פרק הבכורה- טיול לוורונה בחופשת הקיץ

time machine123 17/01/2017 511 צפיות תגובה אחת

ורונה היא מלאת קסם ומהממת
ורונה מהפנטת.
זה אני , רומאו מונטרו . זו משפחתי. זו אימי , אלנה מונטרו נשואה לאבי , ברונו מונטרו. השניים עובדים בחברה של קומיקס וציוד לציור.
זה , בן דודי מריאנו שהוריו נהרגו בתאונת הדרכים הקטלנית ומאז הוא גר אצלנו. ואלה אנחנו , בני משפחת מונטרו.
וזאת אני , חולייטה קפורלה. הבת הצעירה של ויטוריו ואיזבל קפורלה, וזה האח הבכור שלי לאונרדו קפורלה. וזה הסבא שלי , נטליו קפורלה.
באתי לוורונה לחופשת הקיץ.
ואלה אנחנו, בני משפחת קפורלה.
אני מקווה שמהשמיים את מאושרת , סבתא , שאני הגעתי לארץ מולדתך. ורונה היא כמו שכתבת לי במכתבים. האם אני אוכל להתחתן פה , כמו שאת התחתנת כאן.
זה מאוד משונה מה שקורה לי , סבתא. אני מרגישה שאת צועדת לצידי , מנסה לשתף אותי בסודותייך. הייתי רוצה להכיר את רנסו, הגבר עליו כל כך דיברת ואהבת.
האיש המסתורי שסבא מעולם לא סיפר לי עליו.
אומרים שוורונה היא העיר של האוהבים האינסופיים. האם ברברה היא אהבת חיי.
" ברברה , זה אני רומאו , גם שאני רחוק ומצוי בורונה. אני נושא אותך במחשבותיי." כתב לה רומיאו בהודעת טקסט.
*
" אני לא מבין איך יכולת לתת לחולייטה לנסוע לבדה לורונה ככה באמצע חופשת הקיץ. חולייטה היא הנכדה שלי גם וזכותי להתערב בחינוכה." התפרץ נטליו בכעס.
" היא הבת שלי ואל תתערב בזה. תן לה לנסוע לוורונה." אמר ויטוריו בכעס.
" אתה יודע טוב מאוד שזה לא מה שמדאיג אותי. מה שמדאיג , שהיא תגלה את מה שקרה לאימא שלך באשמת המשפחה הזאת." הרים נטליו את קולו על ויטוריו.
" מה , אתה מפחד שמה שקרה לאימא , גם עתיד לבוא על חולייטה שלי?" חתם ויטוריו בעצבנות והלך משם.
*
ברחובות האלה האהבה של העבר שלך הייתה חייה ובוערת . כמו שאת סיפרת לי סבתא, אבל לא שכחתי את אותן האהבות הבלתי אפשריות.
חולייטה הוציא מתיקה טוש אדום כצבע האהבה וציירה באמצע הקיר לב גדול חצוי לשניים. היא כתבה בו את שמה של סבתא שלה נינה ושמו של אהוב ליבה רנסו.
" סלח לי סבא נטליו." חולייטה הוסיפה ודמעות של צער נקוו בעיניה.
*
" רוסה!" רוסה שמעה את קולה של איזבל , בעלת האחוזה.
" כן , גברתי?" רוסה ניגשה אליה ושלחה לעברה עיניים שואלות.
" את צריכה לדאוג שגם הבגדים של לאונרדו יהיו מסודרים. " אמרה לה איזבל בקול סמכותי. היא העבירה בה מבט נוקב.
" כן גברתי. האמת שלא נעים לי מחולייטה." הצהירה רוסה בפני איזבל.
" ומי שאל בכלל לדעתך?" אמרה איזבל בזלזול.
" העלמה חולייטה יצרה איתי קשר לפני כמה דקות ." אמרה רוסה בקול שקט.
" מי??" איזבל עשתה את עצמה שלא שמעה טוב.
" העלמה חולייטה . זאת אומרת , הגברת חולייטה." אמרה רוסה בקול.
" איזו מטופשת! ומי בכלל ביקש ממנה וממך מי בכלל שאל לדעתה של עובדת פשוטה שכמוך. אני מקווה שחולייטה תבין מה המשמעות של להיות בת למשפחת קפורלה." צעקה איזבל על רוסה.
רוסה השפילה את ראשה.
*
אני מחכה להפתעות שלך , רומאו כך רומאו קרא את הודעת האימייל שברברה שלחה לו.
הוא חייך למראה ההודעה שברברה שלחה לו.
אל תשכחי , חולייטה יקירה, כך נזכרה חולייטה במשפט שסבתא נינה אמרה לה.
שבאהבה הכול שווה , ובמוקדם או במאוחר הלב שלך ייפתח. היא עמדה מול חלון הראווה והביטה בעגילי הלב שהיו שייכים לסבתא שלה נינה.
" זה , חולייטה , עגילי האהבה שלי." נזכרה חולייטה בעוד משפט שסבתא שלה נינה אמרה לה פעם.
היא נכנסה לחנות וביקשה את עגילי האהבה שהיו שייכים פעם לסבתא שלה.
" את מתכוונת לעגילי הלב בצבע הטורקיז?" הצביעה המוכרת על אותם עגילי האהבה בצבע טורקיז בהיר.
" כן , אלו עגילי הלב שאני רוצה, את יכולה לענוד לי אותן ואז לצלם אותי איתם בבקשה?" ביקשה חולייטה בנימוס.
המוכרת ניגשה לעבר חולייטה וענדה לה את עגילי הלב בצבע טורקיז בהיר ואז צילמה אותה איתן.
" תודה." הוסיפה חולייטה בחיוך ולאחר מכן היא המשיכה בדרכה.
*
איזבל התכוננה לצאת לעבר עבודתה בסוכנות הדוגמנות.
" ויטוריו , ההחלטה לנסוע לוורונה בשביל חולייטה הייתה כדי שהיא תהנה קצת. היא הייתה צריכה להוות דוגמה אישית וללמוד טיפה מלאונרדו. תראה כמה הוא רגוע , הילד שלי." קראה איזבל והביטה בלאונרדו בגאווה.
" יותר מדיי." ענה ויטוריו באדישות. " ובאשר לבת שלי חולייטה , אני אעשה את הכול כדי שאני אראה אותה מאושרת . אני לא רוצה שהילדה שלי תסבול." אמר ויטוריו והביט בה בהלם.
" היית צריך לחשוב על זה קודם , יקירי." אמרה איזבל בזלזול והסתכלה במראה כדי לראות האם היא התאפרה כמו שצריך.
" למה את מתכוונת? עשיתי משהו לא בסדר? הייתה תאונה שאני הגורם העיקרי לזה?" תקף אותה ויטוריו.
" בכל כך הרבה דברים אתם אשם. שאתה בכלל לא מבין." חתמה איזבל ובזה תמה עוד שיחה טעונה שלהם.
" טוב , מתוק שלי , שיהיה לך יום לימודים מוצלח." אמרה איזבל ונתנה ללאונרדו נשיקה ויצאה.
" ובאשר אלייך , זאת האזהרה האחרונה שאני נותן לך. שיהיה לך ברור. זאת ההזדמנות האחרונה שלך להשתנות , אני מדבר אלייך. למה אתה לא מקשיב לי?" פנה ויטוריו ללאונרדו וזרק את העיתון שהוא עיין בו לפני כמה דקות.
" כן , אבא.. כן.." אמר לאונרדו בזלזול.
" לא שמעתי מה שאמרת, יותר חזק. אני רוצה לשמוע. סליחה אב.." ויטוריו ציפה לשמוע מלאונרדו את ההבטחה שלו לכך שהפעם הוא באמת יסיים ביה"ס.
" טוב , אבא . אני מבטיח שמעכשיו הכול יהיה שונה." ענה לאונרדו בקול.
*
חולייטה המשיכה ללכת בדרך אל עבר הבית שהיה שייך כנראה ליוליה היפה והרומנטית.
כשהיא נעצרה מול הפסל של יוליה והיא הביטה בעיניים מוקסמות על הפסל.
בזמן שהיא התכוונה לעשות את הדרך חזרה לכיוון השארת פתקים ליוליה. נפל העגיל אל תוך המעגל שבתוכו היה הפסל בנוי.
רומאו הרים את העגיל והביט עליו כולו מהופנט.
אני מפחדת לאבד משהו. אני מקווה שזה לא סימן שאני אשאר לבד לתמיד.
רומאו דיבר עם מריאנו בפלאפון.
"מצאתי בוורונה איזשהו עגיל יפהפה לברבי, בן דוד שלי. אני כותב , מצלם , רושם חוויות." סיפר רומאו לבן דודו מריאנו.
" איזה יופי. גם אני אותו דבר. עכשיו אני יוצא עם החבר'ה למועדון " אלגנס". אני יודע שלא תהיה שם כמו שהבטחת לי. לפחות תשלח מייל כדי שניצור קשר . אם אתה יכול." קרא מריאנו.
"אל תגרום לי להרגיש אשם. אתה יודע טוב מאוד שאני עושה בשביל הוריי." ענה רומיאו.
"בסדר , בן דוד. אין ברירה . אני שולח לך מכאן נשיקה ענקית ותכתוב פתק בשבילי ותשאיר שם בתוך הרחבה. אתה בן למשפחת מונטרו. להתראות." מריאנו ניתק את השיחה.
" אתה יודע מה זה אומר שנצא למועדון " אלגנס"? שגם אדון קפורלה עתיד לבוא לשם." אמר דנטה למריאנו.
" לא ידעתי.. תסלח לי, עכשיו נצא למועדון ונהנה קצת אני חושב שהשנאה היא יותר גדולה מאהבה." קרא מריאנו בהרהור.
" אתה טועה , מריאנו. האהבה היא עוד יותר גדולה ואני אראה לך היום." החווה דנטה את דעתו.
*
חולייטה דיברה עם קרולינה בפלאפון.
" קרו. אני לא צריכה להסביר לך עד כמה ורונה יפהפייה. באמת." אמרה חולייטה בשמחה.
" הכרת שם איזשהו בחור כלשהו?" שאלה קרולינה את חולייטה.
" לא , לא באתי לורונה כדי למצוא אהבה . חוץ מזה , נהיה לי עצוב פתאום שאת ואני ניפרד ונלמד בבתי ספר חדשים. כל זה עושה אותי עצובה , את יודעת." אמרה חולייטה ועצבות מילאה את ליבה.
" גם אני עצובה , אבל תחשבי ותתמלאי בשמחה בכך מה שקורה לך בורונה. כשתחזרי , נדבר כבר. טוב . אני שולחת לך נשיקה ענקית ואת כל אהבתי. אני מחכה שתחזרי.טוב?" אמרה קרולינה לחולייטה.
" אני אוהבת אותך גם ותשמרי על עצמך עד שאחזור. הרבה נשיקות ולהתראות." חתמה חולייטה והשיחה התנתקה.
חולייטה המשיכה בטיול שלה בוורונה.
*
לאונרדו ירד מהאופנוע והחנה אותו באמצע הכביש.
" תיזהר בבקשה , מכרים ממשפחת מונטרו נמצאים בפנים." הזהיר אותו השומר בכניסה למועדון " אלגאנס".
לאונרדו המשיך הלאה לתוך המועדון בלי לשים לב לאזהרה שהשומר הזהיר אותו.
דנטה ומריאנו שיחקו בסנוקר בזמן שלאונרדו נכנס לתוך הרחבה . הוא הביט סביבו בהתלהבות.
פתאום דנטה ראה נערה רוקדת באמצע הרחבה . הוא הביט עליה בעיניים מהפנטות.
" זה נראה שיהיה ערב מיוחד." אמר מריאנו לדנטה בזמן שהם שיחקו.
" זאת נראית בחורה מאוד יפהפייה. היא תהיה שלי." ניבא דנטה. מריאנו שהיה בהלם , הביט בו .
" היא בלונדינית , היא לעולם לא תקבל אותך." אמר מריאנו בכוונה כדי להרגיזו.
" מאיפה אתה יודע? הנה אני אראה לך!" אמר דנטה למריאנו והוא ניגש אל מלנה.
מלנה הפנתה לעברו מבט אדיש.
"זה נראה שיהיה ערב מהפנט." הוא לחש לתוך אוזניה, היא ניגשה אליו וישר נישקה אותו.
מריאנו ניגש אל ברברה , שחיכתה שיגישו לה את המשקה אשר ביקשה.
" את מוכנה?" שאל מריאנו את ברברה. בדיוק באותו הזמן לאונרדו התפרץ לרחבה בכוונה תחילה להתחיל תגרת ידיים.
" היי אחי , אתה מוכן למזוג לי משקה בבקשה?" לאונרדו נעמד בין ברברה למריאנו. מריאנו הפנה לעברו מבט מלא שנאה.
" אני מחכה שיביאו לי את המשקה שלי, למה נדחפת באמצע שיחתנו? כשהחבר שלי יבוא ויגלה שנגעת בי. אז הלך עלייך." הטיחה ברברה בפניו.
" את בגלל הפרצוף שאת עושה. רואים שאין לך חבר. גם אם היית רוצה." התגרה לאונרדו בברברה.
והוא נגע בשיער שלה. היא עמדה להרביץ לו.
"מה קורה לך , קפורלה?" התפרץ מריאנו להרביץ ללאונרדו על שהתגרה בברברה.
אז , הוא הרביץ גם לדנטה וגם למריאנו. שניהם חטפו ממנו מכות כפליים.
*
רומיאו הוציא מהנרתיק מצלמה בה הוא השתמש לצורך הפרסומת. הוא הניח את כרטיס הזיכרון בתוך המצלמה והתחיל לצלם את האישה שהייתה מחופשת בתלבושת ורודה מפוארת של חולייטה. האישה החזיקה בידי בושם יוקרתי העונה לשם " בושם האהבה של רומיאו וחולייטה".
הוא ביקש ממנה לעשות כל מיני פוזות ותנועות שונים על מנת שהתמונה תצא טובה.
כשהוא סיים לצלם , הוא ניגש אליה ושאל אותה אם התמונה שצילם נשאה חן בעיניה. הוא ביקש להחזיק את הבושם ולחייך לעברו כאילו היא משיקה את הבושם עצמו.
" רומיאו , בני , אני כל כך גאה בך, ילד שלי." הוסיפה אלנה בהתרגשות כאשר דיברה עם רומיאו על הקמפיין שבגללו נסע לורונה.
" גם אני גאה בך , מתוק שלי. חוץ מזה דיברתי עם החבר'ה והם מאוד מרוצים מאוד מעבודתך. עד עכשיו , עשית עבודה מאוד יפה וגם מעניינת. " אמר ברונו בהתרגשות.
" מאוד מרוצים ממך." הוסיפה אלנה באושר.
" בסדר. תודה רבה. זה מאוד חשוב בשבילי בעוד כמה ימים כולם ידעו בכל רחבי העולם ויגלו את הבושם הכי יוקרתי " רומיאו וחולייטה – הבושם של האהבה" אתם לא חושבים?" ניבא רומיאו.
" איי, מתוק שלי. אחרי אבא שלך , אתה הגבר היחיד הרומנטי ביקום הזה!" אמרה אלנה בהתרגשות.
חולייטה ורומיאו נעצרו ליד מזרקת מיים יפהפייה. בה הם הפנו גב אחד לשנייה. חולייטה ביקשה מעובר אורח כשלהו שחלף על פניה לצלם אותה מול מזרקת המיים היפהפייה.
האדם שצילם אותה , צילם גם את רומאו שחלף על פני המזרקה. הוא בכלל לא שם לב שהוא צילם גם אותו.
בדיוק כשהאיש שצילם את חולייטה עשה את דרכו חזרה אל ביתו.
*
כשלאונרדו חזר הביתה , פצוע ועייף. ויטוריו הביט בו בפנים מודאגות.
" איך אתה ? עדיין כואב לך המכות שהכניסו לך?" שאל ויטוריו ונגע בפצעיו של בנו לאונרדו.
" בסדר. עדיין נפוח אבל הנפיחות לאט לאט יורדת. בכל אופן , אי אפשר להשוות את מה שבני מונטרו עשו ." אמר לאונרדו בעצבנות.
" אבל לא וויתרתי להם , הכנסתי להם מכות רצח כמו שנקרא.. שילמדו את מקומם ויתרחקו ממני." אמר לאונרדו בחיוך.
" יופי בני." צחק ויטוריו ודמיין איך נראו מריאנו ודנטה ברגע שלאונרדו הפציץ אותם במכות.
*
רומיאו וחולייטה הפנו גב האחד לשנייה, חולייטה החזיקה בידה מטבע של כסף. גם רומיאו החזיק בידו מטבע של כסף והתכונן להשליכו למזרקה.
האם ברברה היא אהבת חיי.
מה יצא , מתי אני אמצא את אהבתי.
שהגורל יחליט,
שהגורל יחליט!!
באותו הרגע , גם חולייטה וגם רומיאו השליכו את מטבעות הכסף לתוך המזרקה.
*
למחרת בבוקר, רומיאו וחולייטה יצאו במטוס הראשון לכיוון ארגנטינה. כי מחר חולייטה ואחיה לאונרדו מתחילים ללמוד בבית ספר " סטאר". חולייטה לבשה את החולצה הורודה בעלת הכיתוב " אני אוהבת אותך וורונה".
*
" אוי , כמה התגעגעתי אלייך!" אמרה רוסה לחולייטה וחיבקה אותה ללא הפסק.
רוסה שמעה את הקול המוכר של איזבל וידיה ניתקו מחולייטה.
" רוסה , קחי את המזוודה של חולייטה ותעלי אותה לחדרה. יותר מהר!!!" קראה איזבל בתוקף.
" נו , למדת משהו על משפחת קפורלה?" שאלה איזבל ובדיוק כשחולייטה עמדה לפצות את פיה . הופיע בסלון סבה נטליו.
" לא , לא היה לה זמן. כי מישהי פה טסה לוורונה." קרא נטליו בציוניות.
" איי סבא , איך מהר אתה מעביר נושא בשנייה." צחקה חולייטה . אבל מהר מאוד הצחוק שלה הלך ודעך.
בדיוק אז אביה ויטוריו רץ לעברה וחיבק אותה .
" שלום , אבא!" רצתה חולייטה אל אביה וחיבקה אותה.
" הילדה הקטנה שלי שבה הביתה! את יפהפייה כמו שסבתא שלך הייתה יפהפייה." קרא ויטוריו בהתרגשות.
" הבאתי מתנות לכולכם , כולל אותך סבא . בוודאי שלא שכחתי אותך רוסה. שאני אראה לכם עכשיו?" שאלה חולייטה בשמחה.
" לא , את שלי את תתני לי בחדר שלי . אני מחכה לך שם." הודיע נטליו ברשמיות.
חולייטה הביטה בו בהפתעה. על מה בכלל הוא רצה לשוחח איתה?
*
" היה לך כל כך הרבה חשק לריב, מריאנו? למה היית צריך להתגרות בו?" קרא רומאו והמתין למוצא פיו של בן דודו מריאנו. אימו אלנה הביטה בו בפנים עצובות.
" כי לאונרדו העליב אותך." ענה מריאנו בעצבנות. הייתה לו תחבושת ראש על המצח שלו.
" למה?" שאל רומיאו וציפה שמריאנו יענה. אך מכיוון שהוא לא השיב לשאלתו.
אימו אלנה ענתה במקום מריאנו.
" למה זה כך , חמוד שלי? בגלל שמות המשפחה שלכם קפורלה ומונטרו נשמעות כמו מילים מאוד רעות . מאוד רעות." קראה אלנה ברגשות של שנאה.

*
" את יודעת בדיוק מה מוצא חן בעיניי!" קרא נטליו בפנים שמחות.
" עשיתי משהו לא טוב , סבא?" שאלה חולייטה בעצב פתאום.
" טוב , זה תלוי." ענה נטליו בעצב.
" זה תלוי במה? " שאלה חולייטה ברצינות.
" הוא חי ? רנסו חי?" אמר נטליו והביט בחולייטה במבט חמור סבור.
" אני לא יודעת שום דבר על ההיסטוריה הזאת. רנסו מת , והבית של סבתא הרוס לגמרי. אין שום דבר . ורונה יפהפייה." קראה חולייטה בעצב.
" כן , כל כך יפה כמו שנינה שלי הייתה. אני האמנתי שהאהבה שלי תספיק בשביל שנינו. אני מתגעגע אליה כל כך.." אמר נטליו בעצב.
" גם אני , סבא . גם אני מתגעגעת אליה מאוד." התפרצה חולייטה בבכי וניגשה לחבק את סבא שלה נטליו.

*
דונאטו וויטוריו ישבו ליד השולחן ושוחחו.
" הבת שלך מקסימה!" קרא דונאטו בחיוך מוקסם.
" כן , האמת שכן .. כמו תכשיט." ענה ויטוריו בחיוב.
"אין חבר שרוצה לקחת את התכשיט?" שאל דונאטו בחיוך.
" לא שידוע לי , עוד לא עלתה לי האפשרות להציג אותה בפני בחור כלשהו." אמר ויטוריו.
*
" איזו תמונה יפהפייה , חולייטה!" אמרה קרולינה כאשר צפתה בתמונות שחולייטה צילמה במחשב הנייד של חולייטה.
" כן .. זה הבניין בו סבתא שלי התחתנה בו. כן.. " קראה חולייטה בחיוך ונזכרה בסבתא שלה.
"טוב , תחכי אל תעברי תמונות כל כך מהר. קרו, זאת התמונה שרציתי להראות לך עם המזרקה . כאן המזרקה שזרקתי לתוכה מטבע כסף כדי לבקש את המשאלה שלי." אמרה חולייטה בחיוך.
" את יודעת מה? הייתי רוצה להיות איתך ליד המזרקה ובאותה ההזדמנות לזרוק מטבע ולבקש שהמשאלה שלי תהיה שלא ניפרד לעולם." אמרה קרולינה וחולייטה החזירה אליה חיוך עצוב.
" אוי , קרו . כל החיים שלנו אנחנו ביחד שעכשיו החליטו להפריד בינינו. יהיה לי קשה להתחיל את השנה האחרונה שלי בביה" ס בלעדייך. את יודעת?" אמרה חולייטה בעצב.
"תתעודדי , נחשוב בצורה חיובית. את תכירי המון בנים חדשים ותצגי אותם בפניי , טוב?" אמרה קרולינה וניסתה להיות הכי חיובית בשביל חולייטה.
" לא , אני מאוד אתגעגע אלייך. באמת." קראה חולייטה בעצב.
"בואי נתעודד , קדימה! טוב! נמשיך לצפות בתמונות שצילמת בטיול.." אמרה קרולינה בחיוב.
" אני מאוד אוהבת אותך , קרולינה . את יודעת?" אמרה חולייטה וחיבקה אותה מאחור.
" גם אני .. חולי. מאוד. קדימה ." אמרה קרולינה בחיוך.
" קדימה.." הוסיפה חולייטה.
" אה , לא , הבחור יפהפה. " אמרה קרולינה כשראתה תמונה של חולייטה ליד המזרקה , הופיע שם גם רומיאו.
" איזה בחור?" קראה חולייטה בפליאה.
" הבחור הזה שבתמונה .. אני יודעת , למה לא רצית לספר לי שהיית עם הבחור? " אמרה קרולינה וצחקה.
" את משוגעת , אני בכלל לא מכירה אותו. קרו. אלו היינו מכירות אותו , היינו רואות אותו.." קראה חולייטה.
"חולייטה, הוא יצא יחד איתך בתמונה .. כבר גיליתי מה זה, זה סימן, חולייטה . זה סימן!" אמרה קרולינה בחיוך.
" לא, לא, לא!!!" ניגשה אליה חולייטה וקטעה אותה , " קרו , על איזה סימן את מדברת? כיוון שלא ראינו אותו , הוא לא בשבילי!" קבעה חולייטה.
"את צודקת , נראה לי שהוא בשבילי. עכשיו כשהוא בורונה , רחוק מאוד.. " אמרה קרולינה בחיוך.
"כן," אישרה חולייטה .
" תנסי להסתכל יותר על התמונה ולנסות להיזכר אולי ראית אותו , חולייטה?" ניסתה קרולינה לגרום לחולייטה להביט באופן ברור על התמונה.
" זה מאוד מוזר בשבילי, קרו. אבל אני לא ראיתי אותו אף פעם!" חתמה חולייטה.
*
" הבאתי לך עוד משהו , ברבי!" הכריז רומיאו בחגיגיות.
" עוד שרשראות?" ניסתה ברברה לנחש מה רומיאו הביא לה מוורונה.
הוא הציג בפניה את העגיל שהוא הרים כאשר העגיל בצורת הלב בצבע טורקיז היה שייך לחולייטה .
" זה נקרא עגיליי האהבה." אמר לה רומיאו בחיוך.
" בבקשה , רו. זה נקרא בעינייך עגילי האהבה .. אפשר לחשוב איזו מתנה נהדרת מצאת לי. זה באמת בשבילי?" צחקה ברברה בזלזול.
" כן , בטח.. הכול בשבילך.." ענה רומיאו.
*
" גם לי יש זכות להיות קנאית. גם לך קורה אותו דבר כמו שאני מרגישה או שלא?" כעסה סנדי על גספר , המורה לכימיה.
" אני? אני לא מקנא . חוץ מזה מה שאנחנו עושים בתוך כותלי בית הספר לגמרי אסור. " קרא גספר בציניות.
" אנחנו ביחד.. תמיד אנחנו נזהרים שלא יראו אותנו בתחום בית הספר. " קראה סנדי באכזבה.
" מה את רוצה? להתגרש אוליי?" קרא גספר והביט בה במבט חמור סבור.
בדיוק נשמעה דפיקה בדלת . הדלת נפתחה . איזבל הופיעה בפתח והסתכלה על גספר בעיניים שואלות.
" סליחה.. טעיתי בחדר. איפה החדר של המנהלת קתרין סולימן , מישהו מכם יודע?" שאלה איזבל בגנדרנות.
" תלכי ישר במסדרון משמאל . שם את תמצאי את מקום משכנה של המנהלת קתרין סולימן." הסביר לה גספר.
" תודה לך. מאוד לבבי מצדך." השיבה איזבל ברגשות של תודה והלכה משם.
*
" אני מבינה שהבחירה בבית ספר " סטאר הייתה מפני שהילדים שלך באו מתוך ביה"ס מאוד טוב שנמצא בוורונה, כאן מדובר בבית ספר יוקרתי ומדובר . לומדים בו טובי התלמידים . תוכלי לומר לי מה שם המשפחה של ילדייך?" שאלה קתרין והביטה בו בעיניים שואלות.
" קפורלה." ענתה איזבל וקתרין הסתכלה עליה בהלם.
" אז מתי מתחילים הלימודים?" שאלה איזבל ברשמיות.
" מחר . " ענתה קתרין בקצרה.
" מה קרה ? יש איזושהי בעיה?" שאלה איזבל והביטה בה בפליאה.
" לא , אין שום בעיה!" שיקרה קתרין . היא לא תיארה לעצמה שאותה איזבל , הייתה אשתו של ויטוריו.
*
" ברבי, האוכל מוכן, בואי!" קראה לה אמליה מן השולחן.
" אין לי חשק לכלום , אימא!" ענתה לה ברברה בעצב. היא נחה על המיטה.
היא מזגה לה ספגטי לתוך הצלחת .
" אתה רואה? הילדה לא רוצה לאכול.." הודיעה לו אמליה בפנים עצובות.
" ברבי.." ניסה ארתורו לדבר אל ליבו של ביתו.
" את תרצי שרומיאו יקח אותך באחת מהנסיעות שלו לוורונה? תתחתני איתו שם." הציעה אמליה לברברה.
" את משוגעת , אימא. אני צעירה מדיי בשביל להתחתן עם רומיאו." ענתה ברברה.
" ברור, כאילו שזה פשוט? תארגני מסיבה ותבקשי שמשפחתו של רומיאו תממן את המסיבה. אין לנו שום כסף בבית!" הודיע ארתורו לכל המשפחה.
" למה אין כסף בבית שלנו? נו תגיד לברבי למה אין לנו כסף? כי אתה, בספרד, בזבזת את הכסף של אבא שלי לחינם. הבטחת לנו במפורש שאותו הכסף יהפוך אותנו למליונרים." צעקה אמליה על ארתורו.
" כן , כן, כן.. בטח מה שאת אומרת. כאילו שהכסף הביא לנו עושר! עם השטות שאת מדברת.. איך שאת מדברת על אותו נושא?" צעק עליה ארתורו בכל הכוח.
" אין שום נושא שנדבר עליו בבית הזה, אני עדיין מחכה לפיצוי שלך על האבדון של הכסף של אבא שלי.. כל התוכנית שלנו להתעשר ירדה לטמיון.." אמר ארתורו באכזבה.
" אימא, די!! מספיק!!" ניסתה ברברה להפסיק את המריבה שבין הוריה.
" למה בגלל שוויתרתי? בגלל שאיבדתי את הכסף? " כעס ארתורו.
" יש לי את כל הסיבה שבעולם לכעוס עלייך , כי כל מה שעשינו בספרד היה להפוך לעניים." השיבה אמליה בכעס.
" עושה לי רע שאני נמצאת עוד שנה בבית הספר ובלי לספר לרומיאו על התוכנית שלי לקחת ממנו את הכסף שלו לאחר שאתחתן איתו." מחתה ברברה.
" מזל שרומיאו לא יודע , מסכן. על התוכנית שלך להתחתן איתו ולהותיר אותו בלי כסף!" קראה אמליה בעידוד.
" אם זה יקרה , אני אמות.." אמרה ברברה לבסוף.
*
הגעתו של פולו הביאה המון תקווה למשפחת קפורלה , מפני שויטוריו ראה בפולו חתן מושלם לבתו הצעירה חולייטה.
" ברוך הבא פולו, מה שלומך?" שאל דואנטו בשמחה. כל הנוכחים הרימו את מבטם לעברו.
" בסדר," ענה פולו בחיוך מקסים.
" כבר אתה יודע , אם דודי דואנטו נהיה נודניק , הוא יצא מהבית בפקודה שלי." התערב לאונרדו בשיחה.
" תודה רבה על ההזמנה שלכם ושהכנסתם אותי לביתיכם." אמר פולו ברגשות תודה.
" אם אתה נהנה פה , אתה חייב לדעת שהדלתות של הבית שלנו תמיד פתוחות בשבילך , ברוך הבא , פולו!" קראה איזבל בגנדרנות. ויטוריו הסתכל עליה מבט ממושך.
" תודה רבה שוב." ענה פולו.
" מה שלומך , נטליו?" שאל דואנטו את אחיו .
" בסדר. פחות או יותר." ענה נטליו בקצרה.
" נשתה לחיים קודם כול , משפחת קפורלה , לחיי פולו שמעתה הגיע לבואנוס איירס , שתסתדר פה ותקלט במהרה." הכריז ויטוריו בחגיגיות. כולם הרימו את הכוסות בידם ואיחלו לפולו דרך צלחה בחיים ובעתיד.
" תודה רבה באמת . לחיים לחיים יותר טובים." אמר פולו בחיוך.
" ובשביל החתיך של המשפחה שיחזור לבית הספר ויסיים את הבית ספר בהצלחה." אמר ויטוריו וטפח על שכמו של לאונרדו.
כאשר חולייטה ירדה במדרגות , לבושה בשמלה אדומה , היא ענדה שרשרת לב אדומה סביב צווארה. היא נעלה את נעלי העקב האדומות.
" והדבר הכי יקר לי בבית הזה , בתי היפהפייה חולייטה" הציג ויטוריו את חולייטה בתו בפני פולו.
פולו הביט בה מוקסם.
חולייטה גם הביטה בו במבט מהופנט.
" אתה לא יודע איך אני מרגישה , בבת אחת הפרידו אותי מחברי כיתתי מהבית ספר הקודם שלמדתי בו בורונה, אבא הודיע לי שאנחנו עוברים לארגנטינה ומעכשיו אני אלמד בבית ספר אחר. " פרסה חולייטה בפני פולו את רגשותיה לגבי הבית ספר החדש.
" את יודעת שאני מבין אותך לגמרי? גם אני עברתי לא מעט לבתי ספר חדשים , כל פעם היו מורים ומורות חדשות . אבל יש לי לא מעט ניסיון בחיים בקשר להתחלות חדשות. " קרא פולו בהדהות עם חולייטה.
"כמה המון!" קראה חולייטה , היא החזיקה בידה את כוס היין.
" כשאת מתחילה להכיר אנשים חדשים , ההתחלה תמיד נראית מפחידה . אבל אחר כך את תתרגלי." קרא פולו בניסיון לעודד את חולייטה.
" כמה מכוער , לא? אף פעם אין חברים חדשים. אי אפשר למצוא אותם." קראה חולייטה בחיוך עצוב.
" פחות או יותר . זה לא תמיד ככה. גם אם החברים שלי כבר לא איתי , אני נמצא בקשר תמידי עם הישנים. בקשר לחברים חדשים , אני בטוח שאת תוכלי למצוא אותם." אמר פולו כדי שהחיוך קטן יעלה על פניה של חולייטה.
" אני לא יודע מתי אני אראה אותם שוב. אני מתגעגע אליהם המון." קרא פולו בעצב. חוליטה חייכה אליו ממושכות.
" אני מבינה אותך לגמרי." קראה חולייטה בהזדהות.
" יש לי משהו בשבילך , מדובר במשהו מאוד מיוחד!" אמר פולו והוציא מכיסו קמע מזל והניח אותו בידה של חולייטה. " זה נקרא הקמע של המזל , תמיד הוא שמר עליי וגרם לזה שאכיר חברים ממש טובים. אני רוצה שתשימי את זה ביום הראשון שלך בבית הספר החדש." הכריז פולו בחגיגיות.
" מה זה?" שאלה חולייטה בטון סקרני.
" זה בשבילך , ממני באהבה!" אמר לה פולו בחיוך.
" אה , תודה! ומה קרה בזכות קמע המזל שלך?" התעניינה חולייטה.
" הכרתי אותך , מה יכולתי לבקש יותר מזה?" חייך פולו.
חולייטה התחילה לצחוק מרוב מבוכה.
*
" בוקר טוב אבא! בוקר טוב אימא!" אמרה חולייטה ונתנה נשיקה לשני הוריה.
" בוקר טוב נפלא!" חייך ויטוריו למראה חולייטה עם התלבושת האחידה החדשה . חולצת כפתורים כחולה וחצאית משובצת.
"בוקר טוב , חמודה ." קראה רוסה ומזגה לתוך הכוס של חולייטה חלב טרי.
"התלבושת החדשה מהממת עלייך , בתי! " החמיא ויטוריו לחולייטה.
" הייתי מעדיפה להמשיך את לימודיי בבית הספר הקודם!" קראה חולייטה בגעגוע.
" הבית ספר מצוין , וחוץ מזה , יש שם סגל של מורים מצוינים ותאמיני לי שאת תמותי על זה , חולייטה." ניסתה איזבל לעודד את חולייטה.
" את מפחדת?" שאל אותה ויטוריו לצורך ביטחון.
" לא , אני לא מפחדת. אני לא מפסיקה להיזכר בבית הספר הקודם שלי בורונה. אני לא יכולה לוותר. אני צריכה להודיע לכם שלאונרדו ממשיך לישון." קראה חולייטה בהרהור.
" אה , לא, עוד פעם? " קרא ויטוריו בכעס.
" לא , חכה אבא , לישון זה דרך אצלו להראות את הסבל שהוא עובר." קבעה חולייטה.
איזבל מנעה מויטוריו לקום ולעלות כדי להעיר את לאורנדו.
פתאום נשמע צלצול בפעמון הדלת. " אני אקום לפתוח! " קראה איזבל וקמה ממקומה מהר ככל האפשר.
" יום אחד את תביני אותי , בתי . שיהיה לך יום טוב , חמודה שלי." קרא ויטוריו ואירגן את עצמו ליציאה.
" גם לך.." אמרה חולייטה בשקט.
" יום טוב שיהיה לך , רוסה!" אמר ויטוריו ויצא לעבר המשרד שלו.
" אני רוצה לדעת הכול , ספרי לי!" רצה רוסה לחולייטה שהתיישבה על הכיסא.
" נדמה שפולו מוצא חן בעינייך , חמודה שלי! " קראה רוסה בהתלהבות.
" כל כך שאני רוצה לראות אותו שוב , אם הוא יהיה איתי , אז יכול מאוד להיות שהוא אהבת חיי." קבעה חולייטה.
" עכשיו את צריכה לאכול , את אוהבת ריבה , כן?" נעצה בה רוסה עיניים שואלות.
" בוודאי שריבה , אז מה?" קראה חולייטה ואכלה את הצנים עם הריבה.
*
דנטה , אוקטביו ופליפה הבחינו בחולייטה היפהפייה . חולייטה שלחה אליהם מבט תמה.
" תראו את הנערה הבלונדינית היפהפייה והמדהימה הזאת! " התלהב דנטה כאשר ראה את חולייטה.
" אני לא יודע , אני רק משער." תהה אוקטביו.
"היא תלמד איתנו בכיתה יב'?" שאל דנטה את אוקטביו שהביט בה בהלם.
" אני מאוד מקווה שכן ." ענה אוקטביו.
חולייטה הביטה סביבה בלחץ . " תגיעי מהר! אל תשאירי אותי לבד בבית הספר החדש." חשבה חולייטה בקול ואז עם כל המחשבות האלה , מישהי נעמדה מאחוריה ועצמה לה את העיניים.
" אני לא מפריעה לאף אחד , אז אל תציקו לי." קראה חולייטה כי היא חשבה שמדובר במישהו ממשפחת מונטרו.
כשהיא הסירה לה את הידיים , היא ראתה מולה את קרולינה , החברה הכי טובה שלה.
" אני לא מאמינה , קרו! לא , אני לא מאמינה! קרו , לא!" קראה חולייטה בהתרגשות .
" התחלנו ביחד ואנחנו הולכות לסיים ביחד את השנה הזאת , חולי!" הודיעה קרולינה בפנים שמחות.
" אני לא אשכח לך את זה , תודה , פשוט תודה . שהחלפת בשבילי את בית הספר שהיית צריכה ללמוד בו שנמצא אלפי קילומטרים מכאן." אמרה חולייטה ברגשות תודה.
" אני לא הולכת לנטוש אותך בזמן הקרוב , אני מאוד אוהבת אותך, חולי!" קראה קרולינה בהתרגשות.
ואז שקרולינה וחולייטה התנתקו מהחיבוק. הן ראו את רומיאו ומריאנו שהביטו בהן ." אני לא מאמינה , חולייטה , הנער שראינו בתמונה נמצא כאן בבית הספר." אמרה קרולינה בהלם והביטה על רומיאו ועל מריאנו שהביט בה ממושכות.
*
אוקטביו רדף אחר לולה בניסיון להחזיר אותה אליו. "לולי , תביני אותי , אנחנו לא יכולים להיות בנפרד במשך כל השנה בביה"ס. בבקשה." ביקש אוקטביו.
" היית צריך לחשוב על זה קודם." קראה לולי בכעס ואוקטביו ניסה לגעת בידה . אך היא סירבה לקבל את ההסברים שלו.
"כבר שנתיים שלמות שאתה עושה לי אותו דבר." אמרה לולי בכעס.
" אם אני אגיד לך שהשתנתי מאוד?" ניסה אוקטביו לדבר אל ליבה של לולי.
" אם אגיד לך שאני לא מאמינה לך לשום דבר?" החזירה לו לולי באותה הלשון.
" את יודעת שאת מעניינת אותי , אין לי אף אחת מלבדך." הצהיר אוקטביו בפני לולי.
" זה ברור שהיית עם מישהי אחרת!" אמרה לולי באכזבה.
" אז למה לא ענית להודעות ששלחתי לך בפלאפון?" שאלה אותו לולי בקול מאוכזב.
" כי ידעתי שאת לא תהיי בבית הספר. תסלחי לי אם זה הפריע לך, בסדר?" התעקש אוקטביו.
" כן , אני סולחת לך , בקשר לקשר בינינו . הקשר נגמר לתמיד. " הודיעה לו לולי בצער.
" נמאס לי ממך , אוקטביו." קראה לולי בעצבנות.

" את לא יכולה לומר לי את זה.." ענה אוקטביו בפליאה.
" בטח שאני יכולה להגיד לך את זה. מה אתה רוצה , שאני אהיה איתך כל השנה בשביל שיום אחד תעזוב אותי , לא! הקשר שלנו הסתיים ולתמיד." קראה לולי בעצבנות והלכה משם.
"לולי בבקשה.." קרא לעברה אבל היא כבר לא שמעה אותו.
*
כשרומיאו החזיר את מבטו , חולייטה וקרולינה כבר לא היו שם.
" נו , רומיאו ראית את החדשות?" שאל אותו מריאנו בעניין.
" כן , אבל אני לא רוצה שיהיו לי בעיות עם ברברה." אמר.
" איזה עצוב בשבילך , עכשיו כשאין לי חברה . אני הולך להנות השנה מאוד מאוד.
במיוחד עם הבלונדינית שלא יכלה להסיר את עיניה ממך.." קרא מריאנו בהתלהבות.
דנטה הופיע מאחור ופניו של רומיאו החווירו.
" אני הולך לחבר עליהן שירים .. הבחור שנמצא באמצע החצר." זמזם מריאנו ורומיאו התעצבן עליו.
*
"אני לא מאמינה , הבחור שראינו בתמונה נמצא בבית הספר. חולייטה."אמרה קרולינה ועדיין לא האמינה שזה נכון.
" גם אני לא מאמינה , קרו . זה היה מאוד מוזר וגם מפתיע." אמרה חולייטה והביטה בחולייטה בהלם.
" תסתכלי עליי בבקשה. " ביקשה קרולינה פתאום.
" אני מסתכלת עלייך , קרו ." אמרה חולייטה.
" חולייטה , את לא היית בורונה ונתקלת בו במקרה , לא?" שאלה קרולינה את חולייטה בסקרנות.
"כן , זה נכון." אישרה חולייטה.
"ועכשיו לגביי , אני לא מתכוונת לצאת לטיול בלי שיהיה לי חבר. " קבעה קרולינה.
" כן , בטח. את רוצה שאגיד לך משהו?" אמרה חולייטה כמעט בלחש.
" גם לי . " אמרה חולייטה והצביעה על פולו, אחר כך היא נופפה לו לשלום .
*
רומיאו וברברה עמדו בחצר. הם שוחחו.
"אל תדאגי אהובתי , את יודעת שבשבילי את היחידה. מה שקורה , שיש הרבה תלמידים חדשים בבית הספר. שאת אומרת תלמידות חדשות אסור לי להתקרב אליהן ,לא?" ניסה רומאו לפייס את ברברה.
" בסדר , אבל רק מולי. אבל אם אמצא אותך ביחד עם החדשות , הלך עלייך!" הסכימה ברברה ונישקה אותו.
*
" מה העניינים?" חייך פולו ובא לתת לחולייטה נשיקה על הלחי.
" פולו תכיר זאת קרולינה , קרולינה תכירי זה פולו, קרו ואני כמו אחויות." חולייטה הציגה את קרולינה בפני פולו. פולו העביר בה מבט חודר.
" כמו אחיות? אבל אמרת לי במפורש שאת לא מכירה אף אחד , שיקרת לי!" קרא פולו וכעס על חולייטה.
" לא , אני לא מבינה כלום. אבל הקמע של הביא לי המון מזל. תראי מי פה בזכות הקמע." קראה חולייטה בהתרגשות.
" כן , נכון . הקמע שהבאתי לך הביא הרבה מזל." שמח פולו.
" אני מניחה שאתה יודע שהחברה שלי הכי מקסימה בעולם!" קראה קרולינה בחיוך.
" כן , כן.. הכי מתוקה שמצאתי בבואנוס איירס!" החמיא פולו לחולייטה.
חולייטה צחקה מרוב מבוכה ונהייתה כל כך אדומה.
*
דנטה ומלנה הלכו ביחד.
" בקשר לצמחים , זה מה שלמדו בכיתה במדעים. " הסבירה מלנה לדנטה. דנטה הביט בה ממושכות והתקרב לעברה וניסה להוריד לה את המשקפיים.
" מה אתה חושב שאתה עושה? אני לא יכולה לקרוא בלי המשקפיים." העירה לו מלנה.
" אני לא מבין כלום, מה שאני עושה , זה שתסבירי לי מה קרה בינינו. קודם באלגנס את נתת לי נשיקה מטורפת. אחר כך כאן את לא שמה עליי ." לא הבין דנטה.
מלנה נרתעה ממנו והתרחקה ככל האפשר.
" אתה טועה , מפני שאני לא מסוגלת לעשות דבר כזה!!" שיקרה מלנה .
" אם את מתביישת או לא רוצה להודות, כלום. לא נביט זו בזה. אז לפחות תכירי בעובדה שאת נישקת אותי." הוסיף דנטה.
" ואתה תכיר בעובדה שיכולתי לשכוח אותך." עקצה אותו מלנה.
" כל כך הרבה נשיקות נתת לבחורים אחרים מסביב שאת לא מסוגלת לזכור מה נתת?" לא הבין דנטה.
" אני לא נישקתי אף אחד . אני לא נישקתי אף אחד. ואפילו זה לא היה באלגנס. ותן לי את החוברת שלי בבקשה." התקשחה מלנה והלכה משם.
*
"בני , אתה מנצל את זה שאני אוהבת אותך כן. "העירה איזבל ללאונרדו .
" סליחה , אימא . אני ישנתי." תירץ לאונרדו.
" לא אל תגיד לי שלא הצלחת להתעורר ונרדמת מחדש. בני , תבטיח לי שתתחיל את השנה הזאת בלי סיבוכים." ביקשה איזבל.
" כן , אימא! את יודעת טוב מאוד שמתי שאני מבטיח – אני מקיים!" הבטיח לאונרדו.
" ועוד בקשה קטנה , לאונרדו , אל תטוס עם האופנוע. אני פוחדת עלייך." קראה איזבל בהרהור.
" בסדר. אני זז." הוסיף ויצא משם.
*
" סליחה , סליחה … שלום , שלום. מה קורה?" התחנחנה ברברה בפניהן.
" לידיעתכן מימין זאת הכניסה , הבחור הזה עם השיער השחור הארוך קוראים לו רומיאו והוא החבר שלי . אנחנו הולכים להתחתן בקרוב מאוד." הודיעה להן ברברה בפנים מאושרות.
" איזה יופי. ברכותיי. קוראים לי חולייטה ואת יכולה להישאר רגועה . לא קרה כלום." חייכה חולייטה אליה אך קרולינה ניצבה למולה בפנים חתומות.
" תודה רבה . שלום." אמרה ברברה בחיוך.
" ולי קוראים קרולינה , אל תהיי רגועה כל כך. את יודעת כמה דברים הולכים לקרות במשך השנה ובכלל לא תשימי לב.." קראה קרולינה בעוקצנות.
" יכולים לקרות כל מיני דברים איומים. אבל מה שלא יכול לקרות , שיגנבו לי את רו." הזהירה ברברה.

" יכול להיות שלא יגנבו לך את רו , אבל יכול להיות שהוא יברח ממך כמו טיל." אמרה קרולינה בציניות. אחר כך היא פנתה לחולייטה ואמרה לה: " בואי , חולייטה.." חתמה והשתיים הלכו משם.
*
טקס של פתיחת שנת הלימודים התחיל . כל התלמידים עמדו בשורה כמו בצבא.
"מורים נכבדים . תלמידים חדשים ותלמידים ותיקים. מזכירות. אני רוצה להגיד ברוכה הבאה לתלמידי השנה הזאת. כמנהלת , בדרך הזאת נהפכנו לבין טובי הבית ספר בעיר. ולתוצאות הכי גבוהות של האוניברסיטה בעיר. בגלל זה ,תלמידים יקרים שעל ידי עבודה קשה ומאמץ אתם תצליחו להגיע יותר רחוק. בהצלחה לכולם. תודה על ההקשבה." הכריזה קתרין בחגיגיות.
לאונרדו התעכב בגלל שעבר תאונה עם האופנוע.
*
" בוקר טוב , תלמידים!" הכריזה המורה בהטעמה. היא פתחה ביומנה וקראה את השמות של התלמידים.
" שנתחיל?" המורה נעצה בהם עיניים שואלות.
"אלמנדה נוכחת?" שאלה המורה .
" נוכחת." ענתה לולי בקצרה.
" ארדמנדי נוכחת?" שאלה המורה.
" נוכחת." חייכה מלנה כשהרימה את ידה.
"ברמדו?" שאלה המורה שוב.
" נוכחת." ענתה סופיה בשקט.
" ברומלי?" שאלה המורה בפעם השלישית.
" נוכח." ענה דנטה בקול.
" ברומן?" שאלה המורה ברצינות.
" נוכח." אמר אוקטביו ברצינות.
" השנה הזאת יותר היסטרית מתמיד." מלמלה לולי בארסיות.
אוקטביו התפתל מרוב פחד.
" הרננדס?" שאלה המורה שוב.
"נוכחת." הרימה את ידה בעליצות.
" קפורלה חולייטה?" שאלה המורה שוב.
" נוכחת." השיבה חולייטה בחיוך.
" קפורלה לאונרדו?" שאלה המורה בקול.
אך מכיוון שהיא לא שמעה אף תשובה . היא לא אמרה עוד דבר.
בדיוק כשהוא נכנס , הוא נזכר לענות . " נוכח." מלמל שוב.
" הגעת מאוחר. קפורלה." אמרה המורה בזהירות..
" רומיאו מונטרו?" שאלה המורה פעמיים.
" את האחות של לאונרדו קפורלה , לא?" אמר לה ונעץ בה מבט מלא שנאה.
" למה אתה שואל?" שאלה חולייטה בהלם.
רומיאו הביט בה במבט משונה.
" מה קורה לך , למה אתה מסתכל עליי ככה?" התפלאה חולייטה.
" נוכח." ענה רומיאו והמשיך לבהות בה.
" בגלל שם המשפחה שלך , אני מסתכל עלייך ככה!" אמר רומיאו לבסוף.
" לאונרדו , בבקשה תשתדל להגיע בזמן בפעם הבאה." סיכמה המורה ביובש והלכה מהכיתה.
כשהמורה הלכה מהכיתה , כל התלמידים קמו ממקומם .
" מה יש לך נגד המשפחה שלנו? נו , תענה!" הטיחה חולייטה בפניו של רומיאו.
"למה אתה לעזאזל לא עומד מולי פנים אל מול פנים?" שאל אותו רומיאו בחיוך מתגרה.
" כי הפנים שלך מגעילות אותי , אריה שואג!" העליב לאונרדו את רומיאו.
" ובגלל זה אתה מתאפק?" התעצבן דנטה על לאונרדו והם התחילו להרביץ אחד לשני.
" דנטה , דנטה!" רומיאו מנע מדנטה להרביץ ללאונרדו.
" אל תפחד , קפורלה ! אין לנו חברים פתאטיים." אמר מריאנו בציניות.
" רו!" ניסתה ברברה למנוע מרומיאו לריב עם לאונרדו.
" מה קורה לכם?" התעצבנה חולייטה.
" אחד נגד אחד. אתה ממש אמיץ!" אמר מריאנו בציניות.
" בבקשה , מריאנו . אל תתערב!" התעקש רומיאו.
" חכה , חכה , חכה! " מנע מריאנו מרומיאו להתקרב ללאונרדו.
" זה לא נגמר כאן?" התגרה בו לאונרדו.
" אתה רוצה עוד אחת על הפנים שלך?" התעצבן רומיאו והקטטה התלהטה .
" בנים , תפסיקו!" ביקש פולו בפנים חרדות.
" היי , תלמידים , מה זה אמור להביע הסקנדל הזה? כולם לשבת במקומות שלהם בבקשה , עכשיו!" הופיעה קתרין בפתח הכיתה וביקשה מהתלמידים לשבת . כולם ישבו במקומותיהם.
*
" על זה נדבר אחר כך. שזה יהיה בדיוק כמו שאמרתי. כן? בדיוק מה שאמרתי, להתראות!" דיברה איזבל עם מישהו מצרפת.
" איזבל, " פנה אליה ויטוריו ," אני מקווה שבחרת את בית הספר הכי טוב עבור ילדינו. אני לא רציתי להראות רע בעיני פולו ודודי דונאטו." ביקש ויטוריו.
" זה היה תלוי בך , יקירי!" קראה איזבל בחיוך .
" את יודעת שאין לי זמן בשביל הדברים האלה.. איזבל." תירץ ויטוריו.
"אה , אין לך זמן ? מסכן שלי! ממש לרחם עלייך. בקשר להרשמה לבית הספר " סטאר". זה היה תלוי בך . אבל מכיוון שלא טרחת לרשום אותם לבית הספר. כמו שתמיד אני אומרת , הכול בגלל היוזמה של איזבל. אל תדאג, יקירי! הילדים יהיו ממש בסדר בבית הספר החדש!" קראה איזבל ביהירות.
*
דנטה , מריאנו , אוקטביו , פולו , רומיאו ולאונרדו נקראו לחדר ההנהלה של קתרין במיוחד.
" מה שקורה ביניכם , זה משהו שתצטרכו לסדר ביניכם. לא מעניין אותי ואני גם לא מעוניינת לדעת על כנופיות ,שנאות ריבים וניכור. אני רוצה שזה יהיה לכם מאוד ברור. מובן?" התכעסה קתרין.
" כן , המנהלת סולימן!" ענו כולם כמו במקהלה.
לאונרדו ורומיאו החליפו מבטי שנאה.
" טוב מאוד, אני מקווה שתדעו להשאיר את כל הניכור והשנאה מאחור , כי יש לכם שנה שלמה ארוכה ביחד כדי ללמוד לחיות בהרמוניה זה עם זה. עכשיו אני רוצה שרומיאו מונטרו ולאונרדו קפורלה ילחצו את ידם לשלום ביניהם. זאת לא בקשה , תלמידים . זאת פקודה!" הודיעה קתרין ברצינות.
לאונרדו ורומיאו ניגשו ולחצו ידיים זה לזה .


תגובות (1)

אממ , הייתי מקבלת ביקורת אבל לא ככה. לא בדרך של להעליב.
יש דרך להגיד דברים , אבל לא בצורת שאתה ניסחת..

18/01/2017 14:43
63 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך