רומיאו וחולייטה – החלום על וורונה הישנה: פרק הבכורה: טיול לוורונה בחופשת הקיץ: חלק ראשון

ורונה היא מלאת קסם ומהממת
ורונה מהפנטת.
זה אני , רומאו מונטרו . זו משפחתי. זו אימי , אלנה מונטרו נשואה לאבי , ברונו מונטרו. השניים עובדים בחברה של קומיקס וציוד לציור.
זה , בן דודי מריאנו שהוריו נהרגו בתאונת הדרכים הקטלנית ומאז הוא גר אצלנו. ואלה אנחנו , בני משפחת מונטרו.
וזאת אני , חולייטה קפורלה. הבת הצעירה של ויטוריו ואיזבל קפורלה, וזה האח הבכור שלי לאונרדו קפורלה. וזה הסבא שלי , נטליו קפורלה.
באתי לוורונה לחופשת הקיץ.
ואלה אנחנו, בני משפחת קפורלה.
אני מקווה שמהשמיים את מאושרת , סבתא , שאני הגעתי לארץ מולדתך. ורונה היא כמו שכתבת לי במכתבים. האם אני אוכל להתחתן פה , כמו שאת התחתנת כאן.
זה מאוד משונה מה שקורה לי , סבתא. אני מרגישה שאת צועדת לצידי , מנסה לשתף אותי בסודותייך. הייתי רוצה להכיר את רנסו, הגבר עליו כל כך דיברת ואהבת.
האיש המסתורי שסבא מעולם לא סיפר לי עליו.
אומרים שוורונה היא העיר של האוהבים האינסופיים. האם ברברה היא אהבת חיי.
" ברברה , זה אני רומאו , גם שאני רחוק ומצוי בורונה. אני נושא אותך במחשבותיי." כתב לה רומיאו בהודעת טקסט.
*
" אני לא מבין איך יכולת לתת לחולייטה לנסוע לבדה לורונה ככה באמצע חופשת הקיץ. חולייטה היא הנכדה שלי גם וזכותי להתערב בחינוכה." התפרץ נטליו בכעס.
" היא הבת שלי ואל תתערב בזה. תן לה לנסוע לוורונה." אמר ויטוריו בכעס.
" אתה יודע טוב מאוד שזה לא מה שמדאיג אותי. מה שמדאיג , שהיא תגלה את מה שקרה לאימא שלך באשמת המשפחה הזאת." הרים נטליו את קולו על ויטוריו.
" מה , אתה מפחד שמה שקרה לאימא , גם עתיד לבוא על חולייטה שלי?" חתם ויטוריו בעצבנות והלך משם.
*
ברחובות האלה האהבה של העבר שלך הייתה חייה ובוערת . כמו שאת סיפרת לי סבתא, אבל לא שכחתי את אותן האהבות הבלתי אפשריות.
חולייטה הוציא מתיקה טוש אדום כצבע האהבה וציירה באמצע הקיר לב גדול חצוי לשניים. היא כתבה בו את שמה של סבתא שלה נינה ושמו של אהוב ליבה רנסו.
" סלח לי סבא נטליו." חולייטה הוסיפה ודמעות של צער נקוו בעיניה.
*
" רוסה!" רוסה שמעה את קולה של איזבל , בעלת האחוזה.
" כן , גברתי?" רוסה ניגשה אליה ושלחה לעברה עיניים שואלות.
" את צריכה לדאוג שגם הבגדים של לאונרדו יהיו מסודרים. " אמרה לה איזבל בקול סמכותי. היא העבירה בה מבט נוקב.
" כן גברתי. האמת שלא נעים לי מחולייטה." הצהירה רוסה בפני איזבל.
" ומי שאל בכלל לדעתך?" אמרה איזבל בזלזול.
" העלמה חולייטה יצרה איתי קשר לפני כמה דקות ." אמרה רוסה בקול שקט.
" מי??" איזבל עשתה את עצמה שלא שמעה טוב.
" העלמה חולייטה . זאת אומרת , הגברת חולייטה." אמרה רוסה בקול.
" איזו מטופשת! ומי בכלל ביקש ממנה וממך מי בכלל שאל לדעתה של עובדת פשוטה שכמוך. אני מקווה שחולייטה תבין מה המשמעות של להיות בת למשפחת קפורלה." צעקה איזבל על רוסה.
רוסה השפילה את ראשה.
*
אני מחכה להפתעות שלך , רומאו כך רומאו קרא את הודעת האימייל שברברה שלחה לו.
הוא חייך למראה ההודעה שברברה שלחה לו.
אל תשכחי , חולייטה יקירה, כך נזכרה חולייטה במשפט שסבתא נינה אמרה לה.
שבאהבה הכול שווה , ובמוקדם או במאוחר הלב שלך ייפתח. היא עמדה מול חלון הראווה והביטה בעגילי הלב שהיו שייכים לסבתא שלה נינה.
" זה , חולייטה , עגילי האהבה שלי." נזכרה חולייטה בעוד משפט שסבתא שלה נינה אמרה לה פעם.
היא נכנסה לחנות וביקשה את עגילי האהבה שהיו שייכים פעם לסבתא שלה.
" את מתכוונת לעגילי הלב בצבע הטורקיז?" הצביעה המוכרת על אותם עגילי האהבה בצבע טורקיז בהיר.
" כן , אלו עגילי הלב שאני רוצה, את יכולה לענוד לי אותן ואז לצלם אותי איתם בבקשה?" ביקשה חולייטה בנימוס.
המוכרת ניגשה לעבר חולייטה וענדה לה את עגילי הלב בצבע טורקיז בהיר ואז צילמה אותה איתן.
" תודה." הוסיפה חולייטה בחיוך ולאחר מכן היא המשיכה בדרכה.
*
איזבל התכוננה לצאת לעבר עבודתה בסוכנות הדוגמנות.
" ויטוריו , ההחלטה לנסוע לוורונה בשביל חולייטה הייתה כדי שהיא תהנה קצת. היא הייתה צריכה להוות דוגמה אישית וללמוד טיפה מלאונרדו. תראה כמה הוא רגוע , הילד שלי." קראה איזבל והביטה בלאונרדו בגאווה.
" יותר מדיי." ענה ויטוריו באדישות. " ובאשר לבת שלי חולייטה , אני אעשה את הכול כדי שאני אראה אותה מאושרת . אני לא רוצה שהילדה שלי תסבול." אמר ויטוריו והביט בה בהלם.
" היית צריך לחשוב על זה קודם , יקירי." אמרה איזבל בזלזול והסתכלה במראה כדי לראות האם היא התאפרה כמו שצריך.
" למה את מתכוונת? עשיתי משהו לא בסדר? הייתה תאונה שאני הגורם העיקרי לזה?" תקף אותה ויטוריו.
" בכל כך הרבה דברים אתם אשם. שאתה בכלל לא מבין." חתמה איזבל ובזה תמה עוד שיחה טעונה שלהם.
" טוב , מתוק שלי , שיהיה לך יום לימודים מוצלח." אמרה איזבל ונתנה ללאונרדו נשיקה ויצאה.
" ובאשר אלייך , זאת האזהרה האחרונה שאני נותן לך. שיהיה לך ברור. זאת ההזדמנות האחרונה שלך להשתנות , אני מדבר אלייך. למה אתה לא מקשיב לי?" פנה ויטוריו ללאונרדו וזרק את העיתון שהוא עיין בו לפני כמה דקות.
" כן , אבא.. כן.." אמר לאונרדו בזלזול.
" לא שמעתי מה שאמרת, יותר חזק. אני רוצה לשמוע. סליחה אב.." ויטוריו ציפה לשמוע מלאונרדו את ההבטחה שלו לכך שהפעם הוא באמת יסיים ביה"ס.
" טוב , אבא . אני מבטיח שמעכשיו הכול יהיה שונה." ענה לאונרדו בקול.
*
חולייטה המשיכה ללכת בדרך אל עבר הבית שהיה שייך כנראה ליוליה היפה והרומנטית.
כשהיא נעצרה מול הפסל של יוליה והיא הביטה בעיניים מוקסמות על הפסל.
בזמן שהיא התכוונה לעשות את הדרך חזרה לכיוון השארת פתקים ליוליה. נפל העגיל אל תוך המעגל שבתוכו היה הפסל בנוי.
רומאו הרים את העגיל והביט עליו כולו מהופנט.
אני מפחדת לאבד משהו. אני מקווה שזה לא סימן שאני אשאר לבד לתמיד.
רומאו דיבר עם מריאנו בפלאפון.
"מצאתי בוורונה איזשהו עגיל יפהפה לברבי, בן דוד שלי. אני כותב , מצלם , רושם חוויות." סיפר רומאו לבן דודו מריאנו.
" איזה יופי. גם אני אותו דבר. עכשיו אני יוצא עם החבר'ה למועדון " אלגנס". אני יודע שלא תהיה שם כמו שהבטחת לי. לפחות תשלח מייל כדי שניצור קשר . אם אתה יכול." קרא מריאנו.
"אל תגרום לי להרגיש אשם. אתה יודע טוב מאוד שאני עושה בשביל הוריי." ענה רומיאו.
"בסדר , בן דוד. אין ברירה . אני שולח לך מכאן נשיקה ענקית ותכתוב פתק בשבילי ותשאיר שם בתוך הרחבה. אתה בן למשפחת מונטרו. להתראות." מריאנו ניתק את השיחה.
" אתה יודע מה זה אומר שנצא למועדון " אלגנס"? שגם אדון קפורלה עתיד לבוא לשם." אמר דנטה למריאנו.
" לא ידעתי.. תסלח לי, עכשיו נצא למועדון ונהנה קצת אני חושב שהשנאה היא יותר גדולה מאהבה." קרא מריאנו בהרהור.
" אתה טועה , מריאנו. האהבה היא עוד יותר גדולה ואני אראה לך היום." החווה דנטה את דעתו.
*
חולייטה דיברה עם קרולינה בפלאפון.
" קרו. אני לא צריכה להסביר לך עד כמה ורונה יפהפייה. באמת." אמרה חולייטה בשמחה.
" הכרת שם איזשהו בחור כלשהו?" שאלה קרולינה את חולייטה.
" לא , לא באתי לורונה כדי למצוא אהבה . חוץ מזה , נהיה לי עצוב פתאום שאת ואני ניפרד ונלמד בבתי ספר חדשים. כל זה עושה אותי עצובה , את יודעת." אמרה חולייטה ועצבות מילאה את ליבה.
" גם אני עצובה , אבל תחשבי ותתמלאי בשמחה בכך מה שקורה לך בורונה. כשתחזרי , נדבר כבר. טוב . אני שולחת לך נשיקה ענקית ואת כל אהבתי. אני מחכה שתחזרי.טוב?" אמרה קרולינה לחולייטה.
" אני אוהבת אותך גם ותשמרי על עצמך עד שאחזור. הרבה נשיקות ולהתראות." חתמה חולייטה והשיחה התנתקה.
חולייטה המשיכה בטיול שלה בוורונה.
*
לאונרדו ירד מהאופנוע והחנה אותו באמצע הכביש.
" תיזהר בבקשה , מכרים ממשפחת מונטרו נמצאים בפנים." הזהיר אותו השומר בכניסה למועדון " אלגאנס".
לאונרדו המשיך הלאה לתוך המועדון בלי לשים לב לאזהרה שהשומר הזהיר אותו.
דנטה ומריאנו שיחקו בסנוקר בזמן שלאונרדו נכנס לתוך הרחבה . הוא הביט סביבו בהתלהבות.
פתאום דנטה ראה נערה רוקדת באמצע הרחבה . הוא הביט עליה בעיניים מהפנטות.
" זה נראה שיהיה ערב מיוחד." אמר מריאנו לדנטה בזמן שהם שיחקו.
" זאת נראית בחורה מאוד יפהפייה. היא תהיה שלי." ניבא דנטה. מריאנו שהיה בהלם , הביט בו .
" היא בלונדינית , היא לעולם לא תקבל אותך." אמר מריאנו בכוונה כדי להרגיזו.
" מאיפה אתה יודע? הנה אני אראה לך!" אמר דנטה למריאנו והוא ניגש אל מלנה.
מלנה הפנתה לעברו מבט אדיש.
"זה נראה שיהיה ערב מהפנט." הוא לחש לתוך אוזניה, היא ניגשה אליו וישר נישקה אותו.
מריאנו ניגש אל ברברה , שחיכתה שיגישו לה את המשקה אשר ביקשה.
" את מוכנה?" שאל מריאנו את ברברה. בדיוק באותו הזמן לאונרדו התפרץ לרחבה בכוונה תחילה להתחיל תגרת ידיים.
" היי אחי , אתה מוכן למזוג לי משקה בבקשה?" לאונרדו נעמד בין ברברה למריאנו. מריאנו הפנה לעברו מבט מלא שנאה.
" אני מחכה שיביאו לי את המשקה שלי, למה נדחפת באמצע שיחתנו? כשהחבר שלי יבוא ויגלה שנגעת בי. אז הלך עלייך." הטיחה ברברה בפניו.
" את בגלל הפרצוף שאת עושה. רואים שאין לך חבר. גם אם היית רוצה." התגרה לאונרדו בברברה.
והוא נגע בשיער שלה. היא עמדה להרביץ לו.
"מה קורה לך , קפורלה?" התפרץ מריאנו להרביץ ללאונרדו על שהתגרה בברברה.
אז , הוא הרביץ גם לדנטה וגם למריאנו. שניהם חטפו ממנו מכות כפליים.
*
רומיאו הוציא מהנרתיק מצלמה בה הוא השתמש לצורך הפרסומת. הוא הניח את כרטיס הזיכרון בתוך המצלמה והתחיל לצלם את האישה שהייתה מחופשת בתלבושת ורודה מפוארת של חולייטה. האישה החזיקה בידי בושם יוקרתי העונה לשם " בושם האהבה של רומיאו וחולייטה".
הוא ביקש ממנה לעשות כל מיני פוזות ותנועות שונים על מנת שהתמונה תצא טובה.
כשהוא סיים לצלם , הוא ניגש אליה ושאל אותה אם התמונה שצילם נשאה חן בעיניה. הוא ביקש להחזיק את הבושם ולחייך לעברו כאילו היא משיקה את הבושם עצמו.
" רומיאו , בני , אני כל כך גאה בך, ילד שלי." הוסיפה אלנה בהתרגשות כאשר דיברה עם רומיאו על הקמפיין שבגללו נסע לורונה.
" גם אני גאה בך , מתוק שלי. חוץ מזה דיברתי עם החבר'ה והם מאוד מרוצים מאוד מעבודתך. עד עכשיו , עשית עבודה מאוד יפה וגם מעניינת. " אמר ברונו בהתרגשות.
" מאוד מרוצים ממך." הוסיפה אלנה באושר.
" בסדר. תודה רבה. זה מאוד חשוב בשבילי בעוד כמה ימים כולם ידעו בכל רחבי העולם ויגלו את הבושם הכי יוקרתי " רומיאו וחולייטה – הבושם של האהבה" אתם לא חושבים?" ניבא רומיאו.
" איי, מתוק שלי. אחרי אבא שלך , אתה הגבר היחיד הרומנטי ביקום הזה!" אמרה אלנה בהתרגשות.
חולייטה ורומיאו נעצרו ליד מזרקת מיים יפהפייה. בה הם הפנו גב אחד לשנייה. חולייטה ביקשה מעובר אורח כשלהו שחלף על פניה לצלם אותה מול מזרקת המיים היפהפייה.
האדם שצילם אותה , צילם גם את רומאו שחלף על פני המזרקה. הוא בכלל לא שם לב שהוא צילם גם אותו.
בדיוק כשהאיש שצילם את חולייטה עשה את דרכו חזרה אל ביתו.
*
כשלאונרדו חזר הביתה , פצוע ועייף. ויטוריו הביט בו בפנים מודאגות.
" איך אתה ? עדיין כואב לך המכות שהכניסו לך?" שאל ויטוריו ונגע בפצעיו של בנו לאונרדו.
" בסדר. עדיין נפוח אבל הנפיחות לאט לאט יורדת. בכל אופן , אי אפשר להשוות את מה שבני מונטרו עשו ." אמר לאונרדו בעצבנות.
" אבל לא וויתרתי להם , הכנסתי להם מכות רצח כמו שנקרא.. שילמדו את מקומם ויתרחקו ממני." אמר לאונרדו בחיוך.
" יופי בני." צחק ויטוריו ודמיין איך נראו מריאנו ודנטה ברגע שלאונרדו הפציץ אותם במכות.
*
רומיאו וחולייטה הפנו גב האחד לשנייה, חולייטה החזיקה בידה מטבע של כסף. גם רומיאו החזיק בידו מטבע של כסף והתכונן להשליכו למזרקה.
האם ברברה היא אהבת חיי.
מה יצא , מתי אני אמצא את אהבתי.
שהגורל יחליט,
שהגורל יחליט!!
באותו הרגע , גם חולייטה וגם רומיאו השליכו את מטבעות הכסף לתוך המזרקה.
*
למחרת בבוקר, רומיאו וחולייטה יצאו במטוס הראשון לכיוון ארגנטינה. כי מחר חולייטה ואחיה לאונרדו מתחילים ללמוד בבית ספר " סטאר". חולייטה לבשה את החולצה הורודה בעלת הכיתוב " אני אוהבת אותך וורונה".
*
" אוי , כמה התגעגעתי אלייך!" אמרה רוסה לחולייטה וחיבקה אותה ללא הפסק.
רוסה שמעה את הקול המוכר של איזבל וידיה ניתקו מחולייטה.
" רוסה , קחי את המזוודה של חולייטה ותעלי אותה לחדרה. יותר מהר!!!" קראה איזבל בתוקף.
" נו , למדת משהו על משפחת קפורלה?" שאלה איזבל ובדיוק כשחולייטה עמדה לפצות את פיה . הופיע בסלון סבה נטליו.
" לא , לא היה לה זמן. כי מישהי פה טסה לוורונה." קרא נטליו בציוניות.
" איי סבא , איך מהר אתה מעביר נושא בשנייה." צחקה חולייטה . אבל מהר מאוד הצחוק שלה הלך ודעך.
בדיוק אז אביה ויטוריו רץ לעברה וחיבק אותה .
" שלום , אבא!" רצתה חולייטה אל אביה וחיבקה אותה.
" הילדה הקטנה שלי שבה הביתה! את יפהפייה כמו שסבתא שלך הייתה יפהפייה." קרא ויטוריו בהתרגשות.
" הבאתי מתנות לכולכם , כולל אותך סבא . בוודאי שלא שכחתי אותך רוסה. שאני אראה לכם עכשיו?" שאלה חולייטה בשמחה.
" לא , את שלי את תתני לי בחדר שלי . אני מחכה לך שם." הודיע נטליו ברשמיות.
חולייטה הביטה בו בהפתעה. על מה בכלל הוא רצה לשוחח איתה?
*
" היה לך כל כך הרבה חשק לריב, מריאנו? למה היית צריך להתגרות בו?" קרא רומאו והמתין למוצא פיו של בן דודו מריאנו. אימו אלנה הביטה בו בפנים עצובות.
" כי לאונרדו העליב אותך." ענה מריאנו בעצבנות. הייתה לו תחבושת ראש על המצח שלו.
" למה?" שאל רומיאו וציפה שמריאנו יענה. אך מכיוון שהוא לא השיב לשאלתו.
אימו אלנה ענתה במקום מריאנו.
" למה זה כך , חמוד שלי? בגלל שמות המשפחה שלכם קפורלה ומונטרו נשמעות כמו מילים מאוד רעות . מאוד רעות." קראה אלנה ברגשות של שנאה.