קאמבק- עונה 2- פרק 11-

פרק 11-
מנקודת המבט של שרלוט-
״דילן מה עובר עליך?״ שאלתי כשהוא שוב בהה בחלון.
״כלום..״
״אתה זוכר שאתה פה לא בתור סטודנט כן? כאילו, תעשה מה שאתה רוצה די אבל אתה שומר ראש ממשרד הממשלה, לא צעיר שמחפש בחורות..״
״אני מחפש בחורות?״
״לא״ אמרתי בציניות.
״איזה בחורות אני מחפש?״ הוא שאל בחיוך.
״זאת שהיה לה סיפור עם דניאל, אמבר, ששיי העיפה אותה מדלתא..״
״מה? מאיפה את יודעת?״ הוא שאל.
״כולם יודעים די״ אמרתי. הוא נעמד.
״ודניאל?״
״מאיפה לי״ מלמלתי ונשכבתי על המיטה שלי.
״אני.. פאק״ הוא מלמל.
״מה כל כך אכפת לך ממנו?״ שאלתי.
״הוא אחלה גבר, לא בא לי לבאס אותו.. שיט, חשבתי שהצלחנו לשמור על זה בסוד״ הוא מלמל ותפס בראש שלו
״שנייה, יש בינך ובין האמבר הזאת משהו רציני?״ שאלתי בחיוך ונעמדתי. הוא שתק.
״סיפרת לה שאתה בן עשרים ושש ושאתה מהממשלה?״ שאלתי בעצבנות. שקרים לא בונים קשר, אי אפשר להתחזות לבן אדם אחר יותר מדי זמן.
״סיפרת לחברות שלך שאת הבת של הנשיא?״ הוא שאל.
״אני ממש לא חייבת לך הסברים, אתה זה שעובד בשבילי״ אמרתי בעצבנות ושילבתי ידיים.
״אני לא עובד בשבילך, אני עובד בשביל אבא שלך. צאי מהבועה״ הוא מלמל ויצא מהחדר שלי.
״מה החבר של דניאל עשה אצלנו בחדר?״ ביילי נכנסה לחדר שלנו בחיוך.
״אנחנו ביחד במוח ותודעה״ אמרתי. היא הנהנה.
״חתיך״ היא קרצה. הנהנתי, הייתי ממש עצבנית. העבודה שלו זה לשמור עליי והוא מסתבך בתוך סיפור אהבה, יופי באמת.

מנקודת המבט של שאנון-
״בוקר טוב שאנון״ המנהל אמר לי בחיוך כשהתיישבתי במשרד שלו.
״בוקר טוב״ עניתי ושפשפתי את עיניי. בוקר טוב זה לא.
״בשלושה שבועות האחרונים קייל, הבן שלי, היה אחראי אחוות ובנוסף הוא השגיח עלייך ועל האחווה שלך בשמונה עיניים, והוא אמר לי..״
״המנהל״ קטעתי אותו, יודעת מה ההמשך.
״הבן שלך ממש לא אובייקטיבי ואני לא חושבת שאתה צריך להקשיב למילה שהוא מוציא מהפה שלו לגביי״ אמרתי במהירות.
״באמת?״ הוא שאל בחיוך.
״באמת״ אמרתי.
״ולמה הוא לא אובייקטיבי?״ הוא שאל בגיחוך.
״כי מהרגע הראשון שהוא ראה אותי הוא לא הפסיק לרדת עליי וחוץ מלהגיד ׳אני שונא אותך׳ הוא עשה הכל כדי שאני אבין את זה ואני חושבת שבן אדם שקובע את העתיד שלי צריך להיות נייטרלי ו..״
״הוא אמר שיש בך המון אנרגיה ואש בעיניים, והוא בחיים לא ראה בן אדם שאוהב את מה שהוא עושה יותר ממך״ הוא אמר. הפה שלי היה פתוח, הייתי המומה.
״אוקיי..״ גמגמתי ונעמדתי.
״אז כדאי להקשיב לו?״ הוא שאל בחיוך.
״בטח! זה הבן שלך, הבן ה.. מיוחד שלך״ אמרתי בחיוך, מבולבלת ממה ששמעתי. נחמד לדעת שהוא רק שיחק את עצמו קשוח.
״אוקיי, את יכולה ללכת״ הוא אמר בחיוך.
״זה אומר שיצאתי מהבעיות?״ שאלתי בשקט ובחיוך. הוא הנהן.
״יש! תודה, אתה מלך!!״ אמרתי בהתלהבות.
״כאילו, המנהל. תודה המנהל״ אמרתי בחיוך. הוא חייך והנהן.
״זה הסימן שלך ללכת שאנון..״
״אני הולכת״ אמרתי בחיוך ויצאתי מהחדר שלו.

התקדמתי לכיוון דלתא, וראיתי את נייתן מתקדם אליי.
״היי״ הוא אמר לי בחיוך.
״היי היי היי!!״ אמרתי בחיוך וחיבקתי אותו.
״קייל נעדר שאת כל כך שמחה?״ הוא שאל והתנתק ממני.
״לא, שיחיה, שיעשה מה שבא לו, לא משנה לי כל כך. זוכר שהיו לי בעיות שתייה באחווה?״ שאלתי בחיוך. הוא הנהן.
״שקייל היה צריך לבקר את ה..״
״כן זה״ קטעתי בלי סבלנות. הוא צחק.
״אז הוא .. הוא החמיא לי. אמר דברים טובים עליי, והמנהל אישר לי להמשיך להיות המנהיגה..״
״מעולה״ הוא אמר בחיוך.
״אתה כזה חרא בלזייף התלהבות״ מלמלתי. הוא צחק.
״אני צריך לשאול אותך משהו״ הוא אמר.
״דבר״ אמרתי.
״שלשום דיברנו במסדרון, כשקייל עוד היה השטן מבחינתך, ושרלוט אחת הפריעה לנו. מי זאת?״ הוא שאל.
״מישהי מדלתא.. בחדר עם ביי ומיה״ עניתי, נזכרת שהיא החדשה שהחליפה את אמבר.
״למה?״ שאלתי וקרצתי לו.
״לסדר לך משהו?״ שאלתי בחיוך
״וואו שאנון, יותר מדי מצב רוח טוב מהצד שלך, לא רגיל לזה״ הוא אמר. גלגלתי עיניים.
״מצחיק״ אמרתי.
״רק רציתי לדעת, לא ראיתי אותה אף פעם״ הוא אמר.
״בגלל שאני שמחה בטירוף אני אזרום איתך למרות שאני רואה בעיניים שלך שאתה מחרטט לגמרי, ביי״ אמרתי בחיוך, נתתי לו נשיקה בלחי והמשכתי לדלתא.

מנקודת המבט של אמבר-
״אני עפה״ לחשתי לדילן בבוקר, ולבשתי את הג׳ינס שלי.
״רגע״ הוא מלמל והחזיק ביד שלי. הסתובבתי אליו.
״נראה אותך מאוחר יותר כן?״ הוא שאל בחיוך וליטף את הפנים שלי. נישקתי אותו, מתענגת על השפתיים הנעימות שלו.
״לא״ אמרתי בחיוך. הוא חייך, תפס בפנים שלי ונישק אותי שוב.
״אני חייבת לעוף, שלא יתפסו אותי״ לחשתי והתנתקתי ממנו.
״ביי״ הוא אמר בחיוך ונשכב. חייכתי ויצאתי מהחלון של החדר שלו.

התחלתי להתקדם לכיוון זטא, וגיליתי ששכחתי את המפתח של החדר שלי על השידה של דילן.
״שיט״ מלמלתי וחזרתי לבניין של בטא. דפקתי בדלת, המוח שלי עדיין היה רדום.
״אמצע הפאקינג לילה!!״ דניאל צרח כשפתח לי את הדלת. שיט.
״מה את עושה פה?״ הוא שאל בשקט כשראה אותי.
״שש בבוקר זה לא אמצע הלילה״ אמרתי.
״את יודעת איך זה אצלי״ הוא מלמל, עדיין רציני.
״מה.. רצית משהו?״ הוא שאל ושיחק בשיער שלו. מפגרת, מה את הולכת להגיד?
״אה״ מלמלתי והסתכלתי לצדדים.
״את רעבה?״ הוא שאל. הסתכלתי עליו.
״כי אני מאוד רעב״ הוא אמר והצביע על הסלון.
״כנסי, את תקפאי״ הוא אמר . אין לך ברירה, את נכנסת לזה.
״אוקיי״ בלעתי רוק ונכנסתי לבפנים.

״ביצת עין וצנימים?״ הוא שאל כשהתקדמנו למקרר.
״כן, אבל..״
״שהצנימים לא יהיו קשים מדי, אני יודע״ הוא אמר, מסתכל עליי. הנהנתי והסתכלתי על הרצפה.
״אז מה עשית מחוץ לבית שלי בשש בבוקר בלי מעיל?״ הוא שאל והפך את ביצת העין. הסתכלתי עליו.
״התעוררתי ולא הצלחתי להירדם, והגעתי לפה״ אמרתי. הוא נאנח והנהן.
״תאכלי״ הוא אמר והניח מולי צלחת עם ביצת עין, שני צנימים וחתיכות מלפפון. הוא כל כך מכיר אותי, זה כזה נורא.
״תודה״ מלמלתי, וראיתי אותו פותח בירה.
״כשתסיימי את יכולה לחזור לדילן״ הוא מלמל ושתה מהבירה. נעצרתי והסתכלתי עליו.
״אני לא כזה מפגר אמ״ הוא אמר והניח את הבירה על השולחן, מולי.
״אנחנו בסדר נכון?״ שאלתי בהיסוס.
״אם את רוצה שנהיה בסדר, אז נהיה בסדר״ הוא אמר ונשען על השולחן.
״אני רוצה..״
״מעולה, אז לא יהיה אכפת לך לראות אותי עם בחורות כן?״ הוא אמר במהירות, לא הסתכל עליי.
״ראיתי כבר..״ הוא צחק.
״לא ראית כלום. בהצלחה עם דילן״ הוא אמר ויצא מהמטבח.
״אבל אמרת שאנחנו בסדר!״ קראתי לעברו.
״בטח!״ הוא אמר בחיוך ונעלם.