קאמבק- פרק 17-

פרק 17-
מנקודת המבט של אמבר-
״מה קרה?״ שאלתי את שיי, שרצה במהירות מהחדר שלי. הלכתי אחריה, מנסה להבין מה קורה.
״שאנון!״ קראתי לה.
״דניאל עבר תאונת דרכים, אני חייבת ללכת אליו״ היא מלמלה במהירות. הלב שלי החסיר פעימה. הנשימות שלי הפכו למהירות.
״אני באה איתך״ קבעתי והלכתי אחריה. לא יכולתי לדבר, כל מה שחשבתי עליו זה דניאל. זין על מה שקורה בינינו, הוא חשוב לי יותר מכ.. הוא פשוט חשוב לי.

כל הדרך לשם עברה בשקט מצדי ומיליון שיחות עם חברים של דניאל מצדה של שיי. לא יכולתי לתפקד. בהיתי בכביש שמולי, הכל היה חשוך. שתיים לפנות בוקר, והראש שלי חושב רק על אדם אחד. דניאל.
שיהיה בסדר, זה כל מה שאני מבקשת.
שאנון החנתה את הג׳יפ בחנייה של בית החולים, ויצאה במהירות מהאוטו. יצאתי אחריה, ואז נעצרתי.
״את באה?״ היא שאלה במהירות. החברים המשותפים של שנינו אולי שם, המשפחה שלו שם.. אני לא יכולה לבוא.
״לכי, אני אבוא אחר כך״ אמרתי בקול שבור. חתיכת כפוית טובה, בגלל שמירת העבר המטופשת שלכם את לא תלכי לבדוק שהוא בסדר? שהוא מחייך? שהעיניים היפות שלו פתוחות?
התקדמתי קצת לכיוון הכניסה, ונעצרתי שוב. יש לו מישהי שתבדוק את הדברים האלה, וזאת לא אני.
עדיף לכולם שתישארי פה ותחכי לה, דניאל גם ככה לא רוצה לשמוע אותך.

אחרי כמה שעות, כבר זרחה השמש, שאנון חזרה אליי.
״למה לא ישנת בתוך האוטו או משהו?״ היא שאלה כשראתה אותי יושבת על ספסל.
״איך הוא?״ שאלתי במהירות.
״הוא ער והוא בסדר. יצא בנס ומחייך כאילו לא קרה כלום״ היא אמרה בחיוך. הלב שלי דפק במהירות, הפעם מאושר. שונאת את זה שאכפת לי ממנו כל כך.
״אני הולכת להביא לו בגדים מהקולג׳, בואי״ היא אמרה ופתחה את האוטו. נעמדתי והסתכלתי על בית החולים.
״אני הולכת לקנות קפה ממכונת שתייה שם או משהו, חמש דקות אוקיי?״ אמרתי. היא הנהנה ונכנס לאוטו, והלכתי במהירות לבפנים.

אחרי שאילת כל העולם ואשתו באיזה חדר נמצא דניאל גרייס, יצאתי מהמעלית של קומה חמש, קומת התאוששות. חייכתי כשראיתי בפתח הדלת את אמא ואבא שלו, ישנים אחד ליד השנייה. ואת איידן, ישן על הכתף של אמא שלו. נשמתי עמוק ונכנסתי לחדר. הוא ער.
״אמבר״ הוא מלמל והתיישב. ראיתי שכואב לו בכתף. תחבושת לבנה עם כתם דם עטפה את הכתף השמאלית שלו.
״אז אתה חי״ אמרתי.
״טכנית כן״ הוא אמר. גיחכתי.
״מה את עושה פה בחמש בבוקר?״ הוא שאל בשקט.
״באתי לפה עם שאנון בשתיים, אבל פחדתי להיכנס״ הודיתי בשקט.
״אתה כזה נזק, אלוהים״ מלמלתי בחיוך. הוא חייך.
״התגעגעתי לחיוך הזה״ הוא אמר. הפלאפון שלי צלצל. זאת בטח שאנון.
״אז מה.. דאגת לי?״ הוא שאל בחיוך מתגרה.
״גם אני הופתעתי״ אמרתי והסתכלתי על התגובה שלו. הוא חייך. עוד פעם החיוך המתגרה הזה שהופך לי את הבטן!
״טוב שאנון מחכה לי, אמרתי לה שאני הולכת לשתות משהו״ אמרתי והתקדמתי אליו יותר .
״אני יותר שווה מקפה של בוקר?״ הוא שאל.
״ביי דניאל״ לחשתי בחיוך והתקרבתי אל הלחי שלו, מצווה על עצמי לתת נשיקה קטנה בלחי בלבד, בידיעה שזה יעשה לו יותר טוב. הנחתי את שפתיי על הלחי שלו, ומיהרתי להתרחק.
״תרגיש טוב״ אמרתי, זה כבר היה בקרירות, וברחתי משם, לא נותנת לעצמי לחשוב על מגע איתו.
״כמה קפה שתית?״ שאנון שאלה אותי כשנכנסתי לאוטו.
״המכונה הייתה מקולקלת ובאו לסדר אותה, עזבי״ אמרתי. היא חייכה והחלה לנסוע.

מנקודת המבט של דניאל-
״בוקר טוב״ אמרתי בפיהוק לכל הבטאז שישבו בלובי ואכלו ארוחת בוקר.
״איך הכתף?״ דין שאל אותי כשהתיישבתי לידו.
״נשארה סקסית״ אמרתי בחיוך.
״גם משאית שתפגע בך לא תעיף את השחצנות אה?״ שאנון נכנסה ואמרה בחיוך.
״בוקר טוב״ אמרתי לה בחיוך ונעמדתי.
״אבל אתה צודק, היא עדיין סקסית״ היא אמרה בחיוך ונישקה אותי.
״יש לך שיעור חשוב על הבוקר?״ היא שאלה כשהתרחקנו מכולם.
״באחת עשרה יש לי שיעור במשפטים״ אמרתי.
״באחת עשרה אני אחזיר אותך״ היא אמרה בחיוך וגררה אותי מחוץ לחדר.

בערב, ערב שישי, הייתה מסיבה אצלנו בבטא. לא היה לי כוח לכלום, אבל אני חייב להיראות מאושר. אנשים פה צריכים אותי שמח, אז אני אחייך ואהנה כמה שאפשר. אבל לאף אחד פה לא אכפת מזה שהכתף שלי תצא מהמקום מכל הריקודים פה, אכפת להם רק מלהנות.
על מי אתה עובד דניאל, גם לך אכפת רק מלהנות.
בתקופה האחרונה אני לא בטוח בכלום כבר.לפני שאמבר הגיעה לקולג׳ היה לי הרבה יותר קל להנות, עכשיו קשה. מאוד קשה.
״לאן?״ שאלתי את שאנון שראיתי אותה מתקרבת לדלת.
״שכחתי את הפלאפון שלי בחדר שלי״ היא אמרה. הסתכלתי בחלון.
״גשם מטורף בחוץ״ אמרתי.
״אני חייבת אותו״ היא אמרה והחזיקה במטרייה. פתחתי את הדלת, וגשם מטורף פרץ לבפנים. כולם צרחו לסגור את הדלת, וסגרתי.
״אז תביא לי אותו״ היא התחננה.
״נראה לך״ גיחכתי.
״אם תביא לי אותו, אז אני אביא לך את עצמי״ היא אמרה והניחה את ידיה על הפנים שלי.
״תעשה איתי מה שאתה רוצה״ היא הוסיפה ונישקה את הצוואר שלי. נאנחתי.
״מה שאני רוצה?״ לחשתי בחיוך ונישקתי את הלחי שלה.
״בהצלחה״ היא אמרה בחיוך והושיטה לי את המטרייה.
״מה שאני רוצה״ הזכרתי פעם אחרונה, ויצאתי במהירות מהבית. רצתי לכיוון הבית של דלתא, והמטרייה עפה לי בדרך מהסופה. הכתף שלי כאבה יותר מתמיד, והרגשתי כאילו היד שלי הולכת להיתלש מהמקום.
״קיבינימט״ מלמלתי כשסגרתי את הדלת של הבית של דלתאז מאחוריי. היד הלא פצועה שלי בריפלקס החזיקה בכתף שלי. אני חייב בית חולים.
״הבהלת אותי!״ שמעתי את הקול של אמבר. הבטתי למעלה, וראיתי אותה יורדת לכיווני.
״אתה בסדר?״ היא שאלה ונעמדה מולי.
״כן, אני צריך את הפלאפון של שיי״ אמרתי והתרחקתי ממנה, והלכתי לכיוון המדרגות.
״את לבד פה?״ שאלתי והסתכלתי עליה.
״נראה לי״ היא אמרה. ״כולן אצלך״ היא הוסיפה.
״למה לא באת גם?״ שאלתי, ועניתי לעצמי בראש בזמן שהיא שתקה.
״דניאל עזוב, אני אביא לך אותו, תישאר פה״ היא אמרה והניחה יד על הכתף הלא פצועה שלי. נעצרתי והסתכלתי עליה עולה למעלה.
היא חזרה אחרי כמה דקות, מניחה ביד שלי את האייפון של שיי, ועוזרת לי לרדת למטה.
״קח״ היא אמרה והושיטה לי מטרייה.
״היא של ג׳וני. היא חזקה, כדאי לך שהגשם בחוץ לא יהרוס לך את הכתף עוד יותר״ היא אמרה. הסתכלתי עליה ולקחתי את המטרייה. איזה מזל שיש לי אותה.. לא משנה כמה היא תגיד שהיא שונאת אותי, היא תמיד תהיה הבן אדם שהכי אכפת לו ממני.
״ביי״ היא אמרה בשקט והסתובבה. היד שלי תפסה את שלה במהירות.
״מה?״ היא שאלה בשקט, הסתכלה על הידיים שלנו, ואז חזרה אל עיניי. בלעתי רוק ושתקתי, הייתי צריך לגעת בה.
״דניאל די, לך לשאנון״ היא אמרה בשקט. התקרבתי אליה יותר. היא הלכה צעד אחורה.
״אני לא יכול״ לחשתי ונגעתי עם אפי באפה. היא עצמה עיניים, ונישקתי אותה.