אגם בנעלים של סינדרלה-חלק א' עונה 2

הכל כל כך יפה האמת שאפילו קסום מכפי שציפיתי. ג׳ון לא נותן לי רגע להרגיש לא נעים. מאז שהגעתי הוא רק דואג לי. סוף סוף לחיי כיבלו גוון אדמדם והתמלאו קצת. שיערי חזר לראות ימים טובים, הוא שוב שופע ומלא חיים. שוב ניראה בו הברק המיוחד. ספיר עוזרת לי לבחור בגדים מארונה. היא הפכה למאין אחות. ספיר היא אחותו של ג׳ון. "כדאי לך את הירוקה היא טבלית את ענייך." הציאה לי ספיר. העברתי את ידי על השימלה והינהנתי. לכחתי אותה איתי לשרותים ומדדתי. היא הייתה מבד משי. היא גלשה עד סביבות הברך. והוחזקה בסטרפלס. חגורה חומה קלוע מצמה הכיפה את מותני כך שהסימלה ישבה עלי בצורה מדויקת. נכנסתי לחדר של ספיר. והיא חייכה. "אחי ימות על זה." החלפתי את בגדיי ושמתי את השימלה בשקית קרטון. הלילה יהיה הליל שנה שלנו. זאת הייתה השנה המושלמת בחיי. לא הרגשתי שאני עובדת יותר מדי או רועבת,או מעבדת טעם לחיים.
שנה שלא שמעתי משהוא ממשפחתי החורגת. והייתה לי הרגשה שאני עומדת לישמוע.
ניגשתי לחדרי התקלחתי ולבשתי את השימלה היא הבליטה את עניי. שמתי מסקרה,אילנר,צלליות,ושפתון, בצורה מדויקת. כשסיימתי התיישבתי לנוח על הספה אך אז נשמע נקישה בדלת. ניגשתי אליה וקפצתי על ג׳ון. חיבקתי אותו ונישקתי הוא החזיר לי. "מה קרה יומיים זה יותר מדי?" הוא שאל. הנהנתי. "בואי" הוא חייך. הלכתי בעקבותיו כשאני זורקת את תיקי על כתפי. הוא מוביל אותי לרכב ומתישב אני מתישבת לצידו ומאיזה לשאול. "אז לאיפה?" הוא חייך ולא ענה." "נוו.." התחננתי. "את תהרסי לעצמך את ההפתעה. את יודעת שיש לי חולשה אליך." הוא חייך חיוך עקום. ואילו אני צחקתי. לפתעהצלצול של הטלפון שלי הבהיל אותי גיחכתי ועניתי. "הלו" אמרתי והקול מין הצד השני היה לי מוקר מדי.