יובל יבנאלי השני
אין מעבר שניתן להרגיש בו, כמו זה מהקיץ לסתיו. הנה מגיעה השעה - והא בא.

סתיו

אין מעבר שניתן להרגיש בו, כמו זה מהקיץ לסתיו. הנה מגיעה השעה - והא בא.

סתיו
בערב, בגומחה בשמים – ירח מלא.
עם בוקר – מחליקים משבים ראשונים.
מעין מברשות של דיו שקוף על הגוף.
ליטוף… הפסקה… ליטוף. ושוב.
אי אפשר לשמוע אך ניתן להקשיב – הקיץ נמזג אל הסתיו.
בימים שכאלו מטה הזאב את גרונו הכסוף אל ירח הסתיו – ובוכה.
והגוף אף הוא נענה – ונרעד.
סתיו.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך