"עד שתבואי אליי ותכנסי לחיי אל תתני לי ללכת.." פרק 2

שעתיים! פאקינג שעתיים לקח לי.
ומה הוא מצפה שאני אכין לאכול?! יש פה רק נקניקיות אז הכנתי את מה שהיה והוצאתי שימורים ניראלי זה הכי מושקע שיהיה להם.
יצאתי מהמטבח והלכתי לכיוון החדר. "היי ליאן" שמעתי מישהו קורא לי הסתובבתי וראיתי את המפקד.. עוד פעם זה? "כן המפקד" אמרתי לו "גמרת להכין את ארוחת הערב ולנקות?" שאל אותי "כן" עניתי לו "יפה לכי למקלחות ואז לארוחה ערב. אחרי ארוחת הערב יש מסדר, ומחר מתחילה הטירונות. משוחררת" אמר והלך.

עברו שלושה שבועות מפרחים שבהם לא חזרתי הביתה היום זה סוף סוף קורה!
"סוף סוף אה?" אמר לי לירוי כאשר אנחנו באוטובוס בדרך הביתה. "כן, אתה לא יודע כמה חיכיתי לזה" אמרתי לו "יוצאים בערב?" שאל אותי (שיניתי את העיר שבה לירוי גר לראשון) "סבבה תביא חברים ואני יביא?" שאלתי אותו "סבבה. ניפגש בפארק הגדול ואז ניזרום לאיזשהו מועדון" אמר לי והנהנתי. האוטובוס עצר בתחנה שליד ביתי. "נתראה בערב" אמרתי לו מחבקת אותו, לוקחת את תיקי ויורדת.
פתחתי את דלת ביתי עם המפתח. מהרגע שנכנסתי הרחתי את ריח הבישולים המרוקאים של אימי, ורעשים מהבריכה. לא הספקתי להוציא מילה וכבר ראיתי 7 בחורים שנראים בני 16 עד 18 רצים לכיוון המטבח ובניהם אחי ליאור ו..אריאל בן דוד שלי.

סטופ
ליאור אסולין בן 16שיער חום בהיר ועיניים אפורות גבוהה יותר מאחותי גדולה ליאן חחח ושרירי שומר על אחותי התאומה כמו על החייםשלי.
אריאל אסולין בן 19 וחצי שיער שחור עיניים ירוקות כחולות גבוהה שרירי שחום מארניס עגיל בגבה משרת בגבעתי.

"שלום גם לכם יחיות" אמרתי להם כשנכנסתי למטבח מניחה את התיק בכניסה למטבח.
"חיים של אמא" אמא שלי צעקה ורצה אליי כדי לחבק אותי "חחח היי אמא" אמרת לה בחיוך "איך את? את בסדר מכות, שריטות יריות משהו?" שאלה לץ בוחנת את כל גופי מזיזה את ראשי מצד לצד. צחקתי "כן אמא אני בסדר" אמרתי לה והסתכלתי על הבנים שאכלו כמו חיות. טוב מה אני מצפה בנים.
"אריאל" צעקתי כשקלטתי עוד פעם את אריאל וחיבקתי אותו. "אה חיים של אריאל מה איתך איך בצהל?" שאל אותי מחבק אותי "קבלתי עונש על היום הראשון לנקות תמטבח ולהכין ארוחת ערב לכל הבסיס" אמרתי לו והוא וכל הבנים שהקשיבו לנו צחקו. "בוא נשמע מה עשית?" שאל אותי ואני הבטתי בו מופתעת "אני?" שאלתי אותו בהתפאלות "כולה אמרתי שהוא קצת מגזים" אמרתי "ועכשיו בדיוק מה אמרת" אמר לי ליאור "טוב יקטין" אמרתי לו וקרצתי לו "אמרתי 'הוא צריך מצנח כי הנחיתה כואבת' ובכלל לחשתי את זה לידיד שלי הוא לא יודע שזה לא מנומס להקשיב לשיחות של אחרים?" שאלתי בעצבנות וכולם צחקו. "תודה תודה פה כל יום לא כולל ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי ושבת. אבל עכשיו עפתי להתקלח. אמרתי ועליתי ישלי תחושה טובה לגבי הסופש הזה..