סיפורי ערסים-אביאל ודני :) ~פרק 1

תקראו בסוף ברציתי להוסיף ;)
ועוד משהו-לדני יש שיער **חום** לא שחור חחח

~נקודת המבט של דני~

״יואוו!! עוד יומיים!״ אמרתי לעצמי בעודי מוקפת בערמה של מזוודות!
״עוד יומיים מגיעים לבית חדש,בית ספר חדש, חברים חדשים, חיים חדשיים!״ עוד חצי שעה תגיע משאית לקחת את הדברים! ואני ואמא צריכות ללכת לישון כי מחר מוקדם מאוד אנחנו קמות לשדה.
בשתיים לפנות בוקר התעוררתי והתחלתי להתארגן. השארתי לי בצד בכוונה שורט בהיר גופייה שחורה ואת האולסטר הלבנות שלי, לקחתי סוייטשירט של אמריקן איגל למקרה שיהיה קר, סידרתי את השיער, לקחתי את הדברים האחרונים, קרצתי למראה, נפרדתי מהחדר, כיביתי את האור ויצאתי. במונית לא יכולתי להירדם, והתרגשתי נורא. תוך פחות מ-45 דקות אני ואימוש כבר היינו בשדה.עברנו את כל הבדיקות והיה לנו איזה שעה ורבע בערך להיות בדיוטי פרי..קניתי בגד ים סטרפלס בצבע כתום ורוד אפרסק, ותחתון קשירות בצבע לבן, קניתי קצת שוקולדים(בכל זאת מכורה, איך לא ?) ובושם של קוקו שאנל.. הסתובבתי קצת עם אמא וקניתי סנדוויץ עד שנשמעה בכריזה:״All passengers for flight 375 to Tel Aviv, please come to Gate F" (״כל הנוסעים של טיסה 375 לתל אביב, נא להגיע לשער אפ״)
הלכנו לכיוון השער ועלינו למטוס.. בשרוול חשבתי שאולי אני מתגעגעת..אבל כמה אפשר ללמוד מהבית בלי חברים ?!
כשעליתי למטוס כבר הייתי ממש ממש עייפה! שמתי את הביטס שלי ונרגעתי..למרות שגרתי בלוס אנגלס עדיין הייתי שומעת שירים ישראליים..שמתי את ״מה אם נתנשק״ של נתן גושן המלךך(חוולה עלייו) ונרדמתי..כשקמתי כבר חילקו את הארוחת צהרים, היה עוף עם קוסקוס..לא יודעת לא חובבת גדולה של אוכל של מטוסים חח.
אחרי האוכל קמתי לשירותים וגם קצת כדי ללכת..שמעתי שזה מסוכן לשבת במטוס הרבה זמן בלי לקום, כשייצאתי הסתכלתי בחלון כבר ראיתי במעורפל את הים התיכון במרחק אז ידעתי שאנחנו קרובים.
אחרי עוד שעתיים וחצי הטייס הודיע שאנחנו נמצאים במרחק של חצי שעה משדה התעופה ונא להתחיל להתארגן..פה ההתרגשות הייתה בשיאה! הנחיתה הייתה קלה יחסית וכשירדנו הלכנו להביא את המזוודות.
״אמא אני הולכת רגע לחפש בצד השני״ אמרתי לאמא שלי
״טוב מאמי״ היא אמרה
הלכתי לחפש את המזוודות על המסוע הזה ובדרך מישהו גבוה קצת יותר ממני וממש ממש חתיך נתקל בי, הייתה לו כוס מים ביד והיא נשפכה עליו.
״סעממק מה זה?! סתכלי לאן את הולכת י׳פוזלת״ הוא התחיל לצעוק שם
״אני אסתכל?! תסתכל אתה ! אני הלכתי ואתה פשוט נכנסת בי !!״ צעקתי לו, אני לא פראיירית
״יאללה סעי סעי״ הוא אמר
גלגלתי עיינים והמשכתי, למה מי הוא שאני אתייחס אליו ?!
לקחתי את המזוודות שלי ופגשתי את אמא ונסענו במונית לווילה שלנו.
כשהגענו כבר הדברים מהמכולה חיכו לנו שם!
״וווואו״ צעקתי ורצתי לבפנים!
״איזה ביית ענקיייי״ התלהבתי ״זה לא בית זה ארמון״ הוספתי ואמא שלי צחקה
״זה וואו ?! לכי תראי את החדר שלך״ היא אמרה
נכנסתי לחדר שלי והפה שלי הגיע לרצפה …חדר ענקי עם ארון גדול ושולחן עם לפטופ עליו וכוורת גדולה מאוד המיטה הייתה גבוהה וגדולה עם מצעים רכים ועל החלון היה וילון מעלף, הקיר היה צבוע בשמנת והיו עליו תמונות שלי בשחור-לבן מאז שנולדתי ועד היום. ליד המראה (הגדולה חח) הייתה שידה יפה עם מקום לקרמים, לאיפור ולבשמים וכל זה וליד היה לי מקום מטלה לצעיפים ותיקים! הייתי בשווק!! מול המיטה הייתה לי פלזמה ענקית! פשוט חדר מושלם! ככה השנה בטוח תתחיל טוב !