פורנו לסביות ומחשבות

היא מסתכלת על שתי מנותחות בעלות שיער צהוב חיוור מענגות אחת את השניה . לא בטוחה מה בדיוק עושה לה את זה, העירום , העובדה שהן שתי נשים או הפעילות המינית הספציפית שמגרה אותה תמיד. רגע לפני שהיא מגיעה לשיא היא מדמיינת אותו , מחזיק בחוזקה במותנייה . כשהיא דוחפת את ראשו מטה הוא מחייך אליה בשובבות , אבל זה לא זמן למשחקים בשבילה . כשפייה נפער הוא יודע שהיא שם , והוא כלכך מתאמץ לגעת ולהגיע לכל חלק שעושה לה טוב . וכשהחזה עולה מעלה הוא יודע שזה עניין של חצי דקה עד שתחזור לעצמה , והוא מגביר קצב . אבל הגניחות מסיחות את הדעת. גניחות מלוטשות ומלוקקות של שתי בנות מנותחות מפריעות לה להמשיך. היא סוגרת את הלפטופ וממשיכה בעצמה , מדמיינת אותם במקלחת אז כשאמא שלו היתה בשירותים הקטנים שצמודים אלינו. ואז מדמיינת אותם בירדנית , מחובקים כאילו שדבק מגע מרוח בין גופם , ואז בבית המלון . וכשהדמעות עולות לה בגרון זה כבר לא מרגש , היא ידעה שהן יגיעו , כמו כל פעם שהיא מגיעה לשיא. נמאס לה לגעת בעצמה עם המסקרה המזוהמת הזו , היא רוצה רק מגע חם , כבר לא אכפת לה מי , שיהיה בלונדיני או ברונטי גבוהה נמוך שמן או רזה.. לא מעניין , אפילו לא סגורה אם גבר או אישה.. הרי בכל מקרה היא מתאהבת בכל מי שמראה לה סימני התעניינות. היא לא דורשת איזו תשומת לב קיצונית. רק מגע חם. כשהיא מאטה את הקצה , היא מתחילה לחשוב על גבי. נכנס ויוצא לאט בעוד שהיא מנסה לרמוז לו על הקצב הרצוי באמצעות משיכת האגן שלו מעלה ומטה. היא יכולה לדמיין זוגיות איתו , למען האמת , היא דמיינה את זה עוד ברגע שהוא התיישב מולה בבית הקפה ההוא , היא דמיינה כבר איך תכיר אותו להורים שלה , ואיך תשקר להם שקוראים לו גבריאל ולא גבי. איך הם יסעו לצימר בצפון , איך הוא יסיע אותה לצבא בחצי שנה האחרונה שנשארה לה. אבל הוא לא שם , כמו כולם , הוא לא אוהב תיוגים , ומה איתה? אין דבר שהיא אוהבת יותר מזה. להגיד "חבר שלי" בקול רם ולאחוז בזרועו החמה כשהיא מיישרת מבט לכלל האנשים שמקנאים בה עכשיו ולא האמינו שגם לה יהיה קשר רציני יום אחד. זה בהחלט חלום. הדמעות שלה מתייבשות כבר על הפנים , והאיפור המרוח משנה את פנייה והופך לחלק מהלוק החדש. היא יודעת שאין מה להתפלל לאלוהים , אם הוא לא היה באשוויץ הוא בטח לא יהיה במרכז ירושלים… היא מבינה שיש שינויים שהיא צריכה לעשות בעצמה , ואפחד לא יציל אותה מהמצב הזה. הדיכאון הפך לאבן בחייה , אבן שהיא סוחבת כל יום בתיק שלה לכל מקום שהיא הולכת , היתה רוצה ככ לזרוק את האבן הזאת בצד כביש ראשי כלשהו , אבל אם תזרוק אותה , מה ישאר לה בתיק? כלום. זאת האבן שלה והיא מחבבת אותה ככ , אם לא היתה כבדה ככ אולי היתה יכולה לאהוב אותה באמת. אבל היא אכן כבדה מאוד. היא יושבת דקות ארוכות במיטה , אוהבת לשחק פני משוגעת והלתכנס בשמיכת הצמר שלה כדי לא לראות כלום מלבד שחור. היא חושבת על ר' , ועל נ' וכמה אירוני זה שהם חברים ככ טובים. לשניהם בטח יש זוגיות כבר. ר'2 קופץ לה לראש ואפילו ד'. פלאשבקים מערב יום העצמאות..בו הוא מנסה לפתות אותה לזרום איתו , וזו היתה בערך הפעם הראשונה בחיים שהיא אמרה לא למישהו . אפילו א' מצא חברה.. בזוי. המחשבות על העתיד עושות לה רע , והיא יודעת שהעתיד יהיה קיצוני. או מנכלית של איזה משרד מרוויח , או זונה מזריקה הירואין באיזו תחנה מרכזית . הלוואי שהכל היה מתחיל מחדש, יש ככ הרבה דברים לשנות בחיים שלה , הרבה מוסרי השכל שהגיעו אליה בדיעבד. אם היתה יכולה , היתה בונה לעצמה עתיד חדש וטוב יותר , אבל זה לא אפשרי. והעולם הוא שחור יותר משהוא עגול. והחיים מגעילים ובא לה להקיא על כולכם. לא בהכל יש מוסר השכל.