קאמבק- עונה 2- פרק 6-

פרק 6-
מנקודת המבט של אמבר-
הסתכלתי על עצמי במראה. טוב, אין מה להתגנדר לקיקבוקסינג. טייץ שחור ורגיל, גופייה ורודה ורגילה ונעלי ספורט. הלבוש הכי לא סקסי שקיים.
טוב, אולי הגיע הזמן להירגע ולהפוך את זה לאימון בלבד. לא לכיוון רומנטי, אני לא מכירה את הבן אדם הזה.
יצאתי מהחדר והתקדמתי אל החוף, לנקודה שראיתי אותו מתאמן בה בבוקר. היה חושך, והדבר היחיד שהאיר את האזור היו מנורות הרחוב ליד השבילים של המעונות. אין אור, בקיצור.
״ערב טוב״ שמעתי קול מאחוריי. הסתובבתי. הוא עמד שם והניח את הדברים שלו. הסתכלתי עליו.
״ממש חשוך״ אמרתי ושילבתי את ידיי.
״לא צריך אור בשביל ספורט״ הוא אמר והעמיד את שק האיגרוף.
״קצת קשה לחבוט בשק בלי לראות אותו לא?״ גיחכתי. הוא הסתכל עליי והניח בידיי את הכפפות.
״חצי שעה ואת חובטת בשק כאילו עשר בבוקר״ הוא אמר בחיוך. הנהנתי ושמתי את הכפפות.
״פשוט.. להכות את השק?״ שאלתי והתקדמתי אל העמוד איגרוף. הוא חייך.
״תכופפי ברכיים, תצמידי את הכפפות אחת לשנייה ותכופפי את המרפקים״ הוא אמר.
״אוקיי..״ מלמלתי ועשיתי את מה שהוא אמר.
״תדמייני את הבן אדם שאת הכי לא סובלת״ הוא אמר. הסתכלתי עליו.
״אני לא בן אדם שונא כל כך״ אמרתי. הוא גיחך.
״בחיים לא היה בן אדם שרצית לתת לו כאפה?״ הוא שאל. אוקיי, זה יש לי בשפע.
״אז עכשיו תדמייני את הבן אדם שלו היית נותנת את הכאפה הכי חזקה״ הוא אמר. נשמתי עמוק והסתכלתי על עמוד האיגרוף.
״והיית מוסיפה לכאפה איזה בעיטה״ הוא אמר בחיוך. דניאל או שאנון.. דניאל או שאנון..
״יש לך את הפנים מולך?״ הוא שאל. הנהנתי.
״לכי על זה״ הוא אמר בשקט. יישרתי את ידיי זאת אחר זאת, מכה את השק, מוציאה את כל העצבים והכעס שיש לי על דניאל. כל השעות שבכיתי בגללו, כל השעות שהייתי מדוכאת בגללו, כל השעות שקלטתי שאין לי בשביל מה להמשיך לחיות, כל השעות שבזבזתי על הבן זונה הזה שגרם לי לאהוב אותו יותר מהחיים עצמם.
״אוקיי שנייה..״ שמעתי את דילן ממלמל. לא הפסקתי. הרגשתי דמעות יוצאות מעיניי, הלב שלי כמעט יצא מבית החזה.
״תעצרי״ הוא אמר ותפס את כתפיי. נשמתי במהירות, מנגבת עם מרפקיי את הפנים הרטובות מדמעות. הוא סובב אותי.
״את בסדר?״ הוא שאל, ידיו עדיין אוחזות בחוזקה את כתפיי. הנהנתי.
״בערך״ מלמלתי, הנשימות שלי חזרו להיות רגועות יותר. הוא הסתכל עליי.
״איך קוראים לך?״ הוא שאל בשקט, מכווץ את הגבות שלו.
״אמבר״ מלמלתי. הוא שיחרר את כתפיי.
״אמבר?״ הוא שאל בשקט. הנהנתי.
״אני מצטערת שהוצאתי הכל בבת אחת על השק..״ אמרתי בחיוך.
״זאת המטרה״ הוא אמר. הסתכלתי עליו.
״באיזה אחווה אתה?״ שאלתי כשקלטתי שאני עומדת עם בן אדם זר לחלוטין.
״אה.. בטא״ הוא מלמל וגירד בראש. יופי, הוא באחווה של דניאל. חיים דבש.
״אחווה מעולה״ אמרתי. הוא הנהן. הפלאפון שלו צלצל.
״טוב, נראה לי נסיים פה״ הוא אמר והתקדם אליי.
״אוקיי״ גמגמתי והורדתי את הכפפות.
״ביי״ הוא אמר והסתכל עליי.
״לילה טוב״ אמרתי, והלכתי משם.

מנקודת המבט של שרלוט-
״מה אני עושה בשבילך שר..״ דילן פתח את השיחה בהתלוננות.
״מה קרה?״ גיחכתי. ״מישהו עיצבן אותך והתאפקת לא להראות לו שאתה יכול לרצוח אותו בדחיפה?״ שאלתי.
״לא, אני פשוט תקוע עם ילדים״ הוא אמר.
״אתה רק שש שנים יותר גדול ממני״ אמרתי.
״רק״ הוא אמר.
״דיברת עם אבא שלך?״ הוא שאל.
״דיברתי עם המזכירה שלו. הוא שמח שטוב לי״ חיקיתי את הדרך שבה היא אמרה את זה.
״שרלוט, אבא שלך הוא הנשיא החדש של פאקינג ארצות הברית, את צריכה להתחשב בו..״
״גם לפני שהוא הפך להיות נשיא הייתי חיה בכלוב״
״ועכשיו את לא״ הוא אמר.
״אז תנצלי את זה, ותתפרעי״ הוא הוסיף.
״אבל לא יותר מדי, אל תשכחי שאני השומר שלך ונשיקה אחת עם מישהו בעייתי הבחור מעולף להמשך השנה״ הוא אמר. חייכתי.
״תודה על הכל די״ אמרתי.
״בכיף, לילה טוב״ הוא אמר.
״לילה טוב״ אמרתי בשקט וניתקתי את השיחה.

מנקודת המבט של שאנון-
התעוררתי בבוקר, לשבוע תחרות בין האחוות. מקווה להיות עם כל אחווה חוץ מבטא.
חוץ מדניאל.
אנחנו בסדר, אני חושבת. אבל עדיין לא כיף לי להיות לידו, ולהיזכר בזה שהוא היה זבל דפוק ומניאק. והוא כנראה עדיין כזה.
״מוכנות?״ שאלתי בחיוך את דלתאז ופתחתי את המעטפה.
״קאפא״ מלמלתי בחיוך.
״מה זה קאפא?״ מישהי שאלה.
״האחווה שננצח איתה״ אמרתי בחיוך מזויף. מי אלה לעזאזל קאפא?

״אחוות השחמט״ נייתן אמר לי. הסתכלתי עליו בתדהמה.
״אתה צוחק עליי״ מלמלתי כשהוא המשיך להתקדם למגרש, בו כל האחוות נאספות לתחילת התחרות.
״שיי, אל תהיי שטחית״ הוא מלמל בלי לחכות לי. נאנחתי והדבקתי את צעדיו.
״והם.. טובים במשהו?״ שאלתי.
״בשח״ הוא אמר וגיחך.
״בטח שהם טובים במשהו, בני אדם שאת לא מכירה הם לא בהכרח יצורים דפוקים ודחויים. תתבגרי״ הוא אמר והלך.

״עלו בנות״ אמרתי לדלתאז שלי כשעמדנו ליד האוטובוס. הן עלו אחת אחרי השנייה, ואני בדקתי שכולן פה.
״בוקר טוב״ שמעתי קול מאחוריי.
״התבלבלתי בספירה אוף!״ צעקתי בחוסר אונים והתעלמתי מקייל.
״תספרי גם אותי״ הוא אמר ועלה לבפנים.
״מה?״ מלמלתי. ״חכו כאן״ אמרתי לבנות שעוד לא ספרתי ועליתי לאוטובוס.
״למה אתה כאן?״ שאלתי בחוסר כוחות.
״אבא שלי אמר לי״ הוא אמר והתיישב במושב הראשון. ״אני לא רוצה להיות פה , תירגעי״ הוא מלמל ונשען אחורה. הסתכלתי עליו, נאנחתי וירדתי להמשיך לספור.
עליתי חזרה לאוטובוס, והתיישבתי לידו. הוא כבר נרדם.
״היי״ המנהיג של קאפא אמר לי. הסתכלתי הצידה.
״היי״ אמרתי בחיוך ואמרתי לנהג שאפשר לנסוע.
״אני ריילי״ הוא אמר. חייכתי שוב, חייבת להיות מנומסת.
״שאנון״ אמרתי. הוא הנהן בחיוך.
״עם היופי שלך והמוח שלי אנחנו בטוח ננצח״ הוא אמר לי. חייכתי שוב, הפעם נראה לי שהוא הבין שאין לי כוח לדבר איתו.
״מתאימים״ קייל לחש לי.
״תחזור לנחור״ מלמלתי, נשענתי אחורה, מחכה שהשבוע הזה יסתיים.