קיפוד

" וואו איזה חמוד ! כזה קטנטן ומתוק ומקסים ! פשוט לאכול אותו ! "
-"טולה, זה קיפוד, בסך הכל קיפוד. הוא מלא קוצים ובקושי פרווה"
"בדיוק כמוך מותק" טליה הניחה את הקיפוד בכלוב והתקרבה למיכאל. "אבל הפרווה שלך נעימה הרבה יותר" אמרה, ונישקה את מיכאל על הלחיים. "את יודעת, לא יזיק לנו גם משהו כזה קטן וחמוד בבית .."
-"נו מצויין ! בוא נקנה קיפוד ! תראה איזה קטן וחמודי מודי מודי , מי חמוד שלי ? אתה, כן , אתה !"
טליה המשיכה בשיח החד צדדי עם הקיפוד ומיכאל הבין שעל אף שהבינה טליה את הרמז, שוב העדיפה להתעלם מכך. מיכאל כל כך רוצה ילד. הוא רואה אבא מחזיק את בתו הקטנטנה בידיו הגדולות ולבו נחמץ. לפני חמש שנים התחתן עם טליה, בחירת לבו. אהובתו מימי התיכון. כבר 10 שנים שהם יחד, מגיל 17. בגיל 22 החליטו כבר להתחתן , ידעו שהיא שלו והוא שלה ודבר לא יפריד ביניהם ולכן למה לדחות את החתונה ? התחתנו באירוע צנוע כמו שטליה ביקשה, עם רב רפורמי נחמד ואוכל מצויין, ורק אנשים שהם אוהבים, כי למה צריך את כל השאר ? הדבר היחיד שלטליה היה חשוב היה שיר הכניסה לחופה. מאז ומתמיד חלמה להיכנס לחופה עם שירו של אריק איינשטיין, "קח לך אישה ובנה לה בית … " וכשטליה נכנסה לבנה וזוהרת לגן המקסים בו נערכה החתונה, הוא הבין שלא יאהב לעולם אישה אחרת מלבדה.
אבל טליה לא רצתה ילד, בשנה הראשונה לא חשבו על כך כלל, בשנייה רק מחשבה דקה חלפה בראשו של מיכאל.. אך ביום השנה השלישי לנישואיהם מיכאל החליט שהוא רוצה ילד. הוא מוכן להיות הורה. "בשום אופן מייקי, אני בדיוק מסיימת את התואר עכשיו ! יש לי סטאז' שמחכה לי והמון עבודה וילד לא מתאים עכשיו , פשוט לא." מיכאל נסוג מן הקרב, אך חלפה לה שנה והוא רוצה להיות אב. מדמיין איך יקח את בנו למשחק של מכבי, או יצפה במופע הבלט של בתו. איך ירחץ אותה באמבטיה הקטנה והוורודה, או ילביש לו כובע שסרגה לו אמו.
חמש שנים עברו וטליה לא רוצה ילד. חמש שנים מיכאל מחכה ומחכה, ומבין שטליה לא רוצה ילד, היא לא רוצה, לא עכשיו ולא בעתיד.
"מיכאל ? שומע אותי ? יאללה התנחלנו פה, סהכ קיפוד. בוא נראה כמה עולה תוכי "
-"טליה עצרי רגע."
"אני יודעת מה אתה רוצה להגיד, ואני לא רוצה לשמוע עכשיו, זה לא מתאים לי "
-"אי אפשר ככה, אנחנו רק דוחים ודוחים את הדיון הזה !"
-"מיכאל , אין שום דיון. אני לא רוצה ילד, לא רוצה ! אני באמת כל כך מפלצת שאני רוצה לבלות את חיי עם אהוב לבי המקסים ולא עם ילד מתרוצץ בין הרגליים ? זה עושה אותי אישה רעה ? וחוץ מזה, זה באמת המקום לנהל את השיחה הזאת ? בין הדגים ללטאות ? "
מיכאל יצא מהחנות ובעיניו דמעות, טליה רצה אחריו.
"נו מייקי חכה רגע ! מה יש לך ? למה זה כל כך חשוב פתאום ? "
מיכאל הסתובב אליה, מעולם לא ראתה אותו בוכה. עשר שנים יחד ומעולם לא ראתה דמעה בעינו. מבטו היה מיואש ועצוב.
"טליה, אני אוהב אותך. יותר מכל דבר אחר . אין אדם בעולם שיעשה אותי מאושר כמו שאת גורמת לי להיות. את הכל. בלעדייך אני סתם חתיכת בשר ודם. אבל אני כל כך רוצה שיהיה לנו המשך לי ולך. אני מייחל ליום בו אזכה להחזיק את הילד שלנו בזרועותיי. זו באמת בקשה כל כך גדולה ? "
טליה חיבקה את מיכאל ושתקה. הם עמדו כך מחוץ לחנות החיות מספר דקות בדממה, ונסעו כל הדרך הביתה בדממה. בשבוע שחלף לא דיברו על כך עוד , אכלו ארוחת ערב יחד ושתקו, הלכו לסרט- ושתקו. שבוע של שקט היה להם, רק חילופי מילים ריקות מתוכן.
עבר כך חודש והשתיקות אמנם פסקו, אך האבן בלבו של מיכאל העיקה עליו וצעקה "ילד, ילד, ילד" אך מיכאל התגבר על מצוקתו, אחרי הכל טליה היא האחת, והוא מעדיף רק אותה מאשר להיות לבד.
יום אחד כשחזר מיכאל מהעבודה , על המיטה חיכתה לו חבילה קטנה , מיכאל הרים את הקופסה המוארכת והמלבנית ולרגע לא הצליח להבין מה תוכנה,
היה בה מקלון קטן, מכשיר לבדיקת היריון, ובו פלוס קטן וורוד. לבדיקה צורף פתק " אם לאדם כמוך לא יהיה המשך בעולם הזה, כנראה אצטרך לקבל מאסר עולם, בשל פגיעה באנושות ".