגיש לי את המבחן.
52? באמת? איזה דיכאון נפל עלי.
בדקתי את המבחן שאלה שאלה לראות אם הוא טעה או שאני באמת מטומטמת,
כן אני מטומטמת.
הוא המשיך קצת לדבר, נתן שיעורים, ואחרי כמה דקות היה צלצול להפסקה ברוך השם!
*
– ״אז מה, איך היה אתמול״ שירה שאלה
-״ואלה היה אש״ תומר אמר
-״חייבים לארגן עוד דברים כאלה״ הוא הוסיף.
-״לא יודעת מה איתכם אבל אני עייפה מתה״ עצמתי עיניים והרגשתי שעוד כמה שניות אני נכנסת לשינה.
-״בואו נצא היום״ אור אמרה
-״ואלה זורם לי״ שירה אמרה
״שמעתי יש היום מסיבה באיזה מועדון חדש שנפתח״ היא הוסיפה
-״הודיה שלא תרדמי לנו ככה בלילה״ דן אמר
-״איזה לילה ואיזה נעליים אני הולכת לישון מצהריים עד הבוקר.״
-״בלי שטויות את באה״ שירה אמרה
ואלה כן היה בא לי לצאת ולהנות אבל אני עייפה Zzz…

– ״כן אדון ביטון אני מקווה שתבין,
בסך הכול זה העתיד של הילדה שלך.״ שמעתי את המורה שלי מדבר בטלפון.
כוסאמאשלו מלשן זבל אני מקווה לו שהוא לא מדבר עם הביטון שלי
אבל דוגרי כבר ידעתי שכן, בטח אני יבוא הביתה ויהיו לי חפירות כוסעמק
שונאת את המורה הזה שונאת! שימצא חיים במקום לתת נכשל במבחנים ולהתקשר להורים.
היה צלצול, חזרנו לכיתה, עוד כמה שיעורים ונגמר היום סוף סוף.
*
-״אני בבית״ צעקתי ועליתי לחדר,
הנחתי את התיק ונשכבתי על המיטה.
-״הודיה״ אליס דפקה על דלת החדר
״אבא רוצה לדבר איתך״ היא הוסיפה
-״עוד מעט אני ילך, עכשיו אני רוצה לישון.״
-״לא הודיה, הוא ביקש שתבואי אליו עכשיו״ היא אמרה וקמתי מהמיטה
אוף גם כן זה, כאילו אני לא יודעת שהוא הולך עכשיו לחפור לי על הלימודים
הלכתי למשרד שלו וכרגיל הוא עם לקוח, אז בשביל מה הוא קורא לי עכשיו?!
חיכיתי כמה דקות מחוץ למשרד, אין לי כוח ללכת ולחזור
לבסוף הלקוח יצא סוף סוף
*
-״כנסי הודיה״ הוא אמר
-״נו מה רצית״ שאלתי בזלזול
-״קודם כול שתדברי אלי יפה ולא בזלזול,
אני שוב שומע מהמורה שלך שאת מתדרדרת בלימודים, עוד לא התחילה השנה וכבר את רוצה להרוס לעצמך אותה?״ הוא כעס עלי
הרגשתי סוג של השפלה מצידו, הוא יודע שאני לא עושה את זה בכוונה,
קשה לי בלימודים ואני לא אשמה בזה.
-״תגיד מה אתה רוצה ממני״ ניסיתי להעביר את ההרגשה של האכזבה ממנו שזה מה שהוא חושב עלי בעזרת כעס
״אני משקיעה בלימודים ונותנת את כול כולי, אני לומדת ומקשיבה בשיעור, אני משתתפת ומכינה שיעורים,
רק התחילה השנה אתה כבר רוצה שאני יביא לך מאיות?״ כעסתי, ובצדק
-״כן״ הוא קטע אותי
״את צריכה להשקיע בלימודים הרבה יותר ממה שאת חושבת, כי כמו שזה נראה שנה שעברה וכמו שזה נראה השנה הלימודים בכלל לא מעניינים אותך.
אני כבר לא יודע מה צריך לעשות בשביל שתתחילי להיות רצינית.
אולי אני צריך להפסיק לתת לך לצאת, ולהפסיק להביא לך כסף לקניות וליציאות.״
-״אולי באמת״ מלמלתי לעצמי וגילגלתי עיניים.
-״את שוב מזלזלת״
-״די נו מה אתה רוצה ממני״ אמרתי וקמתי מהכיסא
״אין לי כוח לשטויות שלך״ יצאתי מהמשרד שלו
-״זה לא יעבור לך בשתיקה ההתנהגות הזאת״ הוא צעק לי.
עליתי לחדר והרגשתי רע, אני יודעת שהוא מאוכזב ממני, הוא רוצה שאני יצליח בלימודים ,אבל הוא לא מבין אותי, קשה לי באמת שקשה לי, ועוד יותר קשה לי לדעת שאני מאכזבת אותו.
שמתי מוזיקה ונכנסתי להתקלח
בכיתי, עדיף להוציא מאשר לשמור.
די כבר אני לא יכולה איתו יותר, תמיד מצפה ממני לגבוה.
יצאתי מהמקלחת התלבשתי והלכתי לישון,
לא עניין אותי המסיבה בערב ולא כלום.
נקווה שמחר יהיה בסדר.