על הספסל.

החיוך שלך, אמרת.
החיוך שלך כה יפיפה.
סגרתי את פי במבוכה משיני הארנב הלבנות אך המשכתי לחייך.
גבי שפוף ומכווץ מן היד הגברית העוברת את כתף שמאל והצוואר, ומגיעה אל כתפי הימנית.
את כל כך קטנה, אמרת,
שאת ידי אני צריך לקפל על מנת לעטוף אותה סביבך.
משכת את גופי החושש אליך ומעכת,
עד שאנקה זוטא נפלטה מפי וידי חלצו אותי ממך.
תפסת בפרקי כפות ידיי והצמדת אל גבי, חזק, כופפת עד כי לא היה ביכולתי לראות דבר מלבד כפות רגליי, הלחוצות זו אל זו, הנחות על בהונותיי, ומדרכה אפורה. רצית לדחופי קדימה עד שברכיי תגענה אליה, וסימני אבן עדינים ימלאו אותן.
בידך האחת כל דרורי, בידך השניה סיגריה שגולגלה מראש.
חיוך זוטר צץ על פניי ושיערי נח מלפניי, אוזניי קלטו את העשן נפלט מפיך.
קיבתי רצתה להוציא מתוכי את תכולתה, גרוני וידיי דאבו, אך התאפקתי עבורך.
רצית לדחופי קדימה ולהניח נעל כבדה על פניי. רצית לשוני על סוליה מלוכלכת, סיפורי העיר נצטברו עליה ויעברו אליי.
הרמת, ובעל כרחי שמת כף יד עצומה על ראשי, הורדת בשנית.
עזבת, צחקת.
ירדת בעצמך, אמרת. התמסרת.
הסמקתי ועליתי אל כתפך. השענתי ראשי בבושה ושיערי על פניי. חזי עולה ויורד מנשימות מכבידות.
אט אט, כרכתי ידיי סביב גופך וגופי נצמד אליו, ראשי מגיע אל צלעותיך, חיבקתיך ופניי בתוכך. ידיך הגיבו באופן זהה, ראשך נח על שלי.
עצמתי עיניי והקשבתי למילות אהבתך.
ייחלתי לזמן לעצור וייחלתי לגופי להתרחק, אך דבר מן השניים לא קרה.
כף יד תפסה בפניי וסובבה אליך. הבטת בשפתיי. התפללתי שהן לא יפגשו את שפתיו. סטרת לי בעדינות בעוד חיוך מתפשט על פניי.
התחננתי לתחושה חזקה יותר, אולם דבר לא נפלט מפי או אל לחיי הכמהות.
אתה אוהב אותי, אני יודעת.