אגם בנעלים של סינדרלה-חלק ח'

עליתי במדרגות הלוליניות והרגשתי איך כוחי אוזל מכל צעד. המדרגות נתו הצידה אך מיהרתי להחזיק במעקה כדי לא ליפול.

כשהגעתי לחדר של מאיה היא וחברותיה מדדו שמלות תפוחות, נעלי עקבים גבוהות, והאיפור היה מפוזר ברחבי החדר. מאיה חייכה אלי בצביעות יתר ואז אמרה "אנחנו מתארגנות לנשף ואנחנו צריכות עזרה בסגירת שמלות במדידת שמלות ובסידור החדר." נאנחתי בשקט והתחלתי לסדר כל דבר למקומו."למה את נאנחת? הייתה לך עכשיו חופשה ארוכה." ניסיתי לחייך ולהגיב, אך הרגשתי שהדמעות חונכות אותי. אז פשוט המשכתי לסדר, ונתתי לקולות של הבנות לעטוף אותי באשליה שאני אחת מהן. "אני מתה על הנשפים האלה כוולם באים אתם יודעות שאפילו סבתא שלי?" גיחכה אחת הבנות. כולן פרצו בצחוק איתה. ואחת אחרת המשיכה. "כן אפילו בן דוד שלי בא הוא אחד החתיכים..כדאי לכן." היא קרצה. וכול ביקשו תמונה. קצת היסתקרנתי אך הצלחתי להיתאפק ולא ליראות. "ג׳ון יותר." אמרה מאיה בעוקצנות וכולן הסכימו איתה. סגרתי לה את השימלה, והיא הייתה נראת מושלמת שיערה גלש עד מותניה גיזרתה הייתה דקה אך לא יותר מדי. כך שהשימלה ישבה עליה מושלם. "את יכולה ללכת" היא אמרה באדיבות. ואני רצתי לחדרי. קרן אור חיכתה שם. היא היתעסקה בכלי התפירה שפעם הביאה לי ליום הולדתי. "איך את מתכוונת ללכת לנשף?" חייכתי. "אין לי שמלה נראלי לא אלך ואם את מתכוונת שאני יתפור. אז לא כי זה יצא.."גיחכתי לקראת סוף המשפט. אור חייכה "ברור שניתפור לך שמלה מושלמת ביחד איתי." חייכתי ונתתי לה חיבוק אך אז החזרתי אותנו להובה. "אחותי תיהיה שם ואולי אפילו אבי."