קשה לי- אחד

18/04/2014 578 צפיות תגובה אחת

הגעתי לבית הספר זה מקום ענק המון ילדים סנובים אף אחד לא רוצה לעזור לי ממש איבדתי את עצמי שם אני שונאת התחלות חדשות אף אחד לא מכיר אותי אף אחד לא שם עליי לפניי שסיימתי לדבר הרגשתי שמישהו נוגע לי בכתף
-\"מה את חדשה פה\" הילדה שאלה
-\"כן\"עניתי בחשש
-\"קוראים לי נופר ואת נראית לי כמו שרמוטה אז עופי\"היא אמרה
עוד לפני שהבנתי מה קורה היא העיפה אותי על הרצפה והילדים בבית ספר הענק הזה פשוט הסתכלו וצחקו עליי ואני בכלל לא הבנתי מה עשיתי אפילו לא דיברתי עם הנופר הזאת אני בכלל לא מכירה אותה!
הגעתי למזכירות עם דמעות בעיניים
-\"סליחה אני מחפשת את הכיתה שלי\" אמרתי בקול רועד
-\"ברור איך קוראים לך?\" היא שאלה
-\"נתנאל אהרון\" עניתי
-את כיתה י\'5 זה בסוף המסדרון שמאלה\"
הגעתי אל מאחורי הדלת נשמתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת
-\"שלום אני התלמידה החדשה קוראים לי נתנאל אהרון\"אמרתי במהירות והתיישבתי באחד הכיסאות הפנויים כל הילדים נעצו בי מבטים ושמעתי לחישות כמו מי זאת המוזרה הזאת ועוד דברים אני לא מבינה איך הם יכולים לקבוע שאני מוזרה אם הם אפילו לא דיברו איתי וואו אני יודעת שהולך להיות לי קשה
נקודת המבט של נופר
-\"אמיר מה זה נמאס לי מאיתי הלוואי והייתי יכולה להיפרד ממנו\"אמרתי
-\"אז תיפרדי ממנו כבר חיימשלי\"הוא אמר כאילו שזה קל
-\"אבל אני לא יכולה כי אז הוא יידע שמשהו קורה פה תדבר איתו תגיד לו שאני לא מתאימה לו תוריד אותו ממני\"ביקשתי
-\"טוב מכוערת\"הדפוק הזה אמר
נקודת המבט של נתנאל
אני לא רוצה לצאת לבחוץ ולהיתקל שוב בנופר היה לי עוד שיעור אחד אבל לא היה לי כח פרשתי הביתה רציתי לעשות מקלחת ארוכה ולהוריד ממני את היום הנורא הזה נכנסתי למקלחת שטפתי את השיער שלי ואת הגוף שלי והסתכלתי על עצמי במראה למה כולם שונאים אותי בבית הספר סה\"כ אני רגילה יש לי שיער שחור עיניים חומות אני גבוהה ורזה במה אני שונה מהאחרות שמתי עליי מכנס קצר וחולצה שגדולה עליי ונכנסתי לישון כשהתעוררתי שמעתי דפיקה בדלת פתחתי זה היה ילד קטן עם עוגה כל כך חמוד
-\"שלום קטנצ\'יק\"אמרתי בצחקוק
-\"שלום אמא שלי אפתה לכם עוגה והיא אמרה לי להגיד לכם בתיאבון ושאם אתם צריכים משהו רק תבקשו\"
-\"תודה רבה חמוד אתה רוצה לשתות משהו?\"
-\"לא תודה אח שלי מחכה לי בחוץ\"
הסתכלתי לבחוץ לא יכול להיות לאא כל הסיוטים שלי שהדחקתי במהלך השנים הם חזרו אני לא מאמינה שעברנו לגור ליד זה שאנס אותי אין סיכוי שאני טועה אני בחיים לא יתבלבל הפרצוף הזה נכנס לי לחלומות כל לילה אני לא מסוגלת לצאת עם בגדים קצרים מחוץ לבית אני מפחדת בכללי לצאת יש לי טראומה מננו אני לא מסוגלת שיהיה לי חבר כי אני כל כך מפחדת שהוא יעשה לי את מה שהבן אדם הזה עשה לי אני לא יכולה לסמוך על אף אחד וכל זה באשמתו ועכשיו עברתי לגור פה בטח הוא בכלל לא זוכר את מה שהוא עשה לי כי בשבילו זו הנאה של כמה רגעים אבל בשבילי זה חיים מלאים בסבל!


תגובות (1)

המשך

18/04/2014 21:19
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך