פלוריבלה – הגרסה הישראלית – פרק 3

time machine123 19/11/2017 527 צפיות אין תגובות

אביטל נפרדה מדודתה מיכל , היא בחנה אותה במבטיה באכזבה.
" להתראות דודה מיכל , תודה שבאת לבקר אותי ואפילו אם זה היה לזמן מאוד קצר." אמרה אביטל בחיוך מריר.
" אל תדאגי, הצדק עוד יינצח!" צרחה לה למרחוק. הצדק עוד יינצח והיא תשב בכלא הזה לנצח? אביטל המשיכה לחשוב במרירות , מחשבותיה הפכו להיות עד מהרה אפורות וכבדות.
אביטל ניסתה לקוות שכל עוד יש לה אמונה בתוך ליבה , היא עתידה להשתחרר מאוד בקרוב.
למה הסוהר הזה לא נתן יותר מחמש דקות. היא זכתה לביקור מאוד קצר מדודתה , שהיה יכול להתארך בשעה לפחות.
היא מעולם לא הסתפקה בחמש דקות . גם הסוהר ממש עיצבן אותה. ממש ממש עיצבן אותה.
בתוך תוכה , היא המשיכה לקוות שביום מן הימים הצדק יצא לאור והאמת על הילד החטוף תתגלה לבסוף. כשהיא תגלה שהיא סתם בילתה את שאר הימים בישיבה מאחורי מנעול ובריח. הצדק כבר לא אותו הצדק שהיה לפני חמישים שנה.
מאשימים בני אדם חפים מפשע על חטיפת ילד ושמים אותו בכלא.
כמו שמאשימים אותה על חטיפת ילד קטן שהיא בכלל לא הייתה קשורה אליה.
איך לעזאזל היא נשאבה לתוך התסבוכת הזאת?
לפני שהספיקה לומר לסוהר את כל מה שהיא חושבת עליו באמת. היא נרדמה על המיטה ובתוכה היא קיוותה שהצדק ייעשה.
ככל שהשעות חלפו , יותר קשה היה לה לחשוב שהיא תצא מהכלא כשיגיעו לחקר האמת לכך שהיא לא באמת חטפה את הילד.
אלא רק ראתה בפעם הראשונה בחייה בבית היתומים. קל להאשים מישהו , ובטח שאותה ולהפיל עליה מעשה שבכלל היא לא עשתה אותו.
והיא תהתה לעצמה : האם הסיוט הזה ימשיך להיות אמיתי?
הפגישה של חורש נמשכה גם לתוך השעות הקטנות של הלילה. כשהסתיימה הפגישה התחילה לה הפגישה השנייה מבלי לעשות הפסקות כל הזמן.
זה ממש מעייף לעבוד ככה כאיש עסקים רוב שעות היום. כשהוא שמע שתום ברח מהבית , הוא לא ידע את נפשו מרוב דאגה. אצלו בבית חוגגים מסיבות ופה תמיד הוא נמצא בפגישות ובשיחות.
הוא רוב הזמן עסוק ואין לו קצת זמן בשביל נירה. הוא חשב שהוא אהב אותה באמת , והוא לא ידע עד כמה טעה בבחירתו המוחלטת בנירה המגונדרת.
נירה הייתה בחורה של קניונים וכסף , והחיים הטובים. חורש אהב יותר את הפינה הפרטית שלו ולא אהב לצאת לקניונים , הוא תמיד שנא בגדים ונהג ללבוש רק חליפות מאז שהוריו כבר לא היו בחיים.
הוא ידע בתוך תוכו , שטובה מעולם לא אהבה את נירה משום היותה רעה , וגם הכוונות שלה כלפי חורש היו כוונות זדון מלכתחילה כשהגיעה עם אמה לביתם לפני שהוריו נספו בתאונת המטוס המחרידה.
למה הוא עם נירה אם הוא מעולם לא אהב אותה באמת? מתי הוא ילמד לאהוב מישהי באמת? ולא , בכאילו?
בינתיים , טובה ניסתה לגרום למאיה להפסיק לנגן על הפסנתר . מאז שהיא הייתה קטנה , היא אהבה תמיד לנגן על הפסנתר והיא חלמה על לימוד במוזיקה. אביאל ניהל שיחת צ'אט ראשונה עם אריאל שעשה חייל בענף הטניס הישראלי מאז ומתמיד.
" מה שלומך שם? ואיך אתה? והכי חשוב – איך לדעתך הבנות?" שאל אביאל בסקרנות ומהמסך שאריאל עשה חיים בחו"ל , אריאל תמיד היה חביב הבנות , ויהיה תמיד. גובהו העניק לו הרבה בנות ותהילה. הוא תהה עם עצמו , אם גם הוא יהיה חביב הבנות.
הוא תמיד היה מצטיין בלימודים ובכל דבר אחר הקשור לבית הספר.
אריאל העריץ אותו בסתר , ורצה להיות כמוהו אך לא הצליח.
אריאל תמיד שיחק טניס כשהיה נער צעיר , והיה משחק עם כל חברי הנבחרת באצטדיון בחיפה.
" הכול טוב , איך אתה? ואיך האחים? חורש כבר חשב על לשוב מגרמניה או שהוא לגמרי נטש אותנו?" שאל אריאל וצחק לעצמו , כשמצד השני הוא שמע את אנחתו של אביאל , והבין שמאיה אחותו הקטנה , שאליה הוא התגעגע כי הוא לא ראה אותה מזמן, גרמה להרבה צער בבית.
" נראה לך? נדמה לי שכדאי שהוא יחזור , כל עוד הוא לא כאן , הבלאגן חוגג ואין באמת כמו שטובה נוהגת לומר, אין באמת מבוגר אחראי." אמר אביאל בהרהור ובו זמנית חשב על אחותו של מאיה , שתמיד משחר ימי ילדותה אהבה להשתטות ולחפש כמה שיותר צרות.
" אני באמת חסר לכם? לו ידעת עד כמה אני מתגעגע.. אלייך , אל חורש ואל כולם. מלבד לאדם שפחות אני מצפה לראות אותו כשאחזור ארצה, זאת נירה המתנשאת." הוסיף אריאל בעצבנות.
" גם אני מתגעגע.. גם מאיה ביקשה שאשלח אלייך למרות המרחק הרב נשיקות באוויר , והרבה בהצלחה. איך המזג האוויר שם?" שאל אביאל בסקרנות. בדיוק אז אריאל התבקש לסגור את שיחת הצ'אט ממש באמצע שאביאל רצה לספר לו משהו..
מעניין מה אביאל רצה לספר לו. הוא ייאלץ לחכות בסבלנות לפעם הבאה.
אביאל בהה במסך בפליאה . מה המשהו ממש חשוב ודחוף כל כך שאריאל לא היה יכול לדחות , שהוא לא היה יכול לדבר איתו עד הסוף.
עניין אותו למה קראו לאריאל בדחיפות שכזו.
אביטל חלמה כשעוד היא שהתה בכלא על שמלות נשף ונשף מסכות. בדיוק אז שהגיע הסוהר לפתוח את דלתות התא ולומר שהיא סתם ישבה שם בכלא. לומר לה שהוא מצטער על שחשד בה וקבע לה שהיא תשב בכלא סתם.
אם כך היא ישבה סתם בכלא על משהו שלא עשתה בכלל , אפשר לפתוח תיק במשטרה נגד השוטר שהאשים אותה שלא בצדק.
עליה להיות שמחה , היא הולכת להיות חופשיה ולתמיד. לצעוד ברחובות העיר בלי לפחד שיתפסו אותה עוד הפעם.
" אז אני חופשיה ללכת? סתם ישבתי בכלא כי התחשק לכם לעשות למישהו עוול? תענה לי , תבקש ממני סליחה על שהאשמת אותי על משהו שלא עשיתי. " צרחה אביטל בקולי קולות .
" סליחה , סליחה את לא אשמה שהילד בכלל נחטף. הוא בכלל ברח מהבית." קבע.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך