סיפור אהבה אבוד פרק מס' 5

~ג'ייק~

'נו תגיד משהו! חשבתי, 'כל דבר ! רק תגיד משהו!' ניסיתי לומר משהו מצחיק, אבל המילים שפוט לא יצאו לי מהפה! עמדנו שם, במרפסת… היא התלהבה מהנוף…. "וואו!" אמרה ועינה נפקחו לרווחה, "רואים מפה את כל הממלכה !" חייכתי, "אכן, אני אוהב להיות כאן כשאני רוצה להתבודד…את יודעת, אבא שלי לא ממש מסכים שאני אהיה עם פשוטי העם, או לפחות ככה הוא קורה להם, אבל ככה אני מגיע למצב שאני כמעט כל הזמן לבד…"אמרתי והסתכלתי בעניים של ג'נט, "אני מבינה אותך, באמת ! אבל שלי…אבא שלי קצת משוגע, מאז שחטפו את אישתו, ו…מאז מה שקרה לי כשהייתי קטנה, הוא לא מוכן לאבד אותי…אבל הוא כבר מגיע למצב שהוא בקושי נותן לי זמן לבד, הוא מרחיק אותי מכל מי שאני מנסה להיתידד איתו, ככה שרוב הזמן אני או לבד ביער, או עם הסוס שלי נייט." אמרה גנ'ט והסתכלה על השקיעה המרהיבה בצבעים אדום, כתום, ורוד וצהוב. ג'ייק התקרב מעט אל ג'נט, אך כנראה שהיא הבינה את העניין והתרחקה מעט, "אני…אני מצטער." אמרתי, הרכנתי את ראש ונכנסתי לחדר. התיישבתי על המיטה והסתכלתי על הרצפה. "זה בסדר." אמרה והתיישבה לידי על המיטה, "טוב, תראה, אני חייבת ללכת…" "ביי." "לא ביי לפני שאני אתן לך משהו שתזכור אותי." הרמתי את ראשי, ג'נט נרכנה עלי ונישקה אותי נשיקה רכה על השפתיים. "עכשיו בי.." "אממ, אני יראה אותך שוב?" "כן, אבל פשוט תיתן לי סימן שהוא לא לבוא לבית שלי, בוא רק נגיד שאני לא חושבת שאבא שלך ואבא שלי ממש מסתדרים." אה." "טוב, אז ביי…" אמרה גנ'ט ורצה מין החדר, נשכבתי על המיטה וחייכתי לעצמי, חשבתי על הנשיקה, עליה, על ג'נט, היא כ"כ יפה ! והחיוך שלה ! אווח ! החיוך שלה !
אני מרגיש שאני מאוהב !
נכנסתי להתקלח ויצאתי כשכל השיער שלי רטוב, ירדתי לארוחת ערב, אבא שלי ישב, כמו תמיד בראש השולחן.
וואי ! כמעט שחכתי שיש לנו היום אורחות, המלכה אן, וביתה לילינה, נו טוב, הן יסתדרו עם זה שאני בבגדים של "אביר" אלא של נער כפר פשוט (חולצה לבנה כזאת כמו של פירטים ומכנס ג'ינט בצבע שחור ומגפים חומות.) "ג'ייק !" נזף בי אבי כאשר ראה אותי, "תשים על עצמך משהו טיפה יותר מכובד!" "מה רע בזה?" שאלתי והסתכלתי על בגדי בתמימות. לילינה צחקקה, "מה מצחיק?" שאל אבי פרסי את לילינה, "כלום…" היא אמרה והפסיקה לצחוק, "טוב, תמשרו לי איזה משהו… או אתם יודעים מה?" אמרתי, לא ממש שמתי לב מה אני אומר, "אני לא רעב ! אל תשאירו לי כלום !" חייכתי והתחלתי ללכת, " מה זאת אומרת?!" שאל אבי, "ולאן אתה הולך בדיוק אישי הצעיר?" "אני הולך לרכב, וזאת אומרת "אל תשאירו לי אוכל, כי אני לא רעב!" גלגלתי את עיני ורצתי החוצה. לקחתי את אציל ורכבתי קצת בשדות, ולאחר שלוש שעות, שמעתי את קולו של אבי אומר משהו לאן ולילינה, דהרתי לעברם, וממש קרוב אליהם, משכתי במושכות, אציל צהל ונעמד על שתי רגליים. קפצתי ממנו והחזקתי את המושכות בידי, "ג'ייק, אני ואן חשבנו… בעוד כחצי שנה…אתה צריך להתחתן, וחשבנו שאולי…תנשא ללילינה." "למי?!" צעקתי, "משהו לא בסדר?" שאלה אן, "כן !" אמרתי, לא היה לי אכפת שלילינה עומדת שם ושומעת הכל. "אי לא רוצה להתחתן איתה ! עם כבר אני מעדיף להתחתן עם ג'נט!" "ומי זאת ג'נט בדיוק?!" שאל אבי שכבר נעסה אדום. "ג'נט זאת הנערה שסיפרת לך עליה…" אמרתי וקשרתי את אציל בחזרה באורוות. "טוב, לילינה בכל מקרה תישן אצלך בחדר היום, כי הן נשארות כאן עכשיו שבוע…" "מ'שתגיד." אמרתי ועליתי לחדרי, החלפתי בגדים, ונכנסתי למיטה, לא הצלחתי להירדם. ולאחר משהו כמו שעה הדלת נפתחה ולילינה נכנסה, היא כבר הייתה עם בגד שינה, ורק הסתכלה על ונכנסה למיטה שהציבו ליד שלי. "אז יש לה מזל, לג'נט הזאת." "סליחה עם פגעתי בך, אבל..אני פשוט חושב שאני מאוהב בג'נט, ולהתחתן עם מישהי אחרת… אני לא חושב שאני יעמוד בזה."